ללא שם

כמו פרח אתה פותח אותי

מפלח את התחת שלי.  פורץ בו, הולם בו

פי פעור לרווחה, אני פעורה.

רוצה גם בפה, גם בכוס

מגששת בפי מחפשת עוד זין

רוצה מלאות.  נצמדת, גונחת, זועקת.

וכשתגמור, תשקה אותי בזרעך.

כשאת מתעוררת, ויש עלייך ריח של לילה.

הבושם שלך, שאת שמה מאחורי העורף ועל האמה, לפני שאת יוצאת לעבודה

ריח הזיעה שלך.  בתי השחי, כשאת חוזרת מהעבודה, ואני מחדירה את אפי לשם, ומסניפה

הסקס שלך.  כשאת רטובה, ריח מוסק עמוק, חריף, מרוח על כולי

וגם הריח החום שלך.  כשאפי עמוק בישבנך.  הריח המתוק כשאני נטרפת עלייך.

בתחילה אני מתנגדת.  הגוף מתנגד.  מתכווץ.  אני מתכווצת ולוחצת.

אך אצבע חודרת, משומנת, משמנת, מלאה משמן, מקרם, מורחת אותי מבפנים, וקשה להתנגד לאצבע הרוצה לחדור.

האצבע, הרי דקה, ושהיא תרצה לחדור היא תחדור גם אם לא ארצה.  גם אם אכווץ בכל כוחי.

וכשאני משומנת לכל האורך מגיע האיבר, העבה והמפחיד.  רק לקצת למול עיניי, ואז אני מתהפכת ומחכה.

אני צרה.  והוא עדין.  מאוד מאוד עדין.  מנסה לחדור מילימטר, ויוצא, שב ומשמן ושוב מנסה לחדור.

אני מרגישה אותי מתרחבת, ומתכווצת אבל הוא מנסה.  ויוצא, ושוב מנסה ושוב יוצא.  כפות ידיו מחזיקות בצדדים ומותחות.

סבלני ולא מוותר.  גם כשאני מגניחה קלות, כי עדיין לא כואב.  כי זה לא ברור.  כי אני זוכרת.

חודר עוד קצת.  ומתחיל לכאוב.  אני מבינה שככל שאלחץ יותר, יכאב יותר, ומנסה להרפות.

מרגיש שאני מרפה, וחודר עוד קצת, עוד מילימטר של כיווץ, המרחיב, מחריב, כובש עוד קצת, ונשאר שם כשאני מורחבת.

ויוצא בעדינות.  נותן לנוח, לנשום, להיסגר, כי הוא לא רוצה לשבור אותי.

והאצבע שוב בפנים, משמנת, ועכשיו גם שתי אצבעות, משמנות, ומרחיבות.

ומלטפות בטוסיק, בגב, בצוואר.  המונח על השולחן.

ההפסקה נגמרה, והוא מפנה את קצה הזין שלו שוב לתוכי.  הזין כבר יותר קשה, ואני כבר קצת יותר רכה, יותר מוכנה, אבל הוא עדיין לא חדר לגמרי, הוא עדיין לא הכניס את מלא העובי שלו.  עוד לא נבחנתי לקצה גבול היכולת.

בקצה גבול הכאב, נשימותיי מהירות.  חדות, כמו נשימות של כלב.  מנסה לכווץ והכאב מחריף.  מרפה, והוא נכנס עוד יותר והכאב מחריף וגובר.  אבל אני לא יכולה לכווץ יותר, כי הוא כבר בפנים, והכיווץ מביא אותי לקצה גבול היכולת.

נושמת מהר מהר, והוא מלטף את לחיי, מרגישה שהוא חודר עמוק יותר, אבל הכאב כבר איננו מחריף.  ההיפך.  הוא דועך, מרפה, אולי כי גם אני מרפה, מרגישה את החדירה אבל נשארה רק תחושת הלחץ, הפתיחה, המליאות.

לוחצת לעומתו.

הליטופים שלו מורגשים עכשיו יותר.  כולי רגישה.  הוא איטי.  הוא סבלני.  הוא חש אותי לוחצת לעומתו, ומבין.

הזיון שלו איטי לאין קץ.

