לפני 19 שנים. יום שישי, 13 באפריל 2007 בשעה 4:27
בשעות הצהרים שלח לי SMS "הסשן שיהיה לך היום זה סשן אהבה, פרטים בהמשך היום"
האמת שזה התחיל כבר שלושה ימים לפני כן...הוא בנה משהו...ולא הרשה לי במשך שלושה ימים לרדת למחסן לראות מה הוא בונה... רק מידי פעם בדרך הטיזרית האופיינית שלו הוא אמר לי "אני בונה לך משהו מהסרטים"..."על זה לא תכתבי פוסט אחד ...אלא ספר שלם" "החבר'ה שלך בכלוב ירצו לשכור את זה"...
הסקרנות שלי הפכה לי למטרד...מתוך ההיכרות האישית שלי את ידי הזהב שלו...לא היה לי ספק שזה יהיה משהו שחבל"זזז...אבל בכל זאת התאפקתי... ולכן כששלח לי את המסר הזה...התרגשתי...קצת מעבר לרגיל...
בסביבות 7 בערב שוב שלח לי SMS "בשעה 10 תהיי אחרי מקלחת , פרטים בהמשך" והוא מסתובב , מתארגן, הולך , חוזר, מדבר בפון בקשר לעבודה שלו...שגרה...
הוא למד למתן את הSMS ים שהוא שולח לי...וכך יש יותר מתח בין מסר אחד לשני....
בשעה 20:55 שוב שולח "תדליקי נרות וקטורת, סשן מיוחד עם הפתעה"
פתאום הוא מסדר את הצד שלו בחדר...הבלגן שם חוגג...משאיר מקום ריק לצד המיטה שלו....ממממ.....מעניין...?!?!
אני הולכת להתקלח...כשאני חוזרת אני עוד מספיקה לראות אותו בחדר מכסה בשמיכת פיקה משהו די גדול ששם בצד שלו...
לא הספקתי לראות מה זה..הוא מנפנף לי עם האצבע שלו "אוי ואבוי לך עם תציצי...שומעת!?" אני שותקת.
מתארגנת כרגיל..הרי רק השיער הארוך לאחר חפיפה הוא פרוייקט בפני עצמו...
הוא הולך להתקלח גם...ואני משום מה ...מצליחה להתאפק..לא להציץ.... –עוד מעט...עוד מעט קט....-
הוא חוזר לחדר כשבינתיים הדלקתי נרות וקטורת ...ההכנות הרגילות...
"שימי את הקולר" ...אני עוד לא מתרגלת לרעיון...בעיה...מוזר לי, אבל שמה.
הוא מזיז לצד את כיסא המחשב והשרפרף שנמצאים קבוע בחדר...וגורר את "הדבר ההוא שהוא בנה" לאמצע החדר...
"זאת מיטת או שולחן סשן שבניתי לך" מרים את השמיכה...ואני בתדהמה מוחלטת...פלא שלא ראיתי אותו ולו... כמעט שלושה ימים...?!
אין לי מושג מאיפה זה הגיע אליו...הרעיון...קודם כל זה כבד ואין סיכוי שזה יזוז באמצע...תאמינו לי שאני הרגשתי כמה זה יציב...כבד כל כך...עד כדי כך שלא ממש הבנתי איך הוא סחב את זה לחדר בכלל....
זה עשוי מברזל ועץ...והוא השקיע...צבע את העץ והברזל בשחור, ריתך איפה שהיה צריך לרתך......ואפילו ריפד את החלק העליון...פשוט לא יאמן..בנה מאפס....הבסיס רחב, בסיס שאליו מחוברות בברגים איזה שמונה טבעות לקשירה...מכל הצדדים...
ואפשר להשתמש בו, בה....(איך לקרוא לזה לעזאזל...) בכל מיני זוויות...
אז הקיצר...הוא העמיד את המיטה הזאת באמצע החדר...
ואמר לי לשכב עליה על הבטן...התחת בולט, הראש מונח על המיטה הזאת עד הקצה...הרגליים קצת באוויר אבל רק עד שהוא מניח כל כף רגל על בסיס המתכת עצמו..ואז.. זה בדיוק , מותאם לי אישית...מצד אחד קושר לי ברצועות וחבלים את הידיים...עד שאני מרגישה שהסרעפת שלי לא ממש מסוגלת לנוע ככה..."אני נחנקת ככה...אפשר קצת פחות?" משחרר טיפטיפונת...בכל זאת הוא לא נקרופיל...לא כדאי שהוא יעשה את זה "על גופתי המתה" אהההעעע ?!?....
