אושה לנד

הלך לאיבוד הליבידו של אושה.
נראה לאחרונה לפני כחודש והניח אחריו עדויות כגון כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, עייפות וחוסר אנרגיה.

יום חמישי חזרתי ממוטטת מהעבודה רציתי לישון קצת לפני היציאה אך הוא נכנס איתי למיטה והיה כל כך מתוק ומזמין ולא יכולנו שלא לשכב. בלילה אחרי הבילוי שוב התמוטטתי.
בשישי בבוקר התפנקנו לנו שוב במיטה והתחלתי להקניט אותו, לא הסכמתי להודות באיזו שטות והוא מצידו לא הפסיק להספינק אותי. נשמתי לרווחה אחרי שהמיצים שעלו בי הוכיחו לי שוב שאני לא ונילית כמו שחששתי כמה שעות קודם לכן אבל עדין לא התחשק לי משהו מעבר.
קמנו ואספנו את סקארלט המסכנה שלא מספיק שחוותה תאונה לאחרונה היא גם צריכה לסבול את שיעור הנהיגה המבעיט שלי. מזמן לא נהגתי בגלל העיניים ונראה לי שלא אנהג עוד הרבה זמן. אני ממש גרועה בזה. היא הראתה לנו את העבודה שעשתה עלינו, בואנה.. היא מוכשרת!
היא עשתה כמה צילומי השלמות בעוד אנחנו מנקים את הבית ומשעשעים אותה (NOT) עם הריבים הקטנים שלנו. שהקפצנו אותה הביתה כבר הייתי על סף רעב. כאב לי הראש וכאבה לי הבטן. אכלנו בפפריקה ואפילו ויתרנו על הבואריה מרוב שהרגשתי רע. שוב הלכתי לישון עד שנאלצתי לקום ולנסוע למשפוחה.
היה כייף, נעים וטעים וחשבתי לתומי שאולי עכשיו בלילה ההזדמנות לקצת הנקי פאנקי שובב. הייתי לבושה בחוטיני וחזיה סקסית תואמת אבל אוש כבר נראה מעולף. ויתרתי על הרעיון ולבשתי פיג'אמה. עשיתי לו נעימים בתמימות אבל התורן נעמד לו וסרב לרדת. הוא התבכיין שאני קוקטיזרית אבל באמת שלא רצה לדחוק בי שאמרתי לו שאין לי חשק. בסוף הגענו לפשרה – הוא זיין לי את הציצים והשפיך עליהם. הלכתי להתקלח במים קפואים והתכרבלתי איתו מתחת לפוך.
קמנו מוקדם בבוקר ונסענו צפונה לקטיף דובדבנים. היה פשוט מקסים. למי שיש ילדים (וגם למי שאין) זו פשוט חוויה מומלצת. המקום יפיפה, מלא פינות נוי, ופעילויות לילדים כגון יצירה ופינת חי. אכלתי כל כך הרבה דובדבנים ישירות מהעץ שלא רוצה לטעום שום דובדבן בזמן הקרוב.
על הטיול העיבו שני דברים – הכאבים שלי והשוטר המניאק הבן זונה שהתחבא עם הנידת שלו, קפץ לכביש ונתן לנו 750 ₪ דו"ח על מהירות. אוש היה אחרי עקיפה, בירידה, מיהר לחזור לנתיב כי התחיל הפס הלבן.
זה כל כך לא מה שאנחנו צריכים עכשיו מבחינה כלכלית 😒
הגענו הביתה בשעה שש, נכנסנו למיטה בשבע וישנו 12 שעות.

הליבידו טרם נמצא
הכאבים עדין נותרו כעדות

כל מה שאני רוצה זה לחבק אותו, ללטף, לגעת, לממש, להרגיש אותו. כנראה התגעגעתי אליו וחזר לי זמן איכות. לכאורה זה מצויין אבל מקונן בי פחד של חזרה לאחור, לתקופה שהוא כל כך רצה ואני לא.
לא רוצה לחזור להיות זוג בורגני משעמם. לא רוצה להיות נטולת ליבידו. לא רוצה להיות זקנה בת 80 כואבת ועייפה.