גם כשאני לוחצת לעומתו, הוא לא נותן לי למהר.  מכבד, מכבד את הכאב, את ההשפלה, את שנתתי לו את כולי.

בקפה טיפה של אלכוהול, המשכר אותי, ואתה רואה את זה.  אני מחייכת המון, גם צוחקת.

אנחנו מחזיקים ידיים מלוטפות, ואני - אינני שבעה מהמגע שלך, מאצבעותיך.  הנוגעות עכשיו בצווארי, הסוגרות עליו...  העוברות גם תחת הסנטר, גולשות ללחיים, לשפתיי, לפי, הנפער מעט, ובעקבותיו - גם לתוכו.

אני לוגמת עוד, ומעט משתנקת, ואתה מושיט ידך לתיקי, ומוציא משם את החבילה ששמת מבעוד מועד, ומושיט לי.

עיניי שואלות, אך אתה אינך שואל, אלא אומר, בשלווה, קחי ולכי וחיזרי.

...

כשאני חוזרת מהשירותים ומתיישבת, אתה מחייך ומורה לי להפנות אליך את העורף,

וכשאני מפנה, אתה מהדק את הקולר עוד יותר ואני מרגישה אותו נצמד, עוטף, מגביל, גבוה.

על השולחן עוד כוס אלכוהול, שאני חייבת לשתות מול עיניך הצוחקות,

ועכשיו אני ממתינה.

ואתה שוב מחייך, במותניי אוחז, את גבי מלטף.  מפנה אליך מבט ואתה נושק לי

רעבה לנשיקה, ורוצה עוד, אך אתה מפנה מבטך קדימה וממשיך ללכת, ידך מובילה אותי, עדיין מרגישה עירומה תחת החצאית הקצרה.

לכל מגע שלך אני נרעדת, לכל ליטוף אני מתרגשת.

בבית הקפה אנחנו צמודים, ואתה כל הזמן נוגע בי.  אבל בעדינות.  בליטוף, בריפרוף, בכבוד.  כי אני חשה שאתה מכבד את גופי,

שאתה מכוון את עצמך אלי, שאתה לא חושב שאני זולה.

וזה רק מגביר אותי יותר.  רק גורם לי לרצות אותך בי, ידי מושטת אליך אבל אתה מסיט אותי...

מחייך אלי מעל הקפה, מקבלת שוב נשיקה עדינה, מרגישה אותי בוערת.

מעביר את ידך על כתפי, מחליק על ידי, עובר על גבי

במחי יד מצמיד אותי פנים לקיר הסמוך, חזי מחוץ

מושך את אגן הירכיים אליך, מנמיך את גבי, מכופפת מחזיקה בקיר שלא אפול

תיק היד שלי נופל לרצפה

אתה מרים את החצאית שלי מעלה, חושף אותי, עירומה מתחת

בכניעה אני מרימה את התיק, ובקושי מוציאה ממנו את השפופרת ומושיטה לך

אתה לוקח את השפופרת ומיד אני מרגישה את הקרם הקר נמרח מאחוריי

מרפה את עצמי כדי להקל עליך למרוח גם מבפנים

ומוצצת את האצבע המושטת לפני

שתי ידיך אוחזות במותניי, ואני ממתינה

יודעת לצפות לתחושה המפלחת

החודרת לתוכי עמוק יותר ויותר עמוק

מניעה את הגן הירכיים לעומתך, עוזרת לך לחדור אלי

מרגישה אותך הולם בי

גם גופך הולם בגופי, 

ואני עמוקה

עמוקה וכואבת וגונחת

נרגשת להתכווצויות שלך

מחכה לקבל ללקק ולנקות, והחצאית שוב מטה

ממשיכה ללכת

למרות שאני רגילה להיות חשופה, גם פיזית וגם נפשית, ואני לא מתרגשת מכך במיוחד, יש מצבים בהם פתאום החשיפה מאוד קשה לי.

סיטואציה קצת שונה.  או מוזרה.  מישהו, או מישהי שאני לא מכירה, ופתאום אני מרגישה קצת לא שייכת.  שונה.  מרגישה שאני מתביישת.

