ללא שם

גם אם זה לא בדיוק מה שאני רוצה.

וגם אם זה אנאלי.

אני מבקשת, "תגמור לי בבקשה בפה".

והוא מחליט אם הוא גומר בפה, או מסביב לפה, או על השיער, או על החזה, או הבטן או הטוסיק.

או בתוכי.

היא מנחה אותי לגעת.

גם אם לא בא לי.

אני אוספת עם האצבע.  טועמת.  שמה עלי, מרפדת אותי בזרע שהיה.

ומלקקת את השפתיים.

אני עושה את זה כי היא רוצה.

כי אני יודעת שגם אם אני לא רוצה, אני בעצם רוצה.

התמונות שלי מוקרנות על המסך הגדול בדירה כששתינו יושבות.

תאונני לתמונות האלה וספרי לי מה את מרגישה.

כתבי ליומן שלנו.

אוהבת מאוד,

תמר

ערוותי בושתי חשופה לאין כל.

מהודקת, מצומצמת.  אך שלווה.

ואוהבת.

נגיעותייך עלי.

במצבטים, בקולר ההדוק.

ובסימנים.

את מטיילת עלי, מציירת.

נשימות חטופות שלי.

ועיניים הרואות עיניים.

תשוקתי חשופה לעין כל,

עירומה עוד יותר.

וסיום.

תמיד רגוע,

ללא השיא שייחלתי לו.

לילה טוב אהובה.

מביך עד כמה שהוא קטן.
בגד הים שלי.

הרבה הרבה יותר קטן מכל בגד ים אחר שאני רואה סביבי.
ואני בתל אביב, בחוף משפחתי.

רוצה לקבור את עצמי באדמה מרוב בושה.

אבל אי אפשר.

מלא אנשים
לו רק היו יודעים 😄


לילה טוב

רוח עזה מבחוץ, מעין חורף לא נעים. לא נעים להיות בחוץ ואפילו הכביסה שתליתי מוחה, מטלטלת ומרביצה זו לזו.
קר לי באף ובכפות הרגליים אך אני מתעצלת ללכת להדליק את התנור, מעדיפה לחכות למיטה ולפוך החם, אבל עד שיגיעו ...
משתדלת לנשום עמוק כמו שלמדתי, האוויר ממלא אותי לגמרי מהבטן התחתונה ועד בית החזה למעלה, מתמלא ויורד עם כל נשימה ונשימה.
נשימה, נשמה, ואכן גם הנשמה שלי מנסה להביע ואני מנסה להקשיב לה בכל כוחי.
העציצים בבית מחייכים אלי, כי אני מטפלת. דואגת, מחליפה, משקה, גם הדגים. גם הם לא מתלוננים. גם הוילונות, והמדפים, חפצים מחייכים אלי (אני צוחקת לעצמי) תמיד האנשתי חפצים.
מערכת הקול התקלקלה ואני מסתובבת בבית עם אוזניות גדולות המכסות את כל האוזניים, ומאזינה לקטעים שונים שוב ושוב.
מאזינה ונושמת, מנסה לחפש את הניואנסים שיעזרו לי למצוא, הלוואי והייתי יודעת מה. אבל כמו חלום תעתוע, המחשבות שלי בורחות כל פעם בדיוק כשנדמה לי שתפסתי איזו תבנית. ואני חייבת לחזור להתחלה ולנסות להתרכז. אבל קשה לי להתרכז ולעקוב אחר חוט המנגינה בלי שתהיה איזו הפרעה, ואני לבד בבית.
מוציאה שוב את כל הבגדים מהארון ומסדרת, וחושבת, חייבות לצאת שוב לקניות, כמו בקיץ, אני חייבת לחדש, אבל למה? אף פעם לא אהבתי לעקוב אחרי האופנה האחרונה, ותמיד, כך נדמה לי, הרגשתי הרבה יותר נוח עם 2-3 עונות קודם. רק שעכשיו, הכל חייב להיות הרבה יותר חשוף.
אני יושבת על הרצפה הקרה והחתול מתקרב אלי, מגרגר, מעבירה יד בתוך הפרווה שלו וחושבת, איך הוא מרגיש, ואיך אני מרגישה כשהיד שלה עלי כשגם אני מגרגרת. וכמחווה של רצון טוב, זורקת את האוכל היבש שלו לפח, שוטפת טוב טוב את הקערית ופותחת קופסה של "מעדן", נהנית לראות איך הוא טורף ומלקק, את הצלחת, ואז את עצמו ...
האור בדירה מעומעם ויש מין שקט באוויר, אני חושבת, מהרהרת לעצמי ומנסה לחוש מין דבר מסויים שחמק ממני, מין רעיון שנגע בי אבל נעלם.
יושבת על הכורסא עם רגליים מפוסקת על שתי משענות הצד. מכסה את עצמי בשמיכה, האוזניות על האוזניים, המחשב הנייד לידי,

