כשהייתי בת חמש עשרה, בעודי הולכת ברחוב, חלפה בראשי מחשבה על כמה שאני פגיעה וכמה קל יהיה לנצל את הפגיעות שלי. מחשבה מוזרה לילדה. עם השנים ראיתי את עצמי מועדת מעל כל רגל ששמו לי בכוונה תחילה. יותר מזל משכל. מעדתי למערכות יחסים. שגם אם לא היו מיטיבות (בלשון המעטה) היוו מקום בטוח מעוד אנשים מעוד רגליים ומעוד פגיעות.
כשהתגרשתי מצאתי את עצמי בפגיעות שיא. וזה ניכר בבחירות שלי. שהיו ללא הבחנה. כל מי שנתן לי תשומת לב. קיבל בחזרה.
כשהתחלתי להמציא את עצמי מכלוּם, פתאום לא כולם נראו לי כאופציה. הרגשתי איך האוכלוסייה מתדלדלת. בהתחלה קצת. אח״כ קצת יותר. ואז שוב.
היום אני מרגישה שיכולת ההבחנה שלי על טורבו. וכמעט אף אחד לא מתאים - לי. אז מה נשאר? תכלס. לא נשאר הרבה.
האוויר מאוד דליל למעלה.
פעם - כולם התאימו לי.
היום - ״אין אף אחד נורמלי״, או בתרגום, באמא שלכם, באיזה יקום נראה לכם שאנחנו מתאימים? אנחנו, לא.
פעם הייתי כל כך שטוחה (לא בציצי. בבחירות).
אם למיועד הייתה תכונה *אחת* שחיפשתי התעלמתי מכל השאר. פייר, מעולם לא למדתי איך בכלל בוחרים אנשים.
ואפילו שהשתפרתי עד מאוד בקטע הזוגי אני עדיין כל כך טעונת שיפור בשאר החזיתות. וזה ניכר. עד מאוד. עדיין בוחרת גרוע מאוד. במיוחד חברות (אפשר לקרא להן ככה?) וזה מפחיד לא פחות.
בחזרה לגברים. עכשיו זה רץ חזק על זה שנשים באות לנצל גברים במיוחד כספית. כל הלינגו של הגולדיגרית ושות.
מצאתי את עצמי חושבת על כמה מערכת יחסים בעצם דורשת מאישה ואם כבר ניצול אז הפוך גוטה.
אם נגיד שאישה מחפשת גבר עמיד (מה רע בזה?), אז גברים מחפשים אמא. עם כל מה שמשתמע מכך ואיזה אישה מחפשת לעצמה עוד ילד לטפל בו? לקנות לו. לעשות לו. להכין לו לגהץ לו להרים לו ללדת לו והרשימה אינסופית.
מחזירה את עצמי לתסריט הנוכחי. הכרתי גבר. על פניו, חמוד. דיברנו בפון. לא אהבתי את הגישה המתנשאת. עוד גבר בגיל העמידה שיצא מנישואים נטולי סקס שחושב שעכשיו זה הוא וסקס בעיר הגדולה. ממשיכים לדבר (ובראש שלי כבר פסלתי ולא מעוניינת בקשר זוגי בכלל), והוא מתחיל לשתף אותי בפרטים מחייו. מה לי ולזה. למה שארצה להכניס את עצמי, בתור אישה, למשבצת המטפלת המינית ו/או העובדת הסוציאלית של אותו איש. מה יש בכלל לחשוב אפילו על אופציה של חברות. כי גם במתכונת של חברות, את תמיד רוצה לטפל בגבר שמולך.
בקיצור. כל ההתקדמות הזאת בהבחנה בין דבילים לבין אלה שלא, בסופו של דבר לא הועילה. וגם לא הזיקה.
מבולבלים? גם אני.