וקשה לי עם זה.  כי אני מבינה איך אני נראית לאנשים שהם לא מהחוג החברתי הרגיל שלנו.  גם אם זו לא הייתה הכוונה.

שזה נגמר אני הולכת לחדר השנה ועומדת מול הראי הגדול.  עירומה מכל.  מתבוננת במשך דקות ארוכות.

מלטפת את עצמי: את הצוואר שלי, את הכתפיים.  מעבירה יד בשיער.

וכל הזמן הזה ממשיכה להתבונן בעצמי בראי.  בעמידה.

מעבירה אצבעות על הפטמות שלי.  וגם צובטת.  ולא מפסיקה להיישיר מבט לדמותי המשתקפת.  מחייכת אל עצמי.

מושיטה יד גם אל בין רגליי.  הדמות המשתקפת אלי לא מסגירה האם אני נוגעת, והיכן, היד מכסה אותי ורק אני יודעת.

ואז אני חוזרת ואומרת לעצמי שאני יפה. ומינית.  ומיוחדת.

בתחת.

מה?

בתחת, אני לוחשת.

העיניים שלו שואלות.

אני מלכסנת מבט לנועה, והיא מחייכת לי בעיניים טובות.

גם חבר שלו מתבונן עלינו, ועוד שתי חברות מפסיקות לרגע את שיחתן, ואז ממשיכות.

תזיין אותי בתחת.  בבקשה.  עכשיו

אני בחולצת כתפיות דקה וורודה, חצאית קצרה, מלבנית, סגולה.  עקבים רחבים וגבוהים, גרביונים שחורים.

הוא מחזיק בידיו של חברו, המושיט לו כוס יין אדום, שמזגתי לו קודם, לפני שחזרתי לחדר האורחים המואר באור עדין וחלבי.

ולוגם לגימה קטנה.

אני נבוכה, אוספת כמה כלים למטבח ושבה משם עם עוד כמה כוסות וקעריות.   מתקרבת אל שניהם שוב, אבל הפנים שלי מול פניו, מתבוננת מלמטה.

כולי בוערת, כשאני שולחת יד למכנס שלו, כדי להרגיש את הבליטה.  והם עדיין אוחזים ידיים.

מרחוק נועה מתקרבת אל שתי החברות שלה, והן מדברות ביניהן, אני מרגישה מעט נטושה.

וקופצת מעל הנהר הזורם הרחק מתחתיי, כי הנגיעה שלי נעשית הרבה יותר מפורשת.  מלטפת.  קצת סוגרת עליו עם כף היד.

הם נצמדים לנשיקה צרפתית, והבליטה, שאני מרגישה, נעשית קשה יותר.

הם מתלטפים.

אני פותחת את המכנס שלו ומפשילה למטה.  בין כל שאר החברים, הלבושים, רק חלציו חשופים כעת, הוא לבוש בחוטיני שחור.  יוצא דופן.  מרימה עיניי בשאלה.  והוא כתשובה, עוזב את חברו ומלטף אותי.  כדי שאמשיך.  ואני ממשיכה.

מנשקת את החזה שלו מבעד לחולצה, ויורדת לבטן, ולבטן התחתונה, שכעת היא חשופה, ולתחתון הסקסי והקטן.

שתי חברות ונועה שרועות על הספה.  הן עייפות, אולם עדיין איתנו בחצי עין, כי מתאים לי שהכל יהיה איטי, וקצת סהרורי.

גם החבר מלטף.  אותו.  את הצוואר שלו, הפנים.  השיער.  פי כבר צמוד לבד הדק, לירכיים הפנימיות, לישבן החשוף.

בידה של נועה קולר עבה ומחזיק, כשהיא מתקרבת אלי ולסימן שלה אני מפסיקה, ומושיטה לה צוואר לבן, אשר מיד מתכסה בעור עבה, צמוד.  ואני חוזרת למלא נשיקות לאיבר שעדיין אי אפשר לראות ... אבל אני כבר כל כך רוצה לנשק.

