ללא שם

המתדלק בתחנת הדלק, המנהל שלי במשרד, הזוג שזה עתה עבר מולי ברחוב, השוטר שנועץ בי מבטים, לקוח שעומד מולי, או הספרנית הבוצ׳ה שעובדת בספריה בה אני מחליפה ספרים מדי שבועיים, ורוב האחרים, המזדמנים והקבועים, זוגות ובודדים

שהם מדברים אלי או שואלים אותי ובמחשבותיי אני למרגלות.  פותחת את פי הפעור ומחדירה עד כלות.  מדמיינת איך הם שם למטה.  האם הזין ארוך, או קצר, עבה או פחות עבה.  זקור ישר קדימה?  או קצת עקום..  וזה כל כך לא משנה לי.  ואיך שיער הערווה.  האם דליל או סמיך, ואיך הריח?

וזה כל כך לא משנה לי.  כי אני מדמיינת בין כך ובין כך, בין משפט לתשובה אני שם, למטה.

בתוך שעיר הערווה ומול השפתיים הרטובות שאני מלקקת ומוצצת ומפנקת ומגיעה גם לדגדגן העדין ומעבירה עליו את הלשון שלי, הרעבה, הצמאה..

תמיד רק בפה, אוראלית, נצמדת, פוערת, וקצת נחנקת.  והמבט שלי מעלה אל הפנים המדברות אלי כעת ואין להם מושג

שלקחת אותי אז ואמרת לי שאסור לי לעשן יותר.  אני, שהסיגריות היו חלק בלתי נפרד ממני במשך כל חיי הבוגרים, לא כהתמכרות פיזית, אלא יותר, כנחמה.  היית אכזרית.  ואמרת לי שאסור לי יותר וזהו.  ושתדעי - כי אפשר לדעת לפי הבגדים, והידיים, והפה, גם אם מנסים להסתיר הכי בעולם.  ולקחת לי את הסיגריות, והכסף, וכרטיסי האשראי, שלא אתפתה בעבודה.  וזה היה בלתי אפשרי.

לימדת אותי נחמה אחרת.  במטוס ישבנו יחד, אני ליד החלון בחולצת גולף וחצאית קצרה וגרבוני צמר, שלא יהיה לי קר.  הרמת את משענת היד שבינינו, ושלחת את ידך בעדינות אלי, אל בין רגלי.  אל החור הקטן שבגרביונים, שמשום מה לא הסכמת שאחליף לפני שיצאנו מהבית כי אמרת שזה בסדר, חור קטן שלא יפריע לי לכלום...  אחרי שעה צץ משום מקום גם ויברטור קטן ושקט, שממילא לא היו שומעים גם אם היה רועש, בשל רעש הרקע של המנועים.

אני כל כך אסירת תודה.  על הסיגריות שהפסקת לי, ועל הנחמה שלא הפסיקה מאז..

משהו בשפתיים שלך לוקח אותי הביתה, אל תחושה של ביטחון ושלווה

אני נמשכת כמו אל מגנט.  אל הליטוף של השפתיים החמות המלטפות את השפתיים שלי, אל הלשון החוקרת, המרגיעה

בכל דבר חדש שאנו עושות, אני יודעת ששם תהיה לי נחמה.

מצבטים כואבים בשתי הפטמות.  נשימה חטופה כדי להרגיע את הכאב.  ואני מסבה אלייך את ראשי, מתקרבת אלייך, והנשיקה שלך שם, במקום, מרגיעה.

כשאני מושפלת מאוד.  עירומה בבית מול החברות שלך, אני יודעת שאני יכולה לגשת אלייך, לקבל נחמה.

האצבע שלי בתוך הטוסיק.  כי כך אמרת.  אני מחפשת את המבט שלך

יודעת שאני יכולה לבוא אלייך

להיצמד אלייך,

תלחשי לי כמה אני סקסית ואהובה

מתגלחת מולן. מאוננת

משתינה על הרצפה, על עצמי בישיבה

אוכלת מקערית מהרצפה

ושוב מאוננת

עם קולר

הולכת חצי עירומה ברחוב

המבט שלך, הנשיקה שלך, לא רוצה

להפסיק לעולם

את מגלגלת את המילה הזו על הלשון, כשידך עוברת עלי.

