ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ללא שם

לפני 13 שנים. 5 באוקטובר 2011 בשעה 21:16

זה המקום בו אני מרגישה הכי בטוחה בעולם.
מרגישה שאת מעריצה אותי, את היכולת שלי להיות כל כך מינית ופתוחה איתך למרות הביישנות הטבעית.
מרגישה בטוחה בסלון איתך, לצידך. למרות שאני יודעת שעלול לבוא כאב, אני יודעת שאת אוהבת אותי ולא תעשי לי יותר ממה שאני מסוגלת לסבול.
מגרגרת כמו חתולה. תולה עיניים אוהבות.
עירומה, ואת מטיילת. נוגעת, מחייכת להתנשמות. למבט. לפה הפעור מעט.
מעבירה אצבע, מרגישה אותי מרוגשת, נרעדת מהאינטימיות של שתינו בלבד. אני רוצה לחבק אותך, להרגיש מחובקת, אבל את ממשיכה במגע עדין.
הנערה נכנסת ומתכרבלת בזרועותייך, הולכת למקום בו אני כל כך רוצה להיות ואת נושמת את שיערה. אני נמצאת שם, בטוחה בעצמי, עדיין קצת פגיעה, מפסקת מעט רגליים, נרגשת.
כל מגע שלך מרטיט אותי. אני מגורית כל כך. ואת מנשקת אותה על השפתיים, על המצח. כמו ילדה שחזרה עם ציון טוב מבית ספר. ואני משתוקקת גם.
אני נצמדת אלייך כמו חתול שרוצה לטיפה. מתמכרת למגע של הגוף שלך בזמן שאת מהנערה ממשיכות להתחבק. ומרגישה בצער את האצבע שלך מתרחקת ממני.
ולמרות זאת בטוחה. אוהבת. מרגישה שמותר לי הכל... מרגישה שמותר אף את זה...
ומביאה את עצמי שם לידן. בלי להתבייש כולי רוטטת.

לפני 13 שנים. 28 בספטמבר 2011 בשעה 7:34

שאמשיך להיות שלך, ברבדים ועומקים שלא חווינו.
שהתשוקה שלי למגע שלך, לאצבע, ליד, לסטירה, למכה, לליטוף רק תלך ותעצים.
שאהיה מקולרת אפילו יותר, פומבית יותר, חשופה יותר.
שלא תוותרי לי, גם אם קשה לי מאוד. שתאמיני ביכולת שלי לעבור ותעזרי לי לחצות חוויות שנמשכות גם ימים, גם כשאני נמוכה ביותר בעולם.
שתמשיכי להחמיא לי על כל דבר ויחד עם זאת, לדרוש ממני להיות עוד יותר מה שאני.
עוד יותר שלך, עוד יותר דוגמא לאיך אחת שכמוני צריכה להיות.
שאהיה ראוייה לך, למרות שאת יודעת שאני כל כך משתדלת.
כל כך רוצה. שהגוף שלי שלך, על כל מילימטר בו.

אוהבת ומשתוקקת.

לפני 13 שנים. 10 בספטמבר 2011 בשעה 23:44

אין מילה אחרת לתאר את רגשותיי אלייך, אני מסורה. אוהבת ומסורה, כנועה ומסורה, שקטה ומסורה, נאמנה.
נכנסת לסלון, ועינייך הטובות עלי, מחייכות. מוזיקה רגועה ברקע, וכמה אורחים ... ואורחות.

ניגשת אלייך, רוכנת לנשיקה, לליטוף. חזי החשוף רגיש כשאת נוגעת... ואני מצומררת, קצת מתביישת, ואת שמה לב, נהיית חסודה את שואלת. ואני תמהה על השימוש במילה הכל כך סטרילית. לא, אני לא חסודה, אבל עדיין מתביישת בעירומי מול אורחים לבושים. את מחייכת, מנשקת אותי, מלטפת את השיער, מעבירה אצבע על הצוואר, החזה ואומרת, את יפה, מינית.

חיוך קטן, ואני אוזרת אומץ להעביר מבט על החדר, על האנשים החולקים את האינטימיות שבינינו. חנונים, אני צוחקת לעצמי בליבי, כל כך אנטי-תזה לכל מה שהייתי חושבת (פעם) על אנשים שישתתפו בכזו סיטואציה. על השולחן השתיה, והכיבוד אך אינני מעזה לגשת. את ממשיכה ללטף אותי וידך יורדת מטה ותוך כדי כך ממשיכה את השיחה שהפסקת כשניכנסתי לסלון.