אני רוצה בתחת, לוחשת לתחתון הקטן ובתגובה הוא מסיר ומגלה ואני נצמדת לעדין והקשה והחשוף, עוטפת בשפתיי ומנשקת, בולעת בשפתיי ולשוני ומנשקת שוב, מנסה לחוש את הפעימות וגם מצליחה ... מסננת רוצה בתחת.  הוא מלטף בשיער.  מסננת מבעד לשפתיי (המלאות, חסומות) תזיין אותי שם, בבקשה אני כל כך רוצה ...

אני מרגישה כל כך מלוטפת כי שניהם מלטפים אותי כל הזמן, בשיער, בעורף, בגב (הבטן שלי צמודה אליו), הזין שלו מלטף את הפה שלי מבפנים.

הוא כבר קשה.  ואני מסתובבת, כפופה, מחזיקה בשולחן נמוך, ממתינה.

החצאית שלי מתרוממת, ושתי הלחיים שלי חשופות מולו.  הוא מעביר עליהן יד, ושתי ידיים, ומשחק בי ללא סוף, כשאני מורכנת.

מלטף את הטוסיק. מעביר יד על החריץ נוגע מסביב לחור החסום והמוסתר, אוחז באגן שלי הרוטט מציפייה, מצמיד גם את גופו אליו.

בחדר מוזיקה עדינה, ונרות.  וחבר נוסף, ושתי חברות.  ושיחה שקטה, אני שם ולא שם, מחכה.  בעיניים עצומות.

יד רכה עלי, יד נשית עוברת עלי, על החזה שלי (מעל החולצה), על הבטן, על גבול החצאית, ביני ובינו, מגששת, נוגעת, מוציאה את הפקק שהיה תקוע בתוכי, ומגישה לפניי, לשפתיי, לאפי, ללחיי, לתוך פי.  הלוקח כי אני חושקת.  והוא מגשש מאחור, החור אשר נפער מולו נחסם ונושק ושואב באיטיות אשר לא תיאמן, בעדינות שלא קיימת.

עדינות שמלטפת אותי מבעד לכאב.

חוסמת אותי מבעד לתחושות.

מזנה אותי כי משמיעה קולות, ולא של כאב אלא של רצון לעוד.

ידיו על אגני מושכות ואני לוחשת עוד ועוד.  מולי הן מתלטפות, ביניהן, החבר שלו, לידן, ידו בין רגליו על המכנס.

ונועה איתי.  אצבעותיה בפי.  לשונה בפי.  ידיה בשערי.  ידיו אוחזות אותי, אני עדיין קמורה, רפוייה, מרפה גם שם, מנסה שלא לגנוח המון, אבל לא מצליחה.

תמשיך

והיא: מה?

תמשיך אני לוחשת

היא: מה אמרת?

תמשיך לזיין אותי, אני כל כך שלמה

הוא מגביר ואני שורפת, הוא הולם ואני הולמת חזרה, וכשזה נגמר, אני נצמדת, שולחת ידיים אחורה, רוצה לגעת בו, רוצה שלא ייצא,

יודעת שכשהוא יצא אני אקבל, גם, את מה שאני כל כך אוהבת ואחרי שגמרתי לנשק ולנקות, נועה מחייכת, הוא נעלם (כדי לחזור) ואני חוזרת לסדר את פינת האורחים, להחזיר למטבח, להביא, כי הדירה כל כך יפה כשהיא מסודרת.

אני עדיין מחכה שתפלח אותי

ולמטח הזרע בתוכי

את הולכת וזה זז בתוכך.  משפיע, לא אדיש, לא רק מלטף, גם לא רק לוחץ.  ואת לא יכולה להתעלם.

את פועמת, וזה פועם בתוכך.  עם כל פעימה את פועמת.  מאחור.  מקבלת את הלחץ עם פעימת העונג.

הפעימה שלך כמו מזיינת אותך.  כי השתיים קשורות זו בזו.

את מאוננת ומזויינת.

גם כשאת גומרת, ההתכווצויות בתוכך מכווצות גם את האביזר חסר הרחמים, שאין לא חיים משלו, ואולי דווקא יש?

יושבת, ומרגישה אותו עמוק בתוכך.  עושה נקיונות, והוא מלווה אותך.

ושתינו מתכוננות לדבר האמיתי, שיחדור לתוכך ללא רחמים וללא התחשבות.

רק המחשבה על כך ופיק ברכיים.