אני באמת ענוגה :)

חולצת הכתפיות העדינה צמודה ומכסה את הגוף הרזה בקושי עד הטוסיק, הפטמות בולטות מבעדה ומדגישות את החזה השטוח, הילדותי.

את מצמידה אלי את פיך ונושקת לי בעדינות, ולוחשת, ענוגה, עדינה... אני אוהבת אותך.

לו הייתי חתולה הייתי מגרגרת.  ולמרות שאני לא חתולה, אני אכן מגרגרת :)

את משחקת עם הכתפייה, מעבירה את אצבעך בינה לבין הכתף שלי, ומטיילת.  ואני נצמדת אלייך ומתרפקת.

אנו הולכות יד ביד למטבח, ואני מכינה לנו שתייה.  שקט ונעים.  ידך עוברת על ירכיי, מרימה את החולצה, חושפת אותי.

אני רוצה לבקש ממך שלא.  רוצה לבקש ממך להישאר בתמימות הזו רק עוד קצת.  אבל אני לא מבקשת.

את ממשיכה למזמז את הטוסיק שלי. בבעלות.  אבל היה לי כה טוב עם ליטופים ״תמימים״, ואני לא רוצה עכשיו יותר.

מביטה בך במבט מבקש, ואת מחייכת.

הוא שוכב בחדר השינה שלנו על גבו.

הוא עירום.

הזין שלו קשה וזקור ועבה, והוא מלטף אותו באדישות.

לוחשת, אני כמו ילדה שלך, ואת אומרת, נכון.

בואי ילדה.

מהופנטת אני מובלת אל המיטה.  כסוג של מחול כלולות.

עם הקרם שאת מורחת עלי ובתוכי בעדינות.

עם החיוך שלך,

כששתי ידייך עוטפות את לחיי, פיך בפי, ואני יורדת עליו,

הזין שלו מפלח אותי,

ואני יורדת במילימטרים, יורדת ועולה כי אחרת שורף

יורדת ועולה ואת שמה עוד קרם ויורדת ועולה והוא חודר כל פעם עוד קצת ועוד קצת

תמשיכי, את אומרת לי, אני רוצה שתעשי לו לבד, בלעדיי, אני רוצה לראות אותך שואבת את כולו לתוכך.

אני רוצה להושיט לך את ידיי, רוצה שתמשכי אותי משם, רוצה להיות רק מחובקות מתחת לשמיכה ...

במקום זאת אני מחוללת.  מרפה את התחת שלי ככל שאני יכולה, ועולה ויורדת עליו, שומעת את הגניחות שלו ומרגישה את הפעימות.  עולה ויורדת על הזין שלו, מרגישה סקסית.  מרגישה זולה וזנותית, מרגישה כמו חיה פצועה.

את שם בשבילי מתוקה שלי, ידייך תמיד מלטפות, עינייך תמיד חמות...

אך כל כך רציתי מתחת לשמיכה..

מתגעגעת לזין שלך, לקשה שאני מרגישה מבעד למכנס, כשאני מתקרבת אליך וידי מושטת לפנים, לגעת.

לפנים שלך כשאתה מביט עלי מלטפת בריכוז, מתה לפתוח את המכנס ולחשוף את האיבר הפועם שם בפנים, מחכה לאישור.

לנשיקה שלך.  לליקוקים שאתה מלקק את הפנים שלי.  את הלחיים והאף והעיניים, כשאני נותנת ללשון שלך ורק מנסה להרגיש.

לריח שלך.

