אם לשים חזיה כי רואים את הפטמות. מחליפה לחולצה פחות צמודה ומחליטה שזה בסדר. מגיעה לאימון. מוציאים אותנו החוצה לרוץ בשדה. כמובן שמתחיל גשם. בשביל מה עמדתי להחליק את השיער במשך שעה? נכנסים לאולם. רטובים עד העצם. עד הפטמות. בחולצה לבנה. כמובן. כמובן. ממשיכים באימון. רטובים כמו כלבים מזדיינים.
נו באמת. אני זקנה מדי לשטויות האלה.
הייתי אצל הרופאה. מסתבר שירדתי חמישה קילו מנובמבר. וואלה. לוקחת. כנראה שכל האימונים והקילומטרים והיאוש הביאוני עד הלום. יאללה. עוד.
מעבר לזה, מתעתד לי רשיון נהיגה משודרג. שמגיע עם תפקיד חדש. אני לא מבינה איך הכנסתי את עצמי לסיטואציה הזאת שוב. אבל יודעת למה. שוב ללמוד. כל הקיץ. ואז. לשים את עצמי במצבים מפגרים באופן סדיר. כי משעמם לי בחיים. אני צריכה אקשן. או כמו שאמרתי בראיון - אני אוהבת סביבה דינאמית. נראה לי שהסביבה הזאת תהיה בהכרח דינמית. מדי. בשבילי.
בקיצור. אני חרמנית. רצח.
אל תתנדבו.