לפני 18 שנים. 6 ביוני 2006 בשעה 8:37
היתה לי חברה, מחוץ לכלוב, שהתחלתי לספר לה קצת על העניין שלי בבדס"מ. בהיותה חברה שלי, היא ניסתה בכל כוחה להבין מה בדיוק מושך אותי, ולמה דברים כאלה גורמים לי הנאה. "את רוצה לומר לי שאם אתן לך סטירה, תהני ממנה?", היא שאלה בתמהון. השבתי לה בשלילה, שהכאב הוא רק חלק מתוך מערכת יחסים גדולה ועשירה, שאני לא הולכת ברחוב ונתקלת בעמודי חשמל בשביל הכיף, ואני לא מבקשת מאנשים שירביצו לי. "אני לא מבינה", היא סיכמה.
אני קוראת פה הרבה בלוגים, בעיקר של בחורות למען האמת, ואני נתקלת בפוסטים שמרעידים אותי, כאלה שקשה לי לעכל. פוסטים שמתארים כאב עצום, פחד, יאוש. פוסטים חשופים כל כך, עד שאני מרגישה שלא בנוח להגיב, כדי לא לפגוע בשוגג, ולכתוב "אין לי מה להגיב" נראה לי לא מתאים, אז אני שותקת. קוראת ושותקת.
