לפני 10 חודשים. 28 בדצמבר 2023 בשעה 17:59
הדברים הפשוטים אף פעם אינם פשוטים לכשעצמם. עובדה, כשהגעתי אליהם בזמנו הם נראו לי פשוטים מדי. לא כאלה שיחזיקו מים. או רוח לצורך העניין. ועכשיו אחרי 300 עמודים של תלתלה בלתי פוסקת בתא רכבת על מסילת אש. הקרון הפסיק לרעוד. ולבעור. הדברים הפשוטים נשארו פשוטים.
ואני מגיעה אליהם מתוך מוּרכבות. הבנה. מסע כוּמתה.
בהתפיסוּת אינסוף. טוב. יש לה סוֹף. מה שחשוב יותר הוא - שיש לה התחלה. להתפיסוּת.
כאילו מישהו הפריח בי צרורות של אוקסיטוסין♥️
איזה קתרזיס.
נוגעת בעור שלי. נעים לי.
שאילתא ששאלתי לפני שש שנים - מקבלת מעמד של תשוּבה.
היום שלוֹשים לחברה.
אני נושמת.
ואפילו בא לי לחיות.
לא בחלום.
לא בפנטזיה.
לא באיזה הזיה.
במציאות.