ידיי רועדות ואני פותחת את המכנס שלך ומלטפת את התחתון שלך, מרגישה הפעם עוד יותר טוב, וגם אתה :)

וכמו שאתה אוהב, אני יורדת על ברכיי.  מתחילה בנגיסות קטנות (עדיין דרך הבד של התחתון) ובניסיונות (עקרים) להסיר את התחתון של בפי בלבד... איזה תסכול, כי עכשיו ידיי מונחות להן לאחור, ואני כלה ...

ונושמת לרווחה כשאתה מסיר את התחתון, ובועט אותו בחינניות ובקשת הרחק מאיתנו והדבר המדהים הזה מול הפנים שלי, ואני מתחילה בנשיקות.  ובליקוקים לכל האורך, מנסה להחדיר את ראשי בין הרגליים שלך, ללקק גם שם, מאחור.

ורק בפה אני נוגעת.

מושכת את הרגע המדהים הזה בו קצה הזין שלך חודר לי.  ומושכת גם אותך, חסר סבלנות.  מתה על הגניחות הקטנות האלה שלך כשאתה כה חסר..

וזה רגע מדהים.  כשאני עוטפת.  והלשון מלקקת מבפנים בעדינות, רק מסביב לכיפה כי אתה שונא שאני מלקקת את הכיפה בדיוק.  כי אני יודעת בדיוק מה אתה אוהב ואיך אתה אוהב ובאיזה קצב אתה אוהב.  והחדירה הזו לתוך פי מדהימה מדהימה מדהימה.

כי בתוך החיבור הזה אני ממשיכה במעשה האהבה וכולי בתוך העולם שלנו.  בקושי מרגישה את ידיך בשערי.  בקושי שומעת את הגניחות שלך, כבר לא כל כך קטנות.  מרוכזת בעצמי ובתחושות שלי ואיך אני מעבירה את התחושות הללו אליך, בזין שלך שאני כל כך אוהבת, בחדירה שלו עמוק לתוכי.

ובתנועות הקצובות, כי אני לא בטוחה מי יותר נהנה מבין שנינו, אני או אותה.  כי הליטוף הזה מעיף אותי לשמיים וכולי רטובה ופועמת.

אתה מושיט לי את ידך ולוקח אותי למיטה.  ושוכב על הגב.  ואני יודעת שאתה רוצה שאמשיך, ואני ממשיכה.  בעדינות, לא להביא אותך יותר מדי מהר, למשוך את המציצה הזו עד שאני יודעת שאתה רוצה.

גם אני משתנקת וגונחת.  בלי מחסומים, אני יודעת שאתה אוהב כי אתה לא מפסיק ללטף אותי.

וכשאתה בא אלי אני נדהמת.  מהטעם.  מהתחושה האלוהית של הזרע הניגר לתוך פי, לגרוני ומיד באה אליך לנשיקה ולטעימה ואנחנו שוכבים ומחובקים.

ואז אני בוכה ובוכה, ואתה שוב מלטף אותי ושוב אומר לי כמה שאני מדהימה ... ואני מניחה את הראש שלי על החזה שלך.  ונועה מביאה לשנינו קפה עם קצת ״חיזוק״, ואחרי שאני שותה אני נרדמת כמו תינוקת.

שוכבות במיטה, ואת מעבירה ידייך עלי ומסבירה לי.

על כפות רגלי. המידגדגות.  על הטבעות שענדת לי על שני הבהונות.  אלה הטבעות ששומרות עלי...

אצבעך עולה אל פנים ירכיי הרגישות.  ועוד אצבע מצטרפת.  וכל היד.  ושתי ידיים לשתי ירכיים מפרידות.  ומלטפות.  מפרידות ומלטפות.  את מטיילת עלי.

את עוברת סמוך, ולא נוגעת.  מטיילת 

ומלטפת את בטני.  השטוחה כל כך.  ואת פטמותי. המחוררות.  את מחוררת, את אומרת לי בחיוך, ומושכת בעדינות.

פי נפער מעט, אך אצבעך חוסמת, מתוקה שלי, את נושקת את אצבעך ומעבירה על שפתיי.. את כל כך מתוקה.