אח"כ קושר את הרגליים גם עם רצועות וחבלים...וגם את הברכיים, מה שיוצר קצת כיפוף והבלטה נוספת של התחת...
ואני חושבת לעצמי -רק חסר לי שהילדים יכנסו בטעות לחדר עכשיו וישר יקראו למשטרה...-
זהו..אני חלק מהשולחן...מחוברת אליו לגמרי.... הוא ישר ללא שהיות...מצליף בי מכל הבא ליד...שוט חבלים, מחבט, חגורה, כפות ידיו הפתוחות...מידי פעם לש ...צובט...מלטף....דוחף אצבעות לכל חור אפשרי....וגם מלקק בכל מקום ונושך...ביסים של ממש...ואני לא יכולה לזוז מילימטר...רק מנסה לנשום ככל האפשר...ומרגישה חנוקה , גם הקולר...גם הסרעפת שלא כל כך משוחררת...ואז ...הוא דוחף לי את הפלאג...כרגיל באבחה אחת...(אין...הבן אדם לא קולט שאני צריכה הכנה ,אין עם מי לדבר)
דוחף לי את הויברטור לכוס...ועל הדגדגן שם רוקט פוקט...ואל תשאלו אותי איך הוא מחזיק בשלושתם ביחד...כי אין לי מושג...
הכל זורם אצלי, התחושות נעות בין אי נעימות לבין עינוג מופלא...כי מידי פעם הפלאג בורח והוא ישר בלי כל התחשבות מכניס אותו מחדש... ומידי פעם הרוקט לא בדיוק במקום של הגירוי.. ומידי פעם הוא מצליף , ומרביץ...
ואני מצד שני...אני מתחילה לאבד אויר, הנשימות שלי מתקצרות...רעידות בגוף... ואני אפילו מעורפלת.....מידי פעם אני מנסה לקחת נשימה הגונה...וזה לא קל כשאני קשורה ככה...ומגלה שהנרות שדלוקים בחדר והקטורת הזאת בחדר הקטן הזה והסגור הם לא רעיון הכי טוב...כי הם לוקחים ממני את הנשימה..
אבל בכל זאת לא אומרת די...ולא מבקשת הפסקה ...עד האורגזמה...שמרעידה את כולי..(עוד הרבה אחרי שהוא הוציא את האביזרים)... לקח לי המון זמן לגמור...מתי שהוא באמצע שאלתי אותו אם אני יכולה לגמור כשזה יבוא...הוא אמר "כן" כי באמת לקח לי המון זמן...אוףףף.....בסיום האורגזמה...אני בקושי נושמת...הוא בא לצדי ודורש שבדיוק ככה עכשיו אני אמצוץ לו...אז מצצתי...במצב שהייתי , לסרב בטוח לא בא בחשבון...לא היה לי כוח...
פרק ב' ואחרון...ב"ספר"..
אחרי מנוחה קצרה...בפוזיציה הזאת בדיוק...קשורה, חנוקה, גמורה...
הוא מתיר לי רק את החבלים...הרצועות נשארות מחוברות לי לגפיים... "עכשיו תשכבי על הגב"
"רגע רגע...אני נחנקת כאן.." הוא פותח את החלון...האמת שגם הוא בשלב מסוים התחיל להשתעל...החדר הפך להיות מהביל...
"באמת חנוק כאן" "פעם הבאה תשכח מקטורת...לא מדליקה יותר את הדבר הזה" ....
הוא עוזר לי לקום...ואני נשכבת על הגב..על השולחן/ מיטה הזה..."מה עם הרגליים?" אני שואלת אותו... או הראש שלי או הרגליים שלי יהיו באוויר...זה מלחיץ אותי למרות שהשולחן הזה יציב מאוד, הוא מביא שרפרף ואני מניחה עליו את הרגליים...
זהו...עכשיו נוח, יחסית...אני על הגב...הוא קושר לי רק את הידיים ...כמה שאפשר בלי לשבור לי את העצמות...בכל זאת...זה הפוך....מביא אטבים...שם לי בפטמות...שם לי בשפתי הכוס...אני מרגישה שאני לא נושמת טוב...הכאב גומר עליי...
