אושה לנד

רק שתדעו שתמה לה תקופה
אמנם לא ארוכה (10 שנים) כי לא היה לי אומץ אבל בהחלט ניתן לאמר מילות פרידה.
מאתמול אני רישמית כבר לא ג'ינג'ית!
אם תשאלו את אוש אני עדין כן כי זה לא הטבעי שלי (שאותו לא ראה מעולם) ויש בהחלט גוון אדמוני
אבל השינוי עבורי הוא די גדול ונראה לי שאני אוהבת את זה, בעיקר עכשיו בחורף.

אז חמושה בצבע החדש (ובכלל מסופרת ומפונפנת), לבושה במיטב מחלוצותי ההריוניות יצאתי אתמול לחתנתו של הפרפר. למי שלא שלא זוכר מדובר באותו ידיד שלי מהעבודה, אותו בחור שנהג להתחיל עם כל מי שזזה (ולא משנה אם היא בת 16 או בת 60). מעולם לא פגשתי בחור שכל כך דיבר על חתונות כמוהו. הוא פשוט חלם להתחתן! ולא סתם להתחתן - הוא מצא בדיוק את מי שרצה -
כוסית, בהירה, אינטליגנטית שיודעת להעמיד אותו במקום.
אני באמת שמחה בשבילו והאמת גם התרגשתי מהמפגש הצפוי עם כח העבודה הרב שאמור היה להציף את חתונתו.

בימים אלו סיימתי רישמית את עבודתי במקום שהיה לי כל כך רע בו והיה דווקא נחמד להשוויץ בבטן הלא גדולה יחסית ולקצור מחמאות. לאחר החתונה אמר לי בעלי שיחיה שנראה כי למרות שקיטרתי וקיטרתי על המקום ויושביו ישנם דווקא רבים שאני מחבבת והם אותי.
זה בהחלט נכון אך הבעיה היתה שחוץ מהפרפר לא עבדתי עם אף אחד מהם.
ישבתי לי גלמודה בקבלה והרגשתי לא שייכת. מניחה שזו גם אשמתי, החרדה והעצלות החברתית הדפוקה שלי. אין ספק שלמטבע יש שני צדדים ואני טמנתי את ידי בצלחת המיאוס, שיעמום, אי נחת ופרישות חברתית.

אבל מה שהיה היה. תם ונשלם ולצערי הזכרונות המרים נותרו בעיקר, כי כבר סיכמנו הרי בפוסט הקודם שאני דרמה קווין נוסטלגית היסטרית.

היתה בהחלט חתונה מלבבת (לא אלעה אתכם בביקורת חתונות כי האתר הזה ידוע באנטי שלו לענין).
פגשתי שם שתי בחורות - אחת חברה טובה טובה של חברה טובה אחרת והשניה מישהי ששירתה איתי וניפגשנו זו הפעם השלישית בנסיבות דומות.
מי שעוד פגשתי שם היה הבוס שלי שלא התכוונתי להחליף איתו אף מילה (לא חשבתי שיהיה לו אומץ) אך הוא הפתיע, ניגש וניהל עימי שיחה ערה.
המחליפה שלי גם כן היתה שם. הציגה את עצמה בפני "אני אושה החדשה" ואני השבתי לה ב"תנחומיי".
האמת שלכולם אמרתי שלום - חוץ מלמישהו אחד.
3 ניחושים למי...

כמובן לפקאצה הפקאצתית.
נמנעתי אפילו להביט בה במהלך הערב.
כמה שאני שונאת את הבחורה הזו!
יחראב ביתה!

שמחה שאושי היה איתי, רקדנו לנו יחד והרגשתי כל כל טוב עם עצמי.
לצאת קצת, להתלבש, לראות אנשים ול-י-ר-ק-ו-ד !!
כמה שרקדתי! עם הבטן והכל!
בשיר האחרון (אינפקטד משרום) אוש כבר ישב ואני ניכנסתי למין טראנס קטן.
הרגשתי כל כך חיה!
בלילה במיטה החיות נופפה לה לשלום וביקשתי מסז' בגב התחתון הכואב והדואב.
אבל לא נורא, זה היה שווה את זה.

היום אחה"צ אסע לי ברכבת לת"א. יש לי תור אצל הקרדיולוג שאמור לאשר לי לידה רגילה ולא קיסרי.
ואחר כך זהו, אבסולוטלי נו פלאנס מלבד לחפש איזו פינה לשבת (אולי מתוקה?) ולחכות שאוש יבוא לאסוף אותי. מחכה למחר (סיור במאיר ומסיבה בערב. כל כך מתגעגעת לכולם!).