גם שם, למטה, אני מחוררת.  ואת אומרת לי, כאילו שאני לא יודעת.  גם למטה את מחוררת, כף ידך חוסמת אותי, ואצבעותייך נשלחות לשחק בעגילים התלויים משפתיי, מהקפלים המכסים אותי.

אני נרעדת, אך את לא מפסיקה.

גם מאחור (ולרמז אני מסתובבת) גם שם את חדירה, הפלאג היפה שלך מנצנץ באור והליטוף מרעיד אותי (שוב)

בואי אלי צמרמורת מתוקה שלי.

ואני קוברת בך את ראשי ועושה בך כאהבתך.

שלי מאותה תקופה, אני נראית מאוד טהורה.

לא תמימה, בהכרח, אבל יש משהו מזוכך במבט.

מאז חלפו הרבה שנים.

היום המבט שלי צעיר, אבל כבר לא מזוכך וטהור.

הלוואי ויכלתי לחזור (ולחזור).

כל השבת הרהרתי חלום ארוך שחלמתי בלילה, החלום היה כל כך ממשי עד שכשהתעוררתי נשארתי בתוך החלום עוד דקות ארוכות, זוכרת כל פרט ופרט.

חלומות של אחרים הם די משעממים, אבל.

במרחק של קצת יותר מעשרים שנה, התקופה עליה חלמתי, אני חייבת לשאול את עצמי: מה היה קורה אילו.. החלטה של רגע, יכלה לשנות את החיים שלי.  מובן שאני לא יודעת אם לטובה, או לרעה, אבל, אני די בטוחה שהם היו שונים לגמרי.

החלום הזה היה בעצם תיאור של אותה מציאות שונה.  התעוררתי, למציאות האמיתית.

אמנם כל זה לא כל כך דרמטי כמו שזה נשמע.. בעצם, זה די בנאלי.  ובכל זאת היום, האמיתי, היה מאוד מושפע מאותו חלום, הלכתי כחולמת 😄 ועכשיו מתחיל שבוע חדש ואני הולכת לישון, ומתפללת - שהחלום ימשיך בלילה ושאזכור (את ההמשך) בבוקר.

אז לילה טוב ושבוע טוב למי שקראו עד כאן.  כל הכבוד לכם 😄  מבטיחה לדווח את ההמשך!

לא בעצמי, לא בכלום.

אני כולי אך ורק בעונג שאני נותנת.

משום מה יש לי תחושה שלחשוב על עצמי ברגעים האלה, זה סוג של חילול הקודש.

מתעוררת למיטה של מלכות, גדולה, גבוהה, מצופה בכריות רכות, מזמינה, ומוזמנת.  תנועות עצלות, מחשבות מנומנמות.

על השולחן מחכה לי כוס קפה ריחני ולידו כמה עוגיות קטנות, כדי שאתענג גם עליהם.

זו לא טירה גדולה, כי אם דירה רגילה והחדר מרווח דיו ומואר ומקושט ולא שבלוני והחפצים שבו משרים עלי שלווה ושמחה מהוססת.

הייתי רוצה לחשוב שאני במקום אחר, אבל כאן די נעים לי.  כל זמן שאני עדיין שרועה ...

הקולות מהחדרים הסמוכים נשמעים מרחוק כמו מוזיקה בבקתה של אנרגיות טובות.  זו שעת החסד.  וזה נמשך כבר ימים ארוכים.

במקום אחר אהיה עוד יותר מנותקת, אבל שם קשה לי לנשום.

הקולות מתקרבים עד שהמבטים כולם עלי.  ובגדים של מלכה מונחים מחכים לי.  שאתלבש.

ברחוב אהיה מחוייכת ומרחפת וכשנצא לשדה המרופד בשיחים גבוהים ושדות של עלים וצל, ארגיש שהגעתי לגן עדן.

חשבתי שאלה נתינים, אבל לא.  או שאולי.  השמלה מכסה אותי, אבל אני שקופה, הולכת ונעלמת.