"די, לא יכולה אטבים, לא יכולה..." "אני נחנקת מהקולר" אני מייבבת...הוא מוריד את האטבים ומשחרר קצת את הקולר שלא יהיה צמוד כל כך.....(וזהו, בעצב רב הגעתי למסקנה שאני לא יכולה אטבים, זה מכבה אותי טוטאלית ולא גורם לי שום הנאה...זהו...לא יכולה, לא בשלב הזה, אולי בעתיד...לא עם כל מיני דברים אחרים מסביב...אוףףףף זה מבאס אותי, נשבעת לכם שכואבות לי הפטמות רק מלכתוב את זה...)
שוב הוא דוחף לי ויברטור והפעם מלקק לי את הדגדגן...אני מבקשת שיפסיק ללקק...(אחרי זה הסברתי לו שזה לא מסתדר לי בראש שהוא ילקק לי בסשן..זה מקלקל לי...מה לעשות?! "מאמי נשאיר את זה ליחסים הונילים שיש לנו, לא בסשן ...טוב?!" )
אז במקום הוא משתמש ברוקט...ואני מותשת...אין לי כוח...והוא צובט , מלטף מידי פעם..."אפשר לגמור...?...מתי שהוא ....כאילו?" "תגמרי מתי שבא לך" ככה מראש אני משחררת את עצמי מהצורך לבקש אחרי זה בשלב שאני כבר לא יכולה לדבר בכלל....
לאחר זמן מה שוב הגוף מגיב...בפראות ....והוא ממשיך להציק לי עם הויברטור והרוקט עוד כמה זמן אחרי...שוב אורגזמת ענקים...הכל שם בוער, דולף, פועם, כל הגוף שלי קופץ בצורה בלתי רצונית ...אין לי שליטה על הקולות שיוצאים ממני....העיניים מפולבלות....בן אדם בהתקפת עווית של אפילפסיה נראה יותר טוב ממני עכשיו....
והוא...עומד לו כמו טיל ...משום מה זה מגרה בעיניו לראות אותי ככה...ושוב החוכמולוגיה ההיא לדחוף לי לפה את הזין שלו בדיוק בשלב הקריטי שבו אני זקוקה לנשימה...ככה קצת...ואז הוא זז...
אני עוד שוכבת ככה, נחה..הוא משחרר את הידיים ועוזר לי לקום מהשולחן הזה...
אני עוברת למיטה...נשכבת...יותר נכון נמרחת על המיטה ....אוךךךךךך
"תנוחי קצת" הוא בינתיים מחזיר דברים למקום....אח"כ מתפשט לגמרי, (אגב הוא תמיד דואג להישאר לבוש במהלך רוב הסשן...רק שולף זין מידי פעם) ... נשכב על הגב..."שבי עליי" " תרכבי עליי" ואני דוהרת עליו...מלטפת, מנשקת, רוכבת...ואז הוא אומר לי להסתובב לדוגי , דוחף לי פלאג... ומזיין אותי רגיל..."תאונני, תגמרי עוד פעם" ....
אני גומרת שוב...איך?! אין לי שמץ מושג ..כבר לא ממש היה לי כוח...הוא גמר גם ...
אני שוב "מתעלפת על המיטה" אבל הוא...לא נגמר לו ממני.....נשכב על המיטה לצדי ...שוב עומד וניצב...
"תענגי ותפנקי אותי" ואני מלקקת , מוצצת...מלטפת..נוגעת ...והוא שוכב כמו מומיה...רק עם הידיים מאחורי הראש.....
יענו הוא בריוירה הצרפתית שוכב ב "א לה פלז'ה" משתזף.... ואני מפרפרת סביבו...לענג , לפנק, לרצות...
הוא עוצם עיניים יענו עוד מעט נרדם.. רק לפי הזין שלו אני משערת שהוא עוד ער... אבל אצלו זה לא אומר הרבה, הוא יכול לזיין מתוך שינה הרי...ככה אני עובדת קשה עד לאורגזמה שלו..שמעירה לו בבת אחת את כל הגוף טוטאלית....
ואז אני באמת מחוקה לגמרי....
הכרית קורצת לי נורא והשמיכה בכלל נורא מתגעגעת אליי...
או אז אנחנו שוכבים ערומים ומחובקים ,בעל ואישה.
הוא מלטף ומנשק בעדינות ...ואני.......אני נרדמתי...עייפה אך מרוצה.
