זאת לא פעם ראשונה שאני כותבת את זה פה.
הפסקתי לפני שנה + לצפות באובססיביות בטלויזיה. משהו שכל כך חלק מהdna שלי. פשוט לא מצליחה להתנתק מהחיים המעניינים שלי ולחיות לרגע חיים אחרים. אבל מידי פעם אני עושה זאת עם פנינה או 2. שלשום גירשתי את בני הבית מהסלון והכרזתי על הנטפליקס כשלי. 2 פרקים ראשונים של המלכה שארלוט. זה ממתק אמיתי מבית שונדה ריימס. סדרת הבת של ברידג'רטון.
כל פעם זה קורה לי. כשדמות על המסך חווה דחיה אני נשאבת פנימה והדמעות זולגות מעצמן. זה מציף אצלי תחושות קשות. בלבלות שמסתובבות לי במח והלכתי לישון לא בטוב.
אני בכלל לא ישנה טוב לאחרונה. מתח נפשי או סיבות פיזיות? אולי גם וגם ואז קמתי עיפה ליום עמוס במטלות וברגשות.
כשמראש אני בדאון ואז מפתיעים אותי , התגובה לא יוצאת כל כך חכמה. לקח לי זמן להתקרר. טוב שהיתה שם גם עצה חכמה. תמיד דרמות קורות בזמן לא טוב. שאני צריכה ללבוש מסכה לטובת המשפחה ולהמשיך לתפקד ברגיל.
דוסקס הענין אך הנזק כבר נעשה. Strike 3?
ומפגש חברים בדסמי פולי בערב ואני מוקפת חברים.
יש עם מי לחלוק את הקשיים בכל החזיתות ולקבל תמיכה, הבנה וגם בראש. הגבר האחד מצדיק את הגבר השני. אישה אחת מבינה אותו ואחרת אותי אבל כולם תמימי דעים - לקבל, לשחרר, לנשום.
והיום אני שוב לא נושמת. מטלות על גבי מטלות אך הבטן עדין מתכווצת. איך אפשר להסדיר עניינים מרחוק? איך מתפייסים ללא פיזיות? ללא חיבוק? נשיקה? מבט אוהב בעיניים?
הריחוק נשמע בקולו או אולי אני שומעת קולות.
קולות חרדת הנטישה שלי.
ותיכף יירו עלינו טילים. 600 שקל ירדו לטמיון יחד עם פנטזית הריקוד איתו לצלילי נעוריי. הלוואי ויעבירו אותם מראשלצ לרעננה. הלוואי וניפגש גם אם הכל יבוטל. אני זקוקה להרגיש שוב בטוחה ואהובה. להעניק שוב בטחון ואהבה.
איך מוניקה הסבירה לצ'נדלר? אי הסכמה אינה עילה לפרידה. פשוט מתקשרים וממשיכים הלאה.
רוצה להמשיך הלאה. פרק 3 עוד לפניי.