סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אושה לנד

כשאנחנו נוסעים באוטו הוא מסתכל עלי ZOOM OUT ויודע שאני באושה LAND- בארץ הפנטזיות
לפני 11 חודשים. 4 באפריל 2023 בשעה 9:42

מה שאני עוברת בימים האחרונים...

בחודש האחרון...

בשנה האחרונה...

המון לא כתוב כאן. לא מפורסם כאן או שם

ואפילו לא הכל מדוברר עם הבסטיות. לא מסוגלת בתוך סערת הרגשות לבטא הכל. בוררת מה ועם מי ואם בכלל

אבל עכשיו קצת נושמת.

לא בא לי לחפור בפצעים. בא לי לתת להם להתרפא.

 

כולנו עושים פה עבודה עצמית עצומה

כל אחד והבור שלו

ואני מלכת הבורות. נופלת שוב ושוב ומרימה את עצמי מתוכן בציפורניים.

חיבת להזכיר לעצמי מי אני ומה אני וכמה אני שווה.

חיבת להצמיח לעצמי ביצים ולהפסיק לפחד כל הזמן.

לרעוד מפחד שינטשו אותי.

מעולם לא חוויתי פרידה והפחד מהלא נודע משתק.

אני זקוקה לבטחון וערבונות אבל אין. איו מי שיבטיח לי שהוא איתי לנצח. יש רק מי שאומר שהוא אוהב והוא איתי עכשיו ומתמודד עם הקשיים שלו.

מי? שניהם.

תמונת מראה 

אני והוא זה כמו הוא ואני , רק הפוך.

בקשר אחד אני המטרגרת, הדוחפת קדימה, המקשה, המאיצה מול בן זוג שמקנא, חושש, מאט, מגביל

בקשר שני אני המטורגרת , הקנאית, החוששת אבל מנסה, באמת שמנסה לא להגביל.

מי אני שאגביל? אבל לומדת לבטא את הקושי

לתקשר אותו החוצה כבר מקל, גם אם אין פתרון.

יש הכרה והבנה והכלה וזה מה שחיבת להתאמן בו -

לקבל ולהכיל את הקושי של הצד השני. לא ישר להתנפל ולהזדעק ולתרץ.

קשה לך? אני פה איתך, אהבה שלי. 

זה מה שרוצה לשמוע וזה מה שמתרגלת להשמיע.

קשר משפיע על קשר. שניהם משפיעים עלי.

לפעמים מרגישה שאני כבויה. שנעלתי את החשקים והרצונות שלי בתיבה. שלא מעיזה לבטא אותם כדי לא להבהיל ולהלחיץ 

זה בסדר לשים בהמתנה את מה שלא מתאים כרגע. להשהות

אבל בתנאי שלא מבטלת את עצמי.

 

ולא הכל רע וקשה. יש גם טוב ואני מוצאת את עצמי מאושרת בתוך הטוב הזה :

לצאת לדייט באוירה חדשה וקלילה, לשתות ולהתבסם

להזדיין כמו שני נואפים בחדר תל אביבי ולא במיטת הנישואים

להתלבש בצבע שלי ולהגיע למקום ולשמוע ישר "הנה הזוג המלכותי"

להיות תחתיו ולהיחדר. להרגיש ימים אחר כך את הנשיכה שלו.

לראות איך הוא מביט בי בעיניים מאוהבות ולהרגיש ברת מזל ומושווצת

לשתות ולעשן ולצחוק ולהצחיק ולפלרטט ולהרגיש מחוזרת

להתחבר מחדש ולהתמוגג בחיים שבנינו לעצמנו ביחד.

 

יש הרבה טוב

ובזכותו מצליחה להכיל את הרע

אבל עכשיו טוב

ומזמנת לי עוד טוב

 

 

 

 

 

לפני שנה. 23 במרץ 2023 בשעה 5:56

התפרקתי אתמול בלילה. לא משנה מה הוביל לזה. לא משנה שהיה יום חיובי, בלילה הערתי אותו ויבבתי בבכי

והוא מחבק חזק ונותן לי לפרוק ולהשתחרר

אבל הנחמה אינה מלאה.

הוא לא מבטיח שתמיד יהיה כאן

הוא לא מבטיח שתמיד יאהב אותי

הוא לא מבטיח שהוא ואני זה לנצח

הוא אפילו לא אומר שהכל טוב ונפלא ואל תדאגי ואני אוהב אותך עד הירח ובחזרה. רק שיהיה טוב. שיש התקדמות. שזה לוקח זמן.

תמיד חשבתי שאני טובה בלדחות סיפוקים.

החיים לצידו לימדו אותי סבלנות. לימד אותי שדחיפות והיסטריה ולחץ גורמים לפעולה הפוכה. לאנטי

ואני באתי עם זה מהבית אבל חונכתי מחדש

ואני מנסה לנשום ולעשות שינוי.

להירגע, לא ללחוץ על נקודות חלשות

להתמקד בעיקר, במה שהכי חשוב לי

ושוב ושוב ושוב נכשלת.

הוא אומר שרואה את המאמץ שלי. 

הוא גם עושה מאמץ להתקרב אבל אנחנו עדין לא שם.

 

"אני רוצה להיות אושה שלך. אושה של אוש"

רוצה לראות את האהבה בעיניים שלו. להרגיש את המגע שלו כמו פעם. רוצה את התשוקה, התאווה, הצייד, הרוך

ולא הרתעות.

טיבעיות ולא זהירות

התלהבות ולא מחויבות

אבל אנחנו לא שם.

אני לא יודעת אם נהיה שם שוב וזה כל כך מפחיד אותי.

זה כל כך כואב.

לפני שנה. 21 במרץ 2023 בשעה 6:51

שוכבת במיטה כבר היום השלישי. כל הגוף כואב אבל החום נרגע לעת עתה.

מרגישה הכי לבד בעולם והראש לא מפסיק לעבוד.

כל הדברים הרעים צפים להם.

הבור הריק שלי מתבהר. כמה שפרויד בולשיט בעיני הפעם אולי קצת פחות. האם הכל באמת התחיל מזה שמעולם אמא שלי לא חשבה שאני יפה?

מה היה גורם לי לעזוב? גבר? חבר? חברה? אינטראקציה מינית? מה מפעיל אותי?

בגידה? לא. זה יכאב אבל זה לא יגרום לי לעזוב.

קשיים? שיש אהבה אני עובדת חזק עליהם.

דחיה? בהחלט. אם לא נמשכים אלי. אם לא רוצים בי זו הפגיעה הקשה ביותר עבורי. זה מה שגורם לדמעות שלי לרדת בהזדהות מול סרט. זה מה שגורם לדמעות שלי לרדת עכשיו.

אבל מה זה בכלל רלוונטי עכשיו?

יש לי בעיות קשות יותר. לא חושבת שזה מה שיגרום להם לא לרצות להיות איתי - המשיכה.

אולי זה לרדד את השיח ולהוריד ממני אחריות?

מה שיגרום לו להירתע ממני, לדחות אותי זה המעשים שלי. אם אמשיך לפגוע בו. 

ומה יגרום גם לשני? התיקים? נסיבות החיים? הקושי? שעמום? אני מנסה להעיף את המחשבות האלו מהראש. מבחינתי הקשר בחיתוליו. למה לחשוב על סוף שאיני רוצה בו בכלל. כולנו חסרי בטחון וקשר מרחוק קשה אף יותר.

 

אני צריכה חיבוק עכשיו. אחד אמיתי. להרגיש עטופה

אבל אני לבד ומדבקת. (כמה זמן אחרי חום כבר לא מדבקים?)

 

יש מצב שאני סתם ברחמים עצמיים. שהלבד הזה במיטה בחוסר מעש מעביר אותי מדעתי

תוך כדי שאני מקלידה אוש יוצר קשר.

"למה את מרגישה לבד? יש לך אותי ואותו (ואת החברות שלך)"

ההרגשה הזו שיש לי 2 מאד מחזקת אותי.

אבל היא מאד מפחידה. יש לי גם הרבה מה לאבד.

 

 

לפני שנה. 18 במרץ 2023 בשעה 22:27

עכשיו טוב?

עכשיו יותר טוב

אני כוס מים רותחים שנרתעים ממנה

אז אני עושה מאמצים להתקרר.

השבוע מלא ברגעים טובים ובטובים פחות.

קיבלתי תזכורות פיזיות לגילי המופלג

ואני מרגישה עצמי תופחת מיום ליום.

 

אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור

אני גם לא רוצה בכך.

צריכה להיות אקטיבית וחכמה.

ליזום, לשמור על השקט, לזוז, לסתום את הפה

 

לשמור על המפלצת הירוקה רגועה בכל החזיתות

קינאה היא תוצאה של חוסר? לפעמים היא פשוט ענין של אופי

לא אשנה איש. יכולה רק לעשות עבודה עצמית.

להשתיק את השדים בפנים. לשקול את כל המשתנים ונקודות המבט. לנשום. לקוות לטוב.

 

שהבית רועד הלב שלי מתרסק

שהלב שלי רועד אני צריכה לשמור על עצמי חזק שלא אתרסק

 

מחכה ליום שאקבל שני חיוכים מכל הלב

 

 

 

לפני שנה. 5 במרץ 2023 בשעה 14:06

כשהתותחים רועמים המוזות שותקות.

שהיינו עמוק באדמה לפני שבועיים - הוא כתב ואני שתקתי.

שהכנסתי אותנו שוב לבור בחמישי בערב - המשכתי לשתוק.

אני שותקת עלי בלוג

אבל איתו אני מדברת.

מדברת כמה שאני אוהבת

וכמה שגירושין אינה אופציה.

נקודה.

לפני שנה. 25 בפברואר 2023 בשעה 20:53

הערב שלי בכלל התחיל בורוד לוהט בחגיגת יום ההולדת ללורד הבסטי שלנו. יין משובח, אוכל משובח וחברה הכי משובחת. כמיטב המסורת עשיתי קצת פאדיחות לאוש:

השוויץ בצמיד העור החדש שלו.הלורד וחבריו טענו שזה צמיד גיי. הייתי חיבת לענות להם : "זה שהוא נותן לגברים למצוץ לו לא עושה אותו גיי".

חזרנו הביתה מבושמים ושמחים ועלינו על אאוטפיט הורס מס' 2. מי שמכיר אותי כבר זכה לראותו בכל מקום אפשרי. שאני מתכננת מה ללבוש תמיד נראה לי שאני עירומה מידי ואז מגיעה למסיבה ומרגישה אובר דרסט. הפעם, בסוף הערב כבר נפטרתי לגמרי מהחזיה וכשהסתכלתי על עצמי במראה בשירותים של הסינטיקס התחשק לי לקחת אותם לסיבוב דאווין אחרון. נראה לי פעם הבאה אני באה ככה מלכתחילה. הפיטמות שלי יאלצו להתגבר על החתכים מהרשת.

הגענו ב1 בערך. המקום מפוצץץץץץץ. אני מובלת ברצועה וקולר. עשינו הכי בשכל והלכנו דוכ לחדר המשחקים. לא היה עדין תור (לאחר מכן ובמהלך כל הערב היה) ומצאנו לנו צלב במרכז החדר. התכנון היה לחנוך את השוט החדש מדום דומיניק אבל הוא אכזרי לי מידי להתחלה. צריכה להיות מחוממת היטב לפניו. אז הוא חימם אותי, בשלל אינסטרומנטים ויש לי סימנים! מה שסופר נדיר אצלי. האצבעות שלו בתוכי והשפרצתי על כל גרביון הרשת. פעם שניה השבוע שמצליח לנו!

בזוית העין אני רואה אותם, זוג חברים והיא באה מולי, מלטפת, מרגיעה, מחייכת אלי כשאני סופגת. הוא הופך אותי עם הפנים אליו, חושף את שדיי והוא והיא מטפלים בהם היטב. נשיקות לוהטות בין שלושתינו. איזו התחלה מדהימה של ערב!

ואז, כי חייב לקרות משהו מעצבן! בשעה שהוא מתיר את הקשרים ומסדר את הציוד, שאני עדין בריחוף ובקושי סיימנו, פונה אלי בעלה של אקס חברה שלי. הוא לחוץ שנפנה להם את המקום. איזו חוצפה! תן לגמור סשן כמו שצריך! ולא מפריעים לסאבית דקה אחרי!

יצאנו ארבעתנו מהחדר לים של אנשים. כל חצי מטר מזהה חברים. חיבוקים ונשיקות. כל העולם ואשתו היו שם, מלבד המאהבת (למרות שגם זה קרה  : זוג חברים, כל אחד עם בן ובת הזוג הנוספים. הם מתנשקים ובני הזוג מחבקים. מודה שקינאתי. הלוואי ויכולנו גם להיות במקום הזה).

אנשים מהבדס"מ, מהסווינג, מהפולי. מכל הקהילות ואני מסתחבקת עם כולם. גם אלו שפוגשת לראשונה, גם אלו שלא מזהה ותמיד מופתעת שמזהים אותי. למה אני מופתעת בעצם? אני בפרופיל גבוה. מחמיאות לי הבנות. מחמיאים לי המבטים של הגברים. מרגישה טוב עם עצמי - אני סקסית אש ונמצאת עם האיש הסקסי שלי.

אנחנו רוקדים ומתנשקים ומתגפפים חופשי ברחבה. מידי פעם מאתרת עוד חבר ומצתרפתים. משתדלת לעשות את זה קצר כדי לא לטרגר. לא נראה שטירגר. לפחות לא אותו... (העוגיה שנשאר בבית שומע על כך ופעם ראשונה מודה שמקנא לי. זה ביצ'י מצידי להודות שמבסוטה מזה?).

אנחנו מוקפים חברים והלוואי והיינו מצליחים למנף את זה. להתערבב. אבל קשה בקופסת הסרדינים הזאת. וכשאנחנו עומדים בתור להיכנס לחדר הסקס (איזו הזיה זה לעמוד בתור לסקס ועוד עם הבעל 😄) קצת מבאס שאין חברים באופק.

הצלחנו להיכנס וחיפשנו מזרון. איתרתי את המשוטט ודחקנו אותו הצידה קצת חחח. הפה שלי על אוש והוא שואל אם אני רוצה לטעום גם את המשוטט. בטח שרוצה!

עליתי עליו (על אוש. המשוטט וזו שאיתו עשו ויברח) והוא גמר. שניה אחת של התאוששות והוא שוב בתוכי וגומר שוב. אוש הסטאד מאפן! עושה אותי בדוגי, ביקשתי להיות עם הפנים החוצה כדי להביט במתרחש חחח

ואז האצבעות שלו בתוכי וזה מרגיש כל כך טוב!

יאללה מתלבשים אבל אבוי! הלך לי לאיבוד עגיל אהוב! ושנמצא , נמצא שבור. חיבת להחזיר את הטראנד מימי "משחק החיים" של עגיל אחד.

פיפי והביתה (ובאמצע כפי שכבר הזכרתי סיבוב דאווין לציצי החשוף). כבר אחרי 4. פיצה מסורתית באבולעפיה ולישון. איזה כייף שלא מסריחים מסיגריה.

 

עלה לי החשק למסיבות נוספות, בדסמיות ו/או מיניות קטנות יותר. בא לי התערבבויות. כרגע על הפרק מסיבות פורים. אולי בהמשך.

שמחה כל כך על הזמן הזוגי הזה. על התשוקה הלוהטת בינינו. זכיתי.

לפני שנה. 21 בפברואר 2023 בשעה 7:53

"למה דווקא אני?"

"כי את ישבת לו על הוריד"

 

ששואלים שאלות לפעמים לא מקבלים את התשובות שרצינו.

אני טוענת שזה כי אני החבילה במלואה.

אני חושבת שהוא יסכים על זה, החבילה במלואה כולל האותיות הקטנות, הדיסקליימרים וזכויות היוצרים.

ארכיון של תיקים ומה שהפריע לו בהתחלה ("אני רציתי אותך אבל לא רציתי קשר") מרים שוב את ראשו?

לא בקטע דרמטי עכשיו. אפס דרמות. הוא ניצב מול ההרפתקאה של החיים שלו ואני רוצה להיות שם ברקע  לעודד, לעזור, לתרום, להרים. אין לי דרישות או ציפיות או אפילו כאב לב. באמת שאני הכי בטוב.

מבינה שקשה לו. זה לא פשוט הפולי הזה אבל כולנו עושים הכי טוב שאפשר ובאמת שעכשיו טוב.

אחת הסיבות (רק אחת, יש עוד אחרות) שאני בחיים לא אעצור אותו או אתמרמר על ההרפתקאות המיניות שלו זה בדיוק בגלל זה. אני לא יכולה לחוות איתו הרבה דברים אז מי אני שאמנע ממנו? ברור לי שיש שיטענו אחרת.

לא כולם יכולים להכיל הכל, לשחרר, לפרגן.

אנשים שונים, מערכות יחסים שונות.

אם זה עובד לכם אז מעולה.

 

לי כרגע זה עובד. מקווה שגם לו.

מה שבטוח זה שהספירה מתחילה ב29 לאוגוסט.

לא מתי נפגשנו לראשונה

לא מתי התנשקנו לראשונה

לא מתי שכבנו לראשונה

לא מתי שיצאנו לדייט ראשון (לא התבלבלתי בסדר)

לא מתי שהינו במסיבה והחזיק לי את היד כשדיבר עם המעריצות שלו

לא שכולם כבר היו בטוחים שאנחנו ביחד

לא בדייט השני והשלישי

לא שכולם טענו שאני רודפת אחריו במסיבה ונופלת על קקטוסים

לא שבא לבדו למסיבת יום ההולדת שלי

לא שעשינו סשן מחומש

 

רק מתי שהצהיר על אהבתו והודה רשמית ש"אנחנו ביחד".

הדבר האחרון שאני רוצה זה להיות הזויה, מטורפת, לא מחוברת למציאות. פתטית.

רק שיש מילים ומעשים. הגדרה רשמית- רק מאז אני סופרת. זה נקרא לשבת לו על הוריד? זה נקרא מודעת עצמית, נחושה ושפויה. לפעמים אני גם שפויה.

 

איבדתי את עצמי לגמרי בבליל שמות המעריצות.

 המעריצים שלי? כרגע אפס במספרם.

המשאבים שלי מרוכזים באיכות ולא בכמות.

בשני הגברים שלי. 

 

 

 

 

 

לפני שנה. 18 בפברואר 2023 בשעה 8:40

לא כתבתי על הדרמה של השבוע האחרון (אוש דווקא כתב). אולי אכתוב גם? מפרספקטיבה של זמן? לא יודעת אם יש טעם. אני תמיד כותבת בשיא הרגש. אותנטית כמה שיותר

ועכשיו? עכשיו אני בעיקר מרגישה פריבלגית.

יש לי 2 אהבות. 2 גברים.

הלכתי בטוב וחזרתי בעוד יותר טוב.

אני ברת מזל. שניהם אוהבים אותי. חושקים בי. רוצים בי.

ואני אותם.

 

אז אכתוב על הטוב. על מסיבות.

 

חמישי בערב והעוגיה ביקש לדגום לראשונה את הדאנגן. לא הייתי שם שנים. בטח לא בליין של הציבור הרחב ובטח ובטח בליין לא של דיוה. כמה היא הופתעה לראות אותי ! ועוד עם גבר אחר חחח

נכנסנו פנימה וקיבלנו גל חום. מה שמבורך כשרוצים שאנשים יתפשטו. הוא היה מופתע מקוטן החלל.

המקום התחיל להתמלא בעצלתיים. זוגות בבגדים רגילים בעיקר, דבוקים זה לזה בחרדה. "את שמה לב שאף אחד לא מחייך?"  מנסה להיזכר בפעם הראשונה שלי. האם חייכתי? בטוח הייתי צמודה לאוש ובטוח שהייתי לבושה סתם בשחור.

ניסינו להנות עד כמה שאפשר. רקדנו לצלילי מוסיקה שפחות להיט בעינינו. קצת היבטתי בצעירות העירומות על העמוד אבל בדס"מ? אין. מצאנו איזה צלב אבל שכחנו את כל הציוד בחדר חחח והמבוך נפתח כך נאמר לנו רק ב2 וחצי. החלטנו לחתוך. הסיגריות לא באו בטוב אבל באנו בטוב אחד לשניה. גם התפוצ'יפס והוופלות שקנינו בפיצוציה ליד עשו לנו טוב. 

לקראת הצהריים וחזרתי הבית בטוב. געגוע אמיתי.

חיבוק אוהב ושינה ארוכה מאד. משהו עובר על הגוף שלי. מקווה שזה לא הריון. איימתי על שניהם שמלווים אותי ביחד לועדה.

בערב הוזמנו למסיבת יום ההולדת של הדובשנית. של המטא שלי. העוגיה נסע לוילה ואני מתה מקינאה?

רציתי לדפוק הופעה! מקווה שהצלחתי.

מסיבת שנות ה80 עם קהל שמבוגר ממני בעשור וחצי.

קל קור קיבל אותי: לא יודעת אם מזגן בפול ווליום או האקסית של העוגיה שפתאם שונאת אותי.

אבל לא כולם שונאים אותי. לא המטא שלי, לא בעלה ולא החברים שלה ובטח ובטח לא אוש. רקדנו כל הערב צמודים. הוא מזהה כל שיר ושיר מהתו הראשון. כייף לרקוד למוסיקה נורמלית. כייף לחזור הביתה לא מסריחים מסיגריה. מודה שהיה לי קצת משונה בהתחלה להתרגל להמון אנשים לבושים רגיל עם טלפונים ביד.

 

מודה שקצת משונה לי לפעמים לעשות את המעבר הזה מאחד לשני. חושבת שהבנתי את הקושי של אוש שבוע שעבר - לחזור מהבועה האסקפיסטית ישר למציאות.

גם אני עברתי את זה אז לפני חודש וחצי עם הר הזבל אבל הפעם חזרתי מבועה אסקפיסטית (שאינה בועה בכלל. זה אינו חוג. זו מערכת יחסים, אמנם שונה מהרגיל אבל אמיתית לגמרי) למציאות נפלאה וחיבוק אוהב.

אני לומדת פוליאמוריה. הלכתי ישר על הארד קור.

אפילו המטפלת שלנו אומרת שאנחנו מהמתקדמים. לפחות היא אופטימית מאד כי יש אהבה ותיקשורת והמון רצון. 

 

אז מה חסר לי בחיים?

לא הרבה. חוץ ממסיבת בדס"מ + סקס עם מוסיקת

90-2000.

ובדיקת הריון.

 

לפני שנה. 13 בפברואר 2023 בשעה 7:54

אם לא כתבתי כאן

סימן שבאמת קשה לי

 

לא כתבתי כי רציתי שקט.

שקט לעצמי, שקט עבורו, שקט בשבילינו

 

יש כל כך הרבה מה לכתוב

חתיכת פרק בחלק השני של הרומן שלי

 

אבל מוותרת בשביל שלוות נפש

שניים וחצי הקוראים שלי יאלצו להסתפק בזה

 

עכשיו טוב

לפני שנה. 30 בינואר 2023 בשעה 7:50

טרם המשבר הגדול לפני חודש, זה שבעט בנו בתחת להתחיל טיפול, היו כמה דברים שהצטברו בדרך. גליצ'ים שהובילו לאותו לילה כואב וטיפוס על הר הזבל.

שוב ניתקלנו בגליצ'ים, רובם ככולם מעשיי ידיי כמובן (כמה לא מפתיע) ואני כל כך חוששת ששוב נידרדר (או נטפס) במעלה ההר.

 

את הפוסט האחרון שלי פירסמתי גם בפייסבוק. בקבוצת פולי שאני נוהגת לפרוק בה וגם קצת לייחצן את עצמי. הוא נכתב לאחר שיחה עם אוש. באמת תהיתי ועניתי לעצמי למה אני כזאת. למה אני צריכה "הכל בחוץ". שיתפתי אותו שאני עומדת לפרסם.

נהוג לפרסם מלל עם תמונה ותהיתי איזו מתאימה. היו לי 2 אפשרויות : 1. תמונה מחוברת של שתי תמונות. שלי איתו ושלי איתו. הסתכלתי על התמונה ולא הייתי בטוחה איך זה יתקבל. קודם כל העוגיה היה לא זמין בפסטיבל ולא נראה לי הוגן לפרסם תמונה כזו בפורום כזה ללא הסכמתו. דבר שני חשבתי שאוש יטורגר. אמנם בשיחה סיכמנו שאני יכולה לפרסם תמונות שלי עם העוגיה בקבוצות היעודיות אבל כזו תמונה בולטת בפוסט שלם ועוד של שניהם זה לצד זה? מה אני צריכה צרות. אבחר באופציה השניה! 

2. תמונה שלי. איזו? יש לי מלא, פוזאיסטיות, של לוקים. לא מתאים..המלל ייחצן אותי. לא הציצי הפעם. צריכה תמונה קז'ואלית ונזכרתי בתמונה מאמסטרדם - שלי אוכלת עוגיית אמסטרדם. כל מי שיודע, שכך הוא נקרא בפי יבין את הרפרנס ואזכה בפומביות לה אני מיחלת.

אבל נחשו מה ? התמונה טירגרה? טירגרה!

"זה פוסט לא עליו אז למה רפרנס עליו?"

כי זה פוסט על הצורך שלי בפומביות והפומביות שלי איתו מוגבלת. עברנו את הגליץ' הראשון.

 

שבת בבוקר יום יפה. יושבים בפארק ואוש שואל את האקס ירושלמית על מקומות שווים בירושלים לאכול בהם.

פתאם אני קולטת שליומולדת שלה שבוע הבא, של החברה שלו, הם נוסעים לירושלים, לא סתם לאיזה צימר במרכז. הם ישהו במלון ויטיילו במחנה יהודה - בדיוק מה שאנחנו מתכננים כבר שנים ולא מממשים. וזה לא פעם ראשונה. גם עם תל אביב היה סיפור דומה.

אני מפרגנת. באמת שאני מפרגנת ואני מבינה את הרצון ואת האפשרות לחוות דברים אחרים עם הבוי פרינד והגירל פרינד. זה עדין מכווץ את הבטן.

 

אתמול בערב היא פונה אלי, אקס חדת הקרן של העוגיה. מפנטזת שלישיה איתנו. אני לגמרי בענין. "השבוע יש מצב?" אני יודעת שפנויים לו שלישי ורביעי ואנחנו מתדיינות על ההתכנות. היא מעדיפה רביעי מטעמי מחזור ותכלס גם אני כי פחות אהיה בהיסטריה לפספס רכבת בחזור. עוד לא דנו עם העוגיה אבל שאוש מתקשר בדרך הביתה אני משתפת אותו שכנראה אסע לחיפה, לישון בשלישי או רביעי (תחת איפשור שלו להגמשת הכללים באופן חד פעמי).

"אני מעדיף בשלישי כי יש לי כדורסל"

אבל רגע... היא ביקשה רביעי... מה אני עושה עכשיו? למה בכלל אמרתי לו שלישי? אם הוא מבקש בערב שעסוק זה כי קשה לו? לא רוצה שיהיה קשה לו, מה אני צריכה קושי וצרות? לבטל? לדחות?

אני מתפתלת דקה שתיים שלוש והוא מתחיל להתעצבן

לא מבין למה פתאם אני אומרת שאם לא רביעי אני מבטלת, מה הסיפור הגדול?

 

מה הסיפור הגדול?

22 שנה של ביחד. שהכל בחוץ.

בלי סודות והסתרות

ופתאם הוא מבקש ממני לא לדעת דברים.

מאפשר אבל לא רוצה לדעת.

ואני נשברת ומספרת לו על השלישיה.

עוד יותר מתעצבן על ההסתרה.

איך תמיד הכל מתחרבש לי?!

 

הוא בסדר עם זה, יחסית. יעמוד בזה, יחסית.

לא רוצה שיכאב לו. אבל גם לא רוצה להיות מתוסכלת בעצמי. נמצא את נקודת האמצע.

אז לספר פעם הבאה? "אם אני שואל אז אל תשקרי"

 

שוב מתעוררת בלילה מיובשת. חלומות ללא הפסקה.

בעשרה ל6 מתעוררת שוב ולא מוצאת אותו במיטה אלא בסלון. "נחרת" (עוד לא הבראתי לגמרי).

כואב לי. דקה לפני שיוצא לעבודה אני מחבקת חזק ולא משחררת. "למה קשה לך? לי צריך להיות קשה על רביעי. לך צריך להיות קשה רק בשלישי הבא שאני יוצא"

 

קשה לי כל הזמן

חרא על הגליצ'ים הללו