ואני כל כך עייפה. אבוש נעלם. וחזר. טוב. תהיה שם איפשהו ברקע. אין בי כוחות להתנגד לזה. ואולי גם לא צריך. הגרוש ביטל את הפגישה עם המטפלת. והכל רע (משמע שאנחנו באמת צריכים). קווין האירי. איזה נעים זה כשמישהו עולה על מטוס בשביל לאכול איתך ארוחת ערב? הילד. מרגיש גנון. הפאקבוי החדש מתרגש ומרגש. ולי אין כוחות או רצון לשחק. כנראה זה הגיל. או העייפות (לו״ז של 12 שעות ביום כל יום). או אולי אני בוחרת בהם טפשים מדי.
שזה לא לכאן ולא לכאן. אני לא בדיוק טסה איתם לחלל. ועדיין.
פחות מתאים. אני בשיעור מספר 6 והיום התלהבתי מילדון בן 26 אחרי שהייתי צריכה לגעת בו לשם תרגול. להקיז לו דם. פתאום הוא נראה לי חמוד 😝. טוב. הוא כבאי. אין לי כוחות לעצמי. לפחות יש לי רמות סוכר של בת 6. (4.3). אז. מרגישה שניצחתי במשהו.
זהו. אין שום הגיון בשום דבר. עדיין בא לי למות. אבל עם כאלה רמות סוכר בדם. נראה לי שאמשיך לחיות. אני רעבה.