הוא עדין לא בוטח בי. האמון המלא אינו קיים
וזהו עונשי עד אחרית הימים
אז עברה לה שנה והרבה השתנה
אני נרגעתי
הוא שולט בי
קיבלתי חופש מסוים
חוויתי דברים
באמת שטוב לנו
אבל יש דברים שנשארים שם כמו צל ולא עוזבים.
חשבתי שעם הזמן שנכיר אנשים, שנצא ונבלה הוא ירגיש יותר בנח.
כמה פעמים ראיתם אותו לבד יושב באיזו פינה בדאנג'ן?
כמה פעמים הוא לא נוטל חלק בדיון באיזה מפגש או בכלל נמצא שם באזור?
אני כבר לא יודעת מה לעשות, לא יודעת אם יש מה לעשות ואם צריך לעשות.
אלו הם פני הדברים.
הוא כאן בשבילי.
מנסה לא לפגוע בהנאה שלי אבל היא נפגעת.
לא יכולה להכריח אותו להנות.
אתמול בלילה הוא טען שאני מחרחרת ריב.
מה פתאם שבכלל ארצה לשבת בבית קפה עם גבר אחר בלעדיו? ברור שאני לא רוצה!
זה סתם עלה לדיון הכללי.
הוא טוען שאין קשר לאמון אבל שלא אחפור מה הסיבה.
אז לא חופרת, יודעת מה היא.
הוא לא בוטח בגברים אחרים (משום מה חושב שאישתו היא כוסית על שכולם רוצים לזיין) ולא בוטח באשתו (שרמוטת העל).
זה מה יש
לפני 17 שנים. 28 במאי 2007 בשעה 5:43