לילה טוב :)

תמיד כשאנחנו דנות, או מתווכחות על משהו, לא משנה על מה, אני חייבת להיות עירומה. לגמרי.
ומותר לה לשים עלי מה שהיא רוצה.
ואיך שהיא רוצה.
וככה, מותר לי להתווכח. מותר לי לומר מה טוב לי, ומה פחות טוב. מה מתאים לי, ומה יותר מדי - מביש, משפיל, כואב, מביך.
אבל - לפני כן אני חייבת להתפשט. לגמרי. להסיר הכל.
ואז מתנהלת השיחה.
יש לי הרבה פחות מחסומים כשאני עירומה.
אני הרבה פחות מודעת, וגם הרבה יותר.
יש בזה משהו מעצים. אבל ידה - תמיד עליונה - גם בוויכוח :-)

רגליים מקופלות משני צידי ראשי.
אתה גוהר עלי, אוחז בקרסוליי בשתי ידיך ומצמיד לרצפה,
פיך מעל פי, ואתה מתקרב ...
הזין שלך שם, מתקרב, מתחכך
וחודר - נשמתי פורחת
מקופלת תחתיך
ויש לך את כל הזמן שבעולם
להיכנס באיטיות
ולדפוק אותי
מבקשת עוד ועוד
שפתיך נפתחות
וטיפה של רוק צונחת לתוך פי
ועוד אחת ועוד
כשאתה שוטף אותי מבפנים

שוב ערומה, אבל לא קר לי.
אחר צהריים מפנק 😄 קיבלתי 😄
כהוגן 😄 :-)

לילה טוב

חיכיתי למבט בעיניים, ללשון מלטפת את פי, לשפתיים שנוגעות
אך גופך מחץ אותי תחתיו, רגליי מקופלות מעל ראשי

חיפשתי אישור לרגש, לאהבה
אך היית אדיש אלי, כמעט מכני

לרגע ליטפת את שיערי
לרגע, אצבעותיך חפנו ואני כמעט מבויישת
מקרבת את פי לפיך הכה קרוב אלי
רוצה לנשום אותך, בזמן שאתה חופר
באינטימיות הכי גדולה שלי

חייכת
ופתאום הלמת בי
והרגשתי אותך ממלא אותי
וידעתי
שתתרחק ממני ותלך.

כשאני שרועה על הפנים, על המשטח הקשה.
כף יד חזקה בגבי מצמידה אותי מטה, שלא אזוז.
כשאין לי ברירה.
אני פותחת את חושי, מרפה את גופי.
לא מנסה לזוז.
חשה את הזין ההולם בקירבי, בתוכי, מרפה את הטוסיק בנשימות עמוקות, שלא יכאב.
ושלווה צונחת עלי, שלווה עולמית.
שלווה מקבלת.

ורק שתי דמעות זולגות, גם מבלי שאשים להן לב ...