אתה לומד להכיר אותי, את מגרעותיי, את חולשותיי, את רצונותיי ואתה מנצל אותן אחת לאחת. מנצל ללא רחמים, ללא חמלה, אבל עם המון רכות.
אני כספר פתוח לפניך.
אתה יודע את בושותיי, וכיצד הן מרטיטות אותי, אתה מכיר את גבולותיי, ונהנה למתוח אותם.
ואני לידך.
למרגלותיך.
לצידך ותחתיך.
עירומה, לבושה, מטופחת או מוזנחת, מבושמת או רגילה, אבל תמיד מאוד מינית. תמיד מיוחמת. תמיד חלשה וזקוקה להגנה, רוטטת למגע אצבעותיך, קופצת למשמע קולך.
גופי וכל אשר עליו שלך ונתון להחלטתך, ואני נמוכה ומושפלת, נמוכה וגאה. נמוכה ורוצה להיות ... עוד יותר נמוכה, עוד יותר מינית, עוד יותר מגורה, עוד יותר זנותית ומחורמנת.
וכל רעיון חדש שלך מפלח בי, כי אנחנו עוברים את הקצה. עד אשר אני מתרגלת, ושוב מגיע עוד רעיון ועוד אחד.
ובארוחת הבוקר, אני כבר יודעת. תבוא ההפתעה.
ללא שם
רוצה שתכה אותי בידיים חשופות, כשאני מונחת על ברכייך וישבני זקור כלפי מעלה, פניי כלפי מטה, אפי קבור בספה. תרים את חצאיתי כלפי מעלה ולא תחשוף אף טפח יותר, רק את לחיי הלבנבנות, ותכה אותי חזק וללא רחמים, ביד פרוסה וחשופה. כהכנה, לקראת חולשתי, כהכנה לקראת כניעה מוחלטת, לביטול רצון, למצב פגיע.
באדמדמותי, תמשיך ותהפוך אותי, אני חשופה לפניך, ובניגוד מוחלט, תפנק אותי. ידיך פתאום רכות, מלטפות, יודעות אותי. ידייך פולשות, אתה מרים גם את חולצתי, גם שם אתה נוגע, מרגיע, מפנק, מגרה. עיניי בתקרה, עיניי בך, בחיוך שלך, גופי מתחמם ומתחמם. ואני רוצה אותך. ואני לוחשת, "רוצה אותך"...
אך זה כמו סימן להיפוך מוחלט כי בידיים גסות אתה מפסק אותי עכשיו, בידיים גסות אתה צובט את פטמותיי, יד גסה נכנסת לפי ואני מוצצת ומוצצת את אצבעותיך, כשאתה מתחיל להכות אותי שם, סביב איבר המין. תחילה בטפיחות חלשות, שהולכות ומתחזקות, הולכות ומתקרבות לנקודה, עד שקשה לי לסבול.
ידך הגסה נכנסת כעת לשם, בתנועה חדה. שתי אצבעות בתוכי, ועוד אצבע מאחור, בשלוש אצבעות אתה מזיין אותי בשני החורים שלי אגודל נוגע לא נוגע בדגדגן שלי, ואני, כמו מופקרת, מתאימה את עצמי לתנועותיך, רוצה לספוג עוד ועוד.
אך ידך השנייה יוצאת מפי ואתה מתחיל לסתור על לחיי. בעוצמה, בכוח, כמו שסותרים לילדה קטנה שעשתה את הלא ייעשה, שאין עליו מחילה.
אתה ממשיך לזיין אותי שם, ממשיך לאונן לי, ממשיך לענג אותי ובו זמנית אני מופקרת, מוכה, כואבת.
כשם שהתחיל, כך הסתיים כי משום מקום הופיעו להן רצועות קשירה, וידיי קשורות פתאום מאחור. בחוזקה. אני יושבת על הספה חסרת אונים, ואתה מוציא את הזין שלך, עומד מולי ומאונן מול פניי. אני לא מעיזה לבקש, לא מעיזה להתחנן, רק רוצה אותך בתוכי. ואתה מזיין את הפה שלי כמו שאתה אוהב (וכמו שאני שונאת). ובין לבין מכה אותי, סותר לי. ממשיך ולא מפסיק גם כשאני מתחילה לרעוד, מיבבת, זולגת דמעות, ורוצה, כל כך רוצה.
אבל אתה מתרחק. וגומר עלי. על כולי. ואני מנסה להגיע, מנסה לקבל, לטעום, לבלוע, אבל לא. פני מכוסות, שיערי, חזי זולגים את טיפות הזרע שלך מעורבבות בדמעותיי ואני רק מגששת, מחפשת אותך, יושבת זקופה ונדהמת.
מיופייפת, מבושמת ונרגשת אני מגיעה למקום בו קבענו. אני בשיער אסוף, מיני ותחתיו גרבוני צמר, חולצה צמודה ומתחתיה ... כלום, עקבים גבוהים, אבל בנאליים, והשרשרת הצמודה לצוואר, קולרית, אבל לא ...
ילדה אישה. אישה ילדותית. פרפרים. ניגודים.
אתה פותח את הדלת והריח שלך מכה בי, גברי, שרמנטי, כמו שאני אוהבת, אתה מחייך אלי ואני נמסה. אתה מושיט לי יד ואני נכנסת, אחריך, ואתה מושך אותי אליך ואנחנו מתחבקים, ואחר כך מתנשקים ואחר כך שוב מתחבקים.
מוזיקה מרגיעה ברקע, ושתי כוסות יין על השולחן, ואני אחריך והכוס בפי ואני שותה וכל גופי מתחמם וקצת מבוהלת, וידיך על מותני ואני מרגישה בטוחה.
אתה מחמיא לי ואומר לי כמה שאני סקסית. ואני נבוכה. מתרגשת, נזכרת בכל מה שאמרנו בשיחות הליליות שלנו, ונבוכה ונרגשת עוד יותר.
"רוצה כמו שאמרנו" אני לוחשת ואתה שואל: "מה?" בחיוך קטן. "כמו שכתבנו".
ובלי להרגיש אנחנו ליד הספה. ואני למרגלותיך ואני פותחת את המכנס שלך, ואני מושכת את המכנס שלך מטה. ואת התחתון. ואתה מולי, עדין ונוגע ללב.
אני מרכינה את ראשי לנשיקה. לליקוק, משהו קדוש באוויר, תחושה של טהרות. כי אתה רפוי ונוגע ללב. ואני ממשיכה. ומנשקת נשיקות עדינות, לכל האורך, וגם את האיזור מעל, שאני כל כך אוהבת, וגם למטה.
ואחר מעט קט, פי פעור, אני לוקחת אותך אלי, והלשון שלי נוגעת. וכולך בי, ואני בתנועות וידך בשיערי, אתה גדל, ואני לוקחת, כמו שאני יודעת, עמוק, מחליק בגרוני, עובר את הסף ונעלם שם.
המוזיקה באוויר, אבל אני מרוכזת. בתחושות. ברצון לספק, לפנק, לענג. בתחושת המליאות והשלימות שלי. ואני רוצה יותר. אני רוצה גם לחוש את מסביב, את החור האחורי, שלך, נשיקה מלאה שם, נשיקה מלאה