שבי לידי את אומרת ואני רואה את הכסא עם המשענת הזקופה, ועל המושב מונח לו ... זה ... זקוף וזקור במימדים שלא היכרתי.
מממה?

כן, שם את אומרת כבדרך אגב וממשיכה את השיחה עם האישה שלידך, תוך כדי ליטוף אך כל האורחים מתבוננים בי, עומדת שם לידך, חזה חשוף, לבושה במיני קצרצר ואמורה לשבת על הכסא הזה. על האיבר הזה. השחור, העבה. את לא חייבת להסיר את השמלה, את אומרת, קדימה בטון קצת יותר מצווה. מבחינה בהיסוס שלי, ומושכת אותי שוב לנשיקה ולחישה, אוהבת אותך.

ובלי מילים אני מתקרבת לכסא. מפנה אליו את אחוריי, ומנסה לרדת כך שהאיבר הענק ייכנס לתוכי מכוונת עם היד, מנסה להביא רטיבות שלא ישרוף ... יודעת, או מנחשת שיודעת מה מצופה ממני לעשות, להביא את הרטיבות, לאונן, להכניס קצת ולהוציא, ועוד קצת, ועוד קצת יותר, עולה ויורדת ועולה ויורדת עד שכל האיבר הרטוב נבלע בתוכי ואני יושבת והמיני מסתיר את כל זה לגמרי, רק רגלי מעט פסוקות ליד רגלי הכסא, נעה מצד לצד, מרגישה, איך זה מפלח אותי, בבסיס בליטות שחורצות את הדגדגן שלי ובעומק הנרתיק אני מלאה.

זוגות מתקרבים אלי, גבר ואישה... בידי האישה גביע שתיה, אצבעה מרימה את סנטרי ולוחצת על לחיי, מוזגת לגרוני בלי לשאול. הוא מלטף גבה, נוגע בחזה שלי, צובט בעדינות את הפיטמה. מסוחררת, זוגות, היא עם עוד גביע, הוא מלטף עיניים, פיטמה שנייה. זוגות, זוגות.

מסוחררת, אני שולחת יד למפשעה שלי, מתחת למיני המורם למחצה, סביב לאיבר הענק, וישירות על הדגדגן המגורה שלי, מול זוגות של עיניים וידיים, נשמתי נעשית יותר ויותר מהירה... כשאת מתקרבת אלי, ומרחיקה את ידיי משם, אחורה, אל מאחורי המסעד. וזה כאילו סימן לתחילה של מעשה האהבה של זוגות גברים ונשים מול עיניי הנדהמות, הכלות, המשתוקקות, רק זעה על הכסא, ככל שאני יכולה.

אבל יש לי טעם. כי אני הטועמת, המגמירה את מעשה האהבה. עם כל זוג, המתקרבים אלי הוא יוצא ממנה ובא אלי, עלי, אל פי הפעור בתשוקה, אל שפתיי המוצצות והיונקות, והלשון המלטפת כדי לחוש את הטעם בתוכי. ואז היא נושקת על שפתיי ומתרחקת, והזוג הבא, והבא, והבא. היין מסחרר אותי לגמרי אני רוצה עוד ועוד ...

ואז לסימן ממך אני מתרוממת מהכסא. מתנדנדת, מרחפת. קצת מתוסכלת.

כי כולם גמרו, ומסופקים ורק אני מרגישה מעין ריקנות. מסורה ומרוקנת.

לפני 13 שנים. 16 ביוני 2011 בשעה 17:51

ביום אומנם חם, אך בלילות קריר ונעים, ואף יבש.
אוהבת 😄
לנשום את האוויר, העדיין ריחני מפריחת האביב.
לחכות לאימת הקיץ, שעוד תגיע.

כבר לא קר בלבוש קייצי, אף לא בלילה ולקראת הקיץ כבר עשינו קניות.

בחו"ל משם חזרנו לא מזמן יש יופי של חנויות סקס, ואפשר לבחור ולהשוות.
לקחת אותי ובחרת לי עם המון עזרה מהמון מוכרים, ואולי בגלל שזה היה בחו"ל לא כל כך התביישתי כששאלת אותם איזה קולר לדעתם יתאים לי, ואיזה תחתון יתאים לאיזה פלאג שיהיה מעליו.

יכלנו ללכת מחובקות, יכולתי להיות אני בלי גבולות.

חזרתי עם המון שלווה ואהבה.
עם רצון להעניק לך המון.

קירצפתי את הבית שלושה ימים, הכנתי את עצמי. אני ורודה, טהורה, שלך.

לפני 13 שנים. 12 במאי 2011 בשעה 21:42

ובכן,

זו תנוחה שמשפילה אותי במיוחד.
לשבת על הזין שלו.
ברגליים פתוחות, כואבות.
עד הסוף - כואב
משתדלת להגביה

אבל כאבים ברגליים.
ואני מתרוממת, מרגישה אותו יוצא ממני

הפוגה

ויורדת שוב, הוא נכנס

אני מזיינת את עצמי
בטוסיק.
לאט.

יד בכוס, כדי לשכוח

וחוזר חלילה.

ממולכדת.



לפני 13 שנים. 1 בפברואר 2011 בשעה 22:21

לאט לאט אני מבינה שיש לי במה להתבייש. שהחיים שלי אינם חיים רגילים כשל אנשים אחרים.
אנשים רגילים לא הולכים עירומים בבית שלהם מול אנשים אחרים. כמקרה של יום יום.
או לבושים בצורה משפילה בחוץ. עם קולר דק, עם חולצה שקופה או מכנסונים דפוקותי או חצאית שלא מסתירה כלום וגרביונים של זונה ונעלי עקב.
או מנקים את הבית כל יום שעתיים לפחות.
אבל אני זקוקה לה, לאהבה שלה. לחום, לליטוף, לחיוך המרוצה (ממני). ליד שעוברת על הגוף שלי, מרוצה, מחמיאה. כמה אני יפה, סקסית, חלקה, נקייה, הבגדים הולמים אותי כל כך.
חשמל בקצות אצבעותיה כשהן מרפרפות על החזה שלי.
כשהיא חוזרת מהעבודה אני מחכה לה בציפיה. רוצה כל כך לפנק. מחכה לרמז ממנה, מה אנחנו עושות היום. נשארות בבית, או יוצאות לבית קפה, או מזמינות חברים.
אין לי אומץ לומר לה שאני כל כך מתביישת. שלא נעים לי להיות חשופה. שאפילו שאנחנו ביחד, אני מוצאת את עצמי מתביישת במה שאני עושה.
לובשת פלאג בטוסיק כאילו זה הדבר הטבעי ביותר שאדם עושה בביתו. והולכת כשזה בפנים.
למה? אני שואלת והיא - "סקסית..." ואני נמסה.
מאוננת מול חברים. ואחר כך ברגע של רצון טוב, למה? והיא: "נוגעת ללב"
אני נוגעת ללב, אני יודעת. אני עדינה. והיא מתייחסת אלי בעדינות.
אבל מובילה אותי לעשות את זה אלה, כמהה ליד שתופסת את הטוסיק לי, משתוקקת לפינוק אמיתי, מתחילה לחשוב שאני זקוקה לגבר שיזיין אותי בצורה רגילה, בלי כל המסביב אבל לא מסוגלת לחשוב על לעזוב אותה לא יודעת מה יהיה בלי כל זה. מפחדת להרגיש עירומה, ולא פיסית.

כי היא דואגת לעורר אותי כל הזמן. עם בגדים חדשים, עם דברים יותר ויותר נועזים.
תכשיטים, למפשעה: אצבע שנכנסת לכוס ותופסת שמטלטלת מעל הדגדגן נוגעת לא נוגעת וככה כל היום ואני בעננים, וחוזרת הביתה להשפלה ולבושה.
ולאהבה.

אני לכודה באהבה ולא ממש בטוחה שאני רוצה לצאת.

לפני 13 שנים. 14 בדצמבר 2010 בשעה 23:22

ואני הולכת לאיטי, עטופה במעיל, הרכוס בכמה כפתורים, גרביים שחורות, נעליים גבוהות עקב, סקסיות. עטופה בבושם קליל, שיער אסוף וארוך.
שרידים לסערה שהתחוללה בתחילת השבוע:
עלים, ענפים, חלקם אסופים לערימות, וחלקם עדיין מפוזרים, רטובים.
דורכת, מרגישה את הרכות, מריחה גם את ריחות החורף.
רוח, חודרת, מלטפת את גופי העירום מתחת למעיל.
המעיל מחוספס, נוגע ולא נוגע, ואין ממש חציצה ביני לבין העולם, פרט לפיסה של בד גס.
אני עדיין מינית, אך מחשבותיי בחורף. בגשם, בסערה שהייתה, בקור.
אוהבת מאוד את ריחות החורף. בכלל, אוהבת חורף 😄
רוח נושבת, וטיפות נושרות עלי מעל.
הולכת בראש זקוף, בצעדים קטנים.
אוהבת את עצמי.
וחושבת, חושבת על החיים שלי, על מה שאני ועל מה שאני עוברת.
מדמיינת, ומהרהרת ...

