זה עדיין לא נקלט לי. המשמרת האחרונה היתה ביום רביעי. חזרתי באחת עשרה בלילה, בהיי טבעי מטורף מהסוף ומשלושת העוגות שהבאתי כדי לחגוג...הלכתי לישון, קמתי בבוקר, התארגנתי, עשיתי טלפונים לראות דירות, הגעתי לת"א, ראיתי דירות, הלכתי לשותף לעתיד לדבר על דירות והכימיה ביננו חזרה לזרום בנינוחות. בערב סירבתי להצטרף אליו ואל חברים לאיזשהוא ארוע והלכתי במקום זה למועדון רוסי של נשים בשם הרקון הירוק. אחרי כמה שעות השתעממתי והתקשרתי לידיד שיחלץ אותי אז הלכנו עם עוד כמהחבר'ה לכוסית וחזרתי אליו הביתה...מממ...כדי לשחק...בבוקר הוא הקפיץ אותי לשותף לעתיד שהשאיר לי את הדירה הנוכחית ונסע להורים לסופ"ש.
לא ידעתי מה לעשות, לא היו לי תוכניות לסופ"ש והתחלתי לדאוג שישעמם לי. אחרי שעה היכתה בי ההבנה...יש לי דירה בכאילו בלב ת"א! אין דבר כזה להשתעמם! שעה אחרי כבר היה לי דייט מתוכנן ויצאתי לפאב בשם צ'ירס באלנבי ואפילו חזרנו לדירה לשתות עוד קצת ודיברנו עד אור הבוקר 😄 מי לייק תל אביב!
תובנות רגעיות
היא רוקדת בצד במועדון. מניעה את גופה לצלילי המוזיקה. היא עוצמת את עיניה ונותנת לרעל של אליס קופר לחלחל אל עצמותיה. הוא נצמד אליה מאחורה כמו שהיא אוהבת. הריח שלו אופף אותה והראש שלה מסתחרר קלות, היא מחייכת חצי לעצמה וחצי אליו. הידיים שלו מטיילות על גופה בהתאמה לשיר, חודרות מתחת לחצאיתה המתנופפת מעלה מהריקוד וצובטות לה את הירכיים והתחת. הוא משחיל את ידיו מתחת לחולצתה במיומנות ומחלק צביטות לפיטמות הזקורות שלה. היא לא מעיזה להסתובב אליו, רק סופגת את נוכחותו. מדי פעם הוא מגניב גם צביטה לדגדגן והיא פולטת זעקה קטנה מעוצמת ההפתעה. היא מקווה שאף אחד לא שם לב ומתפלאת כשהרגשה חמימה עוברת בה בתגובה, אולי היא כן רוצה שמישהו ישים לב.והכל ייגמר
אקום בבוקר ולא תהיה יותר עבודה
לא יהיה יותר "יצא כבר לוח המשמרות?"
לא יהיה יותר לחץ של "מחר יש לי משמרת, צריך לחזור"
לא יהיה יותר לצחוק על אימייל או שיחה עם אדם בעל שאלות הזויות
לא יהיו יותר משמרות לילה שבהן נזרוק רמיזות מיניות סוטות לחלל האוויר
לא יהיו יותר משמרות לילה בהן אילל כמו חתול, אנבח ואעשה סתם קולות מוזרים
לא יהיו יותר משמרות שבהן אנשים מגלגלים את הכסא של מישהו אחר לצד השני של המוקד
לא יהיה יותר לבוא למוקד ולאמר שלום לכולם, להתחבק ולהתקשקש עד שיצעקו עלי לשבת ולהתחבר למחשב
לא יהיו יותר משמרות שאבוא, אתיישב על הכסא וישר אשאל "אפשר ללכת הביתה?" רק כדי לשמוע את אחראי המשמרת מילל בתסכול שהנה אני שוב מתחילה...
עם כל התסכול והשחיקה שבעבודה הזו בשרות לקוחות, אני אתגעגע נואשות. למרות הכל, העבודה הזו נתנה לי המון.
אילצה אותי להתמודד עם מצבים לא נעימים ולפתח אסרטיביות תוך כדי להשאר מתוקה עד כדי הקאה. נתנה לי לשפשף את האנגלית שלי ולשמוע שלל מבטאים (כולל יפנים מנסים לדבר אנגלית). הכירה לי המון חברים חדשים ומדהימים שאני יכולה לאמר בביטחון שחלק מהם ישארו חברים שלי גם לאחר העבודה ויבואו לבקר אותי בתל-אביב.
אבל הגיע זמן ללכת
ולפרוש את כנפיי בעיר הגדולה
היו שלום ותודה על הדגים
אף פעם לא חשבתי שיהיה לי אומץ לדבר שכזה
האקסהביציוניסטיות שנוחתת עלי לעיתים הגיעה לשיאה אתמול
מצאתי את עצמי שמה חולצה לבנה ודקיקה
נכנסת לגיגית על הבמה
עם בחורות מדהימות
כדי שישפכו עלי מים
לצהלת הקהל
ואהבתי כל רגע, למרות שפחדתי
(מוכר משהו...?)
פגשתי וניל חמוד לפני מספר חודשים שהתגלה כקינקי למדי ושמח להתלוות אלי לדאנג'ן מדי פעם ולשחק איתי. בשבועות האחרונים אני קולטת שינוי בהתנהגות שלו כשאנחנו משחקים. בכל פעם מתווסף עוד משהו קטן שהוא מנסה עלי, על דעת עצמו ואין לי מושג מאיפה זה צץ פתאום.
עבר מספנקינג חביב לצביטות בירכיים וחבטות עם המיתר, אפילו נתן לי כמה סטירות באחת הפעמים.
אבל לאחרונה הוא רצה לנסות משהו שאצלי הוא לשבור גבול שאני לא מוכנה אליו כרגע (לא ביודעין. מאיפה לו לדעת מה הגבולות שלי? מעולם לא היתה שיחת גבולות או מילת ביטחון, הרי הוא וניל!) באמת, אחד הדברים האחרונים שחשבתי במוחי הטרוד לאחרונה זה שהוא ינסה לגרור אותי למקלחת בביתו ולנסות ביזאר קל...
לקח לו יותר מידי זמן (אני מניחה שזה נראה לי יותר ממה שזה באמת) כדי להבין שאני ממש לא רוצה ולא סתם מסרבת להכנס למקלחת.
האם דירדרתי את הוניל החביב עלי? :(
התפטרתי, הודעתי לשותפה הקודמת שלא נגור ביחד ומצאתי במפתיע שותף אחר
הצורך בהחלטות גדולות והתדירות הגוברת שבהתמודדות עם מצבים בלתי נעימים אחד אחרי השני הכריעו אותי. מצאתי את עצמי עוברת מיני התקפת עצבים...רגע בוכה רגע צוחקת P-:
היה לי יום חופש ביום חמישי, בין משמרת לילה אחת לאחרת. חשבתי לישון ולנוח מכל הלחץ, אבל דווקא אבא שלי הציע ליסוע לת"א כדי להתרחק קצת מהאזור ולנקות את הראש, אפילו אם זה רק לכמה שעות.
אם אבא אומר לבלות... מי אני שאתווכח?!
אז הגעתי לת"א בלילה ויצאתי עם ידיד לדאנג'ן. הרבה אנשים אבל לא מספיק "בשר" ועניין לטעמי. בכל מקרה, הפעם ממש לא הייתי בראש של להיות בסשן או מרכז העניינים כלל וכלל. לפחות הכרתי זוג מהכלוב שכבר המון זמן רציתי לפגוש 😄
השילוב של סושי, אלכוהול ומסיקה טובה שינה לי את המצב רוח. הבנתי שזהו...אני באמת הולכת לעשות את זה סופסוף! לגור ולעבוד בת"א! all on my own!
אין ממה לפחד, אניעוברת לגור עם ידיד שהוא תל-אביבי משופשף, כבר מכירה כל מיני חברים בת"א, יש מספיק כסף לעד שאמצא עבודה... אז ממה יש לחשוש?
מאושרת
פשוט מאושרת
(ועם המון קוצים בתחת 😄
מסתבר ש "נמאס לי, אני מתפטרת" יכול להפחיד את הבוס...
הוא הלך ושינה את נהלי ההפסקות שעיצבנו אותי לשעות נוחות יותר
הבטיח שיוריד לארבע משמרות בשבוע במקום חמש
כשאני לא עונה לשיחות אלא אם כן יש עומס
ועוזבת ב30 ביוני בכל מקרה
אז עוד 38 יום למניאק
שזה יהיה משהו כמו... 24 משמרות
שיהיו לרוב לילות וסופי שבוע כדי לסחוט מקסימום כסף :)))
זהו, נמאס לי!
היום אני מתקשרת למנהל הפרוייקט (למה הוא צריך להיות חבר כל כך טוב שלי?!) ומודיעה לו.
שינו יותר מידי נהלים בעבודה לאחרונה והמשמרת לילה הזו היתה ממש הקש האחרון. שינו משהו בהפסקות ועכשיו קובעים לנו מתי לצאת להפסקות ועם מי, כאילו אנחנו ילדים בגנון. די, יש גבול לכל דבר.
אני כבר מרגישה כאילו כל משמרת היא סשן מתמשך ללא מילת ביטחון. הם לא רחוקים מלשים עלינו שלשלאות ולקשור אותנו לעמדה ולשחרר אותנו מתי שבא להם...זה נחמד, כפנטזיה בלבד...
אני כרגע גם ככה גרה עם ההורים, כבר חסכתי מספיק כסף למעבר לת"א, אין שום מניעה כלכלית שאעזוב את העבודה עכשיו, אשב בבית ואטען את המצברים עד שאמצא דירה ועבודה בתל אביב ביולי :)
במהלך החודשים האחרונים קצת הורדתי פרופיל במובן של העולם הבדסמי.
מצאתי מישהו חמוד אך ונילי קינקי להחריד. קפצתי אליו פעם בשבועיים כדי לשחרר קצת אנרגיות ולקבל קצת ספנקינג. אין על בהירים ארוכי שיער מבחינתי, בייחוד כשהם תופסים ונושכים גם בלי שאצטרך לבקש :)))
אך הדחקת הנטיות הבדסמיות התנקמה בי. בכל פעם שביצעתי עלייה לרגל לדאנג'ן בימי שלישי, הגוף והנפש דרשו עוד ועוד. מפעם לפעם הצורך עלה ושיגע אותי יותר ויותר. בהתחלה הסתפקתי בהצלפות שוט קלות מתוך משחק עם חברה שלי. לאחר מכן העלתי את הסף והתעללתי בעבדים המזדמנים בדאנג'ן (בניגוד לכל אמונותיי שאין טעם להתעלל במישהו שהוא כבר סמרטוט) ואף יותר מזה.
שלישי האחרון גבה מחיר מאד כבד מבחינתי. באתי עם הידיד שלי אך עד מהרה נתקלתי במתחלף שהכרתי ממקודם. הוא שאל מתי הוא מסשן אותי. הגבתי בביטול (ידעתי שהוא אכזרי למדי) והמשכתי.
בעוד אני משוטטת עם הידיד שלי, נתקלתי (שוב) בדום ארוך שיער ששיסן אותי בסילבסטר. בעצם, מאז אותו דום לא היה לי סשן ראוי לשמו. ומצאתי את עצמי כלואה בין שניהם כשכל אחד מהם מתעלל בחלק אחר (WTF?!).
עם כמות האלכוהול בדם שעלתה, הגוף והנפש החלו לצעוק עד שמצאתי את עצמי נענית לבקשתו של המתחלף ממקודם. עליתי לקומה השניה איתו כשהוא עולה עם תיק. הוא הוציא ממנו חבלים וקשר לי את הידיים אחת לשניה. בשלב הזה עוד הייתי מאושרת. אני חולה על קשירות ולא קשרו אותי כבר יותר מידי זמן. אבל פתאום בא טוויסט שלא ציפיתי...הוא העביר את קצה החבל דרך לולאה בתקרה ובעצם קיבע אותי כך, עם הידיים לתקרה. התחלתי להתמרמר. אני לא רגילה לקשירה הזו...רגילה להקשר על הצלב שעל הקיר. הוא בתגובה איים לשרוף אותי עם הסיגריה P-: בשלב הזה כבר התחלתי להילחץ...לאיזה מצב הכנסתי את עצמי?! אחרי סשן קצר (שבמהלכו הוא שאל אם אני בסדר/רוצה להפסיק וסירבתי, משום מה) הוא שיחרר אותי וחזרתי לידיד שלי. אני מניחה שהיתי צריכה לשים את עצמי במצב קיצוני כזה אחרי כל הזמן הזה, ללא אפשרות פריקה, כך שלא חשבתי על התוצאות יותר מידי...לא חכם במיוחד ולכן, שבוע אחרי, עדיין יש לי את הסימנים כתיזכורת...
נכון שנהנתי. אבל אני לא אוהבת להסחף כך בפומבי. אני חייבת לפרוק קצת מידי פעם או שהכל מצטבר ויוצא בצורה הרסנית מידי...אאוץ'
חזרתי הביתה באמצע משמרת
לא מרגישה טוב
משתעלת כמו מעשנת
בלי לעשן
Just my luck... :-P
חבל שרק לאחר מעשה נזכרתי עד כמה קשה להרדם על הצד המקועקע...
אני הבחורה היחידה בעולם שעשתה קעקוע ל-פ-נ-י שעשתה עגילים פשוטים באוזניים, רק בגלל פחד מכאב.
יותר גרוע מזה- הייתי רגועה לחלוטין בקעקוע הראשון, הרבה לפני שהפנמתי את המשיכה שלי לכאב לפני כחצי שנה ובכל זאת נכנסתי לחרדות ביום שני כשבאתי לבצע את הקעקוע הנוסף, רק מהמחשבה על הכאב. WTF?!