מתי הייתה הפעם האחרונה שישנתי טוב. חודשים שאני הולכת לישון ומתעוררת בחרדה עייפה לפחות כמו אחרי קרב של עשרים שעות ברציפות. המוח שלי משתולל. תת המודע דולף והו אלוהים, זה לא מתאים לאנשים כמוני.
לפני שבועיים הרגשתי שאני לאט (ל א ט) מוצאת דרך לעצמי. מתאוששת קצת מההתרסקות העצומה שעברתי ואז....
כל כך רחוקה מעצמי עכשיו. מה שנקרא, אם תגיד לא יכול להיות גרוע יותר (וכזכור לי נמנעתי בדיוק מהסיבה הזו) מרפי מוכן. למרפי יש תוכנית מוכנה עוד לפני שהמחשבה מתהווה.
אז כן. יכול להיות יותר גרוע. ממש יותר גרוע.
ומה שאני עוברת עכשיו גורם למשבר הקודם להראות כמו קייטנה.
בשבוע האחרון כל לילה אני חולמת שאני בהריון. וזה מוזר. לא בגלל שאני צופה בייבי בום ולא בגלל שיש לי תוכניות ללדת שוב בעתיד. אבל הכל מתערבב לי, המוח רוצה חוויה מתקנת במקום העוולה שחוויתי בפעמים הקודמות. ואני מלטפת את הבטן ההריונית מלמטה בדיוק בקו החיבור של הבטן התחתונה לערווה.
מה שמזכיר לי שאחרי ההפלה הראשונה כל מה שרציתי היה חוויה מתקנת.
מבינה שהכתוב לא ברור. זה מה יש.
עכשיו יש לי שניה ואני איכשהו לא בתוך הגיהנום שאני מצויה בו ללא הפוגה. וואלה, תודה לגוף שסוחב אותי ללא שינה או אוכל. מבזבז קורטיזול שאין לי. אלוהים כמה הזדקנתי.
מצאתי היום שערה לבנה בערווה שלי 😂
ואני בסך הכל ילדה מפוחדת שמשתינה במכנסיים כי שוב פעם עלבו בה. כל כך.
עכשיו אני מבינה איך אנשים בגילי מקבלים סרטן או שבץ או כל מיני תחלואות נעימות כאלה ואחרות.
בא לי את עצמי. עכשיו שאני יושבת ליד עצמי. בא לי את עצמי כל כך. לפני שהראש משתלט עלי שוב. זה מה שאני רוצה הכי.
זהו.