לפני 14 שנים. 23 בנובמבר 2010 בשעה 22:52

נמרחת, משתפכת, זולגת.
מרימה מבט אליך, ומשפילה מבט מטה, אליו,
אל האיבר שאני כה אוהבת להרגיש בפי.
נוגעת בו בנשיקות, בליטופים, לוקחת אותו בידי, מפנקת
לא מפסיקה לגעת, לא מפסיקה ללטף.
בפי, רך, משחקת בלשוני, מלקקת, קשה, ארוך
ובתנועות, שפתיים עוטפות, לשון לוחצת, חיך נוגע.

קח אותי, קח אותי קח אותי
זיין אותי, את הכוס הכואב שלי, כואב מהדקירות
בעדינות, באהבה ... ויש בי זרמים

לא מסוגלת, לא רוצה, תן לי אותך 😄

מוצצת אותך, שוב, הפעם הטעם שלי עליך
עדין ומתוק

ובוא נתחבק ... תיגע בי, תעשה בי כבשלך ...

ואתה עושה בי כבשלך, ואני מחניקה זעקה.
באהבה, אבל אני צרה, וכואבת ואוהבת.

מרפה את השרירים שם מאחור, מרפה, מרפה מרפה
ואתה עמוק
עמוק עד שאני לא יכולה לסבול את הכאב
ואתה עמוק בתוכי.
הולם בי

פנים של ספק כאב ספק הנאה
בשבילך

תן לי שוב אותך
כמו זונה, לטעום אותי
ותגמור עלי המון המון המון

שלך 😄





לפני 14 שנים. 16 באוגוסט 2010 בשעה 23:52

כיף של ערב, טהורות ללא נרגנות, ניקיון ולכלוך מבוקר.

במשך היום הברקתי את הדירה כדרכי. ממוזגת וקרירה, שואבת, שוטפת, מאבקת. מקרצפת מקלחת, שירותים, מבריקה את המטבח. לא פוסחת על התריסים והחלונות, משקופי הדלתות, המדפים, החפצים. מחפשת את הפינות כדי לנקות גם אותן. מחפשת את הלכלוך הנסתר לאחר שהריצפה בוהקת מניקיון.

לא אוכלת כי אסור. אבל שותה המון. שותה ומשתינה, שותה ורצה לשירותים ללא הפסקה.

נועה והנערה בקניות וסידורים, ואני כאן מטפחת. ואוהבת.

מכינה עבור הנערה את האוכל שהיא אוהבת, את חזה העוף המטוגן ותפוחי העוף בתנור והסלט. ועבור נועה את האורז הצמחוני. לא שוכחת את עוגת השוקולד. מכינה ואוהבת.

מול המראה שיערי מסודר ואסוף, והצוואר עטוף בקישוט הדק. גם אני, מטופחת, מטפחת את עצמי ודואגת, מנקה את עצמי שוב ושוב וחוזרת לעבודות הבית. לשולחן המסודר, הבישולים אט אט. מרחפת על קצות האצבעות, מחכה, מצפה.

טלפון, ומה שלומכן, ומתי אתן מגיעות, ואני בסדר, ובכל זאת יום שלם, לבד, ורעבה, ומה קורה? ואני שמחה שהן חוזרות עוד מעט קט, ואיך היו הקניות? וכן, הבית מסודר, וקריר, ומוזיקה נעימה מתנגנת, ואפשר כבר להדליק את הנרות.

כרוח פורצות לדירה מיוזעות ומצחקקות ושקיות ותיקים ואני ניגשת בחיוך ונשיקה מרפרפת. וחיבוקים. וכשם שפרצו, נעלמות למקלחת ואני עומדת ומחכה. נועה יוצאת מהמקלחת כהרגלה עם ג'ינס וטריקו, והנערה, בשמלה שחורה, ארוכה מדהימה, נעליים כל כך אלגנטיות שבא לי לבכות, צואר עטוף במחרוזת ושיער פזור. ומולי, כך, נועה עוטפת אותה ומחבקת, מנשקת, נערה שלי, נוגעת בשפתיה בעומק צווארה ובעורפה.

הנערה עוצרת רגע ומושיטה את התיק שלי, את הבגדים - בשבילי ואין לי ספק שלא תהיה שם שמלה אלגנטית שחורה, לא, רק מיני ג'ינס קצרצר וסטרפלס חצי שקוף והיא מושיטה לי גם את השפתון שהיא אוהבת, עלי, האדום הבוהק והנעליים שהיא אוהבת עלי, הפלטפורמות ונועה עכשיו בין שתינו, האחת, האלגנטית הקלאסית והצעירה כל כך, והשנייה, מבוגרת, אך לבושה כמו טיני ...

בחיוך הן הולכות יד ביד לשולחן, ואני מגישה את המנות, מוזגת את היין האדום, וגם כוס אחת בשבילי, רואה איך הן מתנשקות בין כל ביס לביס, ואת מבטי האהבה. ואני, לא מסתירה את שלי, אך לא עושה דבר מעבר לכך, כי אסור, אסור.

ובהפסקות בין הביסים הן גם מזמינות אותי לעמוד לידן. ביניהן. לשתות את היין שלי. הן נוגעות בי כי אני בוערת. והנערה שולחת לי ידיים כשהן מתנשקות. אני כמו שם כדי להיות ותו לא. אבל לא. כי נועה אומרת שמותר לי עכשיו להתנתק, אבל אני לא מסוגלת, רוצה רק להיות לידן כשהן מתחילות ואני כמו אוויר.

קפה ועוגה בסלון, הנערה כבר משוכלת רגליים צמודה לנועה שלא מפסיקה לגעת לה בחזה מבעד לשמלה, ובתנועת יד נועה שולחת אותי לסדר את המטבח ואת הכלים. כשאני חוזרת הן עדיין בתוך נשימה נשיקה ארוכה.

ופלאג וידיים קשורות לאחור, עכשיו כשמטלות הבית הסתיימו ואני יכולה רק להתבונן בעיניים כלות. ברגליים שנפתחות מאליהן אבל אני סוגרת בכוח רצון, כדי להיות סגורה, בזמן מעשה האהבה. בזמן שנועה ממזמזת את חזה מבעד לשמלה וחושפת, ומוצצת, ויורדת לנערה ומביאה אותה שוב ושוב כשהקטנה כובשת את אנחותיה ומנשקת. במחוות יד שוב אני שם, ונועה לוקחת את ידה המלאה באותו מיץ משכר ושמה עלי, בתוך אפי, על עיני. לוקחת מהנערה ושמה עלי...

כואבת אבל רגילה, מסופקת (בלי להיות מסופקת) זנותית מלבוש אבל לא משום מעשה עצמי, אני הולכת למיטת היחיד ונרדמת שם. מתרגלת לכל זה ואפילו אוהבת. ורוצה ויודעת שגם עוד יום יבוא ואני אהיה שוב מה שאני.

לפני 14 שנים. 30 במאי 2010 בשעה 5:19

אני נישאת על כפיים, אל מסיבה, אל אנשים.
בשיער אסוף, ילדותי, ושרשרת, חולצת כתפיות על קצה ישבני, עקבים.
ואתה, שכל כך מכיר אותי, מלטף את שיערי, לוחש לי ...
ואת, שכל כך מכירה אותי, מעבירה יד בין ירכיי ... נותנת בי מילים.
ושלושתינו שם, ואני, חשופה וטהורה.

מתרגשת, כן, למה לא? תמיד אני מתרגשת.

שתי אמות ידיי נקשרות מאחורי גבי, עיניי מחפשות עיניים. שדיים, מפשעות.

ואני רוצה, כל כך רוצה להתרומם, להגיע למחוז חפצי, אל האורגזמה המיוחלת, לפעום בין כל האנשים הזרים האלה, לצעוק, לגנוח, להיות חשופה עד קצה השורשים של קצות העצבים החשופים שלי.

מונחת על רגליי, והולכת.
ואתה נוגע בי. מעביר יד עלי הפועמת.
ואת נוגעת בי דרך החולצה בשיא הרגישות של פטמותיי.
וזה לא קורה.

אני נמזגת כוס יין וממשיכה לרחף. להיות, לחוות. אש בוערת בתוכי.
ומתחילה לאבד שליטה.
להגיד מילים שלא מתאימות לי. למהוגנות הלכאורה.
לעשות מעשים שלא מתאימים.

מחככת מפשעה, מחככת פטמות. בידיים קשורות לאחור, מחפשת את הגירוי שיביא אותי.

ואת ניגשת אלי, ומכניסה יד לפי.
והולכת ואני אחרייך, אחרי פי המחזיק בידך. ואת מזיינת את פי תוך כדי הליכה.

ואתה מרים את חולצתי וחושף את העירום שלי מול כולם. ואצבע מלטפת, ונשמתי נעתקת.

ושניכים מתחילים לזיין אותי. באצבעות.
אנשים במעגל.

פי פעור ואני מתחננת, למגע יותר. אבל לא היום.

היום רק מרחפת על כנפי נשרים.

הולכת בתלבושת תמימה. טיפה חשופה.
ידיי מאחור.
במסיבה ללא מין.

ומתחככת במסעדים.