גן עדן פרטי

תכונה של שולטת מלידה,בלי כוונה נמחק לי הפוסט שיר פרידה שלך,כנראה שכבר אז ידעת,ואולי לא היה בך האומץ להודות,לא בפני ולא בפני עצמך,תקשיב לשיר כששוב תזמזם לעצמך או לאחרת שתבוא בתור שלה....
מישהו אמר לי,שאהבה היא מוגבלת,כל אהבה לזמן ולתקופה שלה,אז כנראה לא הבנתי את המשמעות,היום כבר יודעת...
בכל אופן,מאחלת לך את האושר שאתה מייחל ומצפה לו.....ימים יגידו....
מקווה עבורך,שלא תדלק ותכבה שוב לעולם,שתמיד תשאר בך האש לזו שאיתך.....


חזרתי לשליטה שבי...מקווה שיש לך העתק של הפוסט שנמחק,באמת בשוגג....מצידי

מעולם לא היתה לנו התחלה....וכנראה שגם לא סוף


זוכר ? אני אוהבת להשאיר דברים פתוחים

מאחלת לך בהצלחה יקירי

חברים לתמיד.....

אולי השיר הכי מתאים למה שעובר עליי כרגע.
דומיננטית? תמיד, אבל... לא דומה!!

היא לא דומה לאף אחת אחרת
לאף אחת שעוברת ברחוב
היא משונה וכשהיא מדברת
קולה עושה לי משהו קרוב.

היא לא רואה
אני כאן כל הלילה
עומד בצד ומסתכל
איש מאוהב,
עומד בצד ומסתכל.

והלילה העיניים עייפות עד אור הבוקר
השפתיים לוחשות ללא מנוח
לא דומה לאף אחת.

קבענו לערב, לפני שהיא הולכת למסיבה או משהו כזה, שנבלה איזה כמה שעות יחד.
בדרך עשיתי קצת קניות הכרחיות וקצת כאלה שלא.. הבאתי כל מה שביקשה והוספתי מעט משלי..
העיקר שיהיה מספיק ושלא יחסר דבר..
היו אטבים, וחבל ומספריים, קצפת, אלוורה, והיה גם שוט זנבות אדום שקניתי לה. חשבתי שיחמיא לה שוט אדום.

לפני הכניסה לחדר עוד הספקנו לעצור ולקנות לעצמנו גלידה ולשבת ולאכול יחד. על הספסל. כמו שעושים אנשים מבוגרים...
ואז נסענו לחדר שלנו..

היא השכיבה אותי על גבי, קשור בידיי וברגליי למיטה ולכיסא. התיישבה על פניי. גמרה.
גזרה את חולצתי והתחתונים, צבטה, שוב גמרה. ואז הביאה את האטבים...

ביקשתי ממנה לחזור שוב על הצמדת האטבים לאיברי.. בפעם הקודמת הרגשתי כישלון כשלא יכולתי לשאת את הכאב וייללתי.
שתפסיק. רציתי הפעם לכאוב בשבילה. לשאת אותו. לבלוע אותו לתוכי ולדעת שזה בשבילנו.
היא הצמידה אטב אחר אטב, כשהיא מנחה אותי לקחת נשימה לפני כל אחד מהם.. 2 על הפיטמות ו-7 שספרתי על האיבר שלי..
והיא החלה משחקת בהם.. מזיזה אותם.. הפטמות צרחו מכאב.. גם הזין.. והפה נאנח.. ודמעות החלו להקוות בעיניים.
כ-ו-א-ב.

לוקחת את השוט החדש שקניתי לה. מצליפה בי ועליי. על האטבים. על הישבן. משאירה בי את סימני שליטתה. מצליפה בי 30.
בכמה מהן פשוט התפתלתי מכאב... והיא עוד חושבת שהשוט לא כואב???
הסרת האטבים היתה הרגע שבו ידעתי שעשיתי עם עצמי עוד שלב.. היא היתה גאה בי. גם אני. אטב-אטב היא הורידה אותם.
אני נושם עמוק ובולע פנימה את הכאב. ואז חיבוק. וליטוף. היא מקרבת אותי אליה.
ואז..
מזיינת. מנצלת. מתחככת. משתמשת.
הלשון שלי זזה עליה ללא הפסקה.
תמיד רוצה עוד. תמיד מוכן להיות עוד. תמיד יש עוד.
אמרה שהיא אוהבת. אמרתי שאני. היינו יחד. מדהים.
ופתאום השעון אומר שתם הזמן.. וגם הדפיקה בדלת.
איך עפות להן 3 שעות..

ונוסעים. לוקח אותה למסיבה. ואומר משהו בציניות על מה שקורה מסביב.
ושוב היא מתהפכת. ומצליחה לקחת את הרע מהדברים שאמרתי.
ומעקמת לי פרצוף. ונפרדת בהתרסה.
לא הפרידה שרציתי.
ובדרך אני נוסע וחושב איך הדברים שאמרתי התקבלו ככה. ומבין.
ויודע שלפעמים צריך לומר דברים אחרת או לא לומר בכלל.
ויודע שלא התכוונתי לפגוע בה.
ויודע שלא כיוונתי את דבריי אליה.
ובכל זאת, עכשיו נשאר השקט.

כ-ו-א-ב

אני אוהב את הערסל שלי במרפסת.
הוא מוסתר מאחרי גדר חיה. אי אפשר לראות מהשביל
אל מה שקורה במרפסת או בתוך הבית.
אני אוהב לשכב על הערסל. לפעמים עם סיגריה.
לפעמים סתם להירדם עליו לכמה דקות.

ואני מתעורר כשאני מרגיש חבל נכרך סביב ידיי, כך שהן כבולות לערסל ואיני יכול לשחררן.
ועד שאני מבין מה קורה, גם רגליי נקשרות. באותה הצורה. כבול לערסל מלמעלה.
ידיי ורגליי קשורות מתחתיו. ואני נתון לחסדייך...
את מנדנדת את הערסל וצוחקת את צחוקך המשועשע, תוך שאני נאבק לשמור על שיווי המשקל.

סביב יש הכל מוכן עבורך. נרות. אטבים. אני רואה אותך אוחזת מספריים ביידיך ותוהה מה עכשיו?
מה עוד את מתכננת לי?
תמיד אני נרגש לגלות איך עובד מוחך בקדחתנות. ממציא רעיונות חדשים כל הזמן.
אין רגע דל. או משעמם.
את קרבה אליי עם המספריים. מצמידה את הלהב לחזה שלי. הוא נוגע בי. קר. הפטמות שלי מזדקרות.
בלא הכנה מראש את מתחילה לחתוך את החולצה שלי. "בלי הידיים שלך משוחררות אין דרך קלה יותר להסיר את החולצה.."
רוח קרה מלטפת אותי וחם לי. חם לי ממגעך בי. ממגע הלהב הקר. חם לי מקרבתך אליי. מהזימה ששוטפת את עינייך.
חם לי מלהרגיש את חומך סביבי.

לבושה שמלה שחורה קצרצרה.. שחושפת את היותך לובשת כלום מתחתיה. נעלייך האדומות, עם העקב הדק, מושכות את מבטי.
רוח קרירה בחוץ וחם לי.

את ממשיכה ומחדירה את להב המספריים בין גופי למכנסיי. גוזרת ממני את בגדיי לגמרי.
אני נטרף כשאת עוברת עם הלהב על התחתונים שלי.
גוזרת גם אותם ומתקרבת קרוב, ובלי לפגוע, באיברי..

אני עירום כולי על הערסל. את סובבת סביבי. מנדנדת אותי. בודקת את יציבותי. יודע שתנועה אחת לא נכונה ואתהפך כלפיי מטה.
תלוי על הערסל ומבלי יכולת להשתחרר..

ככה.. נתון לחסדייך.. הנר כבר דולק על השולחן ליד.. האטבים מוכנים לצבוט את עורי.. את חמה, משועשעת.. משחקת בי.. מחייכת..
מלטפת.. אוהבת.. כמו שאני אוהב.. כמו שתמיד אני רוצה אותך.. כמו שתמיד רציתי..

להיות שלך. מבלי יכולת ליזום או לעשות, אלא רק להגיב ולענג כרצונך.
יודע שבעוד זמן קצר תטפטפי שעווה רותחת על גופי החשוף.
יודע שבעוד רגע קט תצבטי את פטמותיי ואיברי באטבים ותשתעשעי בלשחק בהם ותהני מלראות אותי מתפתל בכאב ועונג..
יודע שבעוד זמן קצר תעמדי מעליי ותצמידי את איברך לשפתיי ותתני לי ללגום כל טיפה ממך..
וכשתהיי אחרי שיא ועוד שיא, תתיישבי עלי ותזייני את עצמך עליי ללא הכרה.. עד שנתפרק שנינו באהבה האינסופית..

וכל זה כשאני קשור לגמרי ואיני שולט בתנועותיי..

שלך מלכה שלי. רק שלך.
תמיד.

כמה אהבה יש בי
כמה אהבה יש בנו.
כמה כוח רצון
לשמור זה על זו ולעשות את זה נכון.

עבורי את מיוחדת.
מושלמת.
אגדה.
עבורי את מלכה שלי.
אחת ויחידה.

מוציאה ממני מה שחבוי.
מגלה בי את הנסתר.
מעוררת את הכבוי.
מאחה את שנשבר.

אני לומד אותך.
ואת אותי.
אני טועה איתך.
ואת עדיין פה איתי.

לא מותח את הגבול.
לא תמיד מתכוון.
תמיד שלך.
תמיד כן.

תישארי קרובה מלכה שלי.
אחת ויחידה.
תישארי קרובה יפה שלי
רוצה בך לעולם.
נקודה.

1. בשירותים ב"קולוסיאום"
2. ביומולדת ב"סטודיו"
3. בפאב האירי
4. בקולנוע
5. קילור במסיבה
6. התפנקות בחוף ת"א
7. ב"המקום שלנו"
8. באוטו בנסיעה
9. במלון
10. ביקור בחנות סקס
11. במונית בדרך חזרה למלון
12. בשינה בחוטיני ובבייבי דול שלך
13. בשירותים ב"ארומה"
14. בשירותים בקניון
15. במסיבה ב"סטודיו" - קודם למעלה ואז למטה..
16. פעם שלישית ב"המקום שלנו"
17. בעוד פאב אירי
18. בחדר ילדים אצל חבר
19. על הגג בבית של חבר
20. ?????

שכחתי משהו?
כי גם אם כן, זה הספק מכובד לחודש וחצי...

מסתבר שלא משנה מה וכמה נעבור
אני תמיד ארצה לעבור את זה איתך

מסתבר שלא תמיד אנחנו קשובים לעצמנו
אבל אני משתדל להיות הכי אני איתך

מסתבר שלא תמיד אני ממלא את צרכייך
אבל תמיד אעשה וארצה יותר - איתך

וגם אם תחליטי, יום אחד, שאת כבר לא נשארת
אני תמיד אשאר וליבי וגופי ונשמתי תמיד ישארו - איתך.
שלך.

חוזר מסופ"ש אינטנסיבי ומתיש
ימים ארוכים של עבודה אינטנסיבית
אולי אלוהים שלי יודע מה נדרש ממני
בימים האלה..

רק שיחה אחת.
חלופה של כמה הודעות.
המון ציפייה לקראת
תחילתו של שבוע חדש.
ופנוי יותר.
התקשרתי בצהריים כמו שהבטחתי.
נותקתי.
שלחתי אהבה וציפייה.
קיבלתי חיוך. ודי.
נגמרה הסוללה.

מגיע הביתה. נכנס למחשב.
קורא.
כבה.
משהו בי כבה.

זה כוחן של מילים.
כוחן הדו-כיווני של מילים.
והולך לישון.
בחוסר ודאות.
לתחילתו של שבוע חדש.
שאיש לא יודע.
מה הוא.
צופן
בחובו.

מאמצע שום מקום
באמצע שום שעה..

המקום כבר מזמן איבד משמעות
והזמן כבר מזמן איבד תחושה..


כל מקום בלעדייך שומם
וכל שניה בלעדייך היא נצח..

ואני פה..
סופר את הדקות..
עד להודעה הבאה..
עד לשיחה הבאה..
עד לפעם הבאה..

בה תרטיבי את פניי בנשיקות
בה תרטיבי את גופי בתאוותך
בה יאדים ישבני ויבהיק צווארי
לכבודך.

מלכה אחת יחידה ואהובה שלי..

הבוקר פקחתי עיניים,לכאב חד ביותר בלב,אין הסבר אין היגיון,רק לב שרוצה עוד,לתת ולקחת מאנדר.....

השעה שש בבוקר,מתהפכת על משכבי,הכאב שולט בי,מרגישה כמו בובת וודו,ולא מצליחה לנשום,זה עושה לי דה זה וואו,ורע לי כרגע,לא מוצאת את עצמי,כוס קפה סיגריה,מנסה להרגע,זוכרת את ההרגשה הזו,וקשה לי איתה,השד שבי צועק,לכי משם,מה לא למדת לקח מפעם שעברה?? ומצד שני המלאכית שבי מרגיעה מלטפת את הנשמה,לוקחת נשימה עמוקה,עוד סיגריה,ואז מגיעה ההודעה ממך...

"בוקר אור עדנוש" שם חיבה שהרשתי רק לך לקרוא לי בשם הזה,ולנפש התאומה שלי....
אתה כותב לי שאתה מתגעגע,וקשה לך רחוק,נפרדנו כי יש לך סדנא בת יומיים,ואני מבינה שעבודה קודמת לכל,ובכלל אתה עושה מצוות קודש,עוזר לאחרים בהתנדבות,איך אוכל להסביר לך כמה אני גאה בך,במי שאתה.

שואל לשלומי...לא מסוגלת לתאר לך את הרגשתי,ובטח זה לא הזמן,לגרום לך לעצבות...רגע לפני רציתי לומר את האמת,אבל יפה שתיקה לחכמים וזה לא הזמן הנכון לתאר לך מה עובר עלי.

במקום עונה לך בהודעה...

שאני נלחמת בליבי,ושיהיה לך יום כתום,לא אדום,כי אדום הוא הצבע המועדף על שנינו,אבל הוא גם צבע המלחמה,לכן כתום יעשה לשנינו טוב....

אתה עונה..שאוהב שמצטער ושאתה תמיד קיים בי,ואני בך.....

הלב עדיין כואב לי בעוצמה,מועקה חזקה,קשה לנשום....ואז שוב הודעה....

"מה יעשה לך טוב"?

ואני עונה..."תשיר לי,בלי לדבר,רק תשיר לי שיר"

לאחר 10 דקות טלפון ממך,אני שותקת,זה אתה,והקול המדהים שלך,שר לי...."מי אוהב אותך יותר ממני"
אני שומעת כמה אתה מתרגש,יודעת שאתה מזיל דמעות,לא מוציאה מילה,דמעות מבצבצות לי,מרוב געגוע,דמעות של כאב ואושר.

אתה אומר בסוף השיר.."אוהב אותך" ומנתק....

שוב שולחת הודעה..."תודה ,ותהנה בסדנא גם במקומי,אתה עושה מצווה,וזו גדולה לעזור לאחרים"

אחרי 5 דקות...שוב פון

"מלכתי יכול לשיר לך שוב"??בפעם הקודמת הזלתי דמעות,רוצה לעשות את השיר לכבודך יותר טוב,"ואני,אני כל פעם נדהמת ממך,מההפתעות הללו שלך,מהשלמות שאתה יוצר בי,אנדר שלי.....

"בוודאי" עניתי....

הפעם אתה שר בקול מלא ביטחון,אני שומעת את הצעדים שלך,את הנשימות,את השמש,אפילו את הציפורים,מתארת אותך כרגע,הולך ברחוב ושר לי,והפעם הלב שלי מתמלא גאווה,אושר....המועקה התעופפה,המלאכית שבי ניצחה,ואני צוחקת,אתה שומע את הצחוק שלי,ואני שומעת את הצחוק שלך בתגובה,טוב לי....בדיוק כמו שרצית...ויהיה לנו רק טוב יותר,יחד ננצח כל דבר.

"עכשיו בטוח שיהיה לנו יום כתום אנדר"

תתחזק,אני תמיד שם ופה למענך...כשם שאתה למעני ובישבילי...