לפני 6 שנים. 24 ביוני 2018 בשעה 4:43
הלחץ עלה וגבר, באמת הרגשתי שגם לי תכף קורה משהו. היאוש, החרדה; חוסר האונים המשווע. לפעמים כל מה שבן אדם צריך זה שמישהו יקשיב לו. בחמלה. באהבה. ללא שום שיפוטיות. ועל כך - תודה.
באמת שהייתי יכולה לוותר על 2018. עד עכשיו חרא רדף חרא רדף חרא יותר גדול. אני עייפה. שבורה. אבל קצת פחות מיואשת. אפילו אם זה רק רגעי. כל כך הייתי צריכה את זה.
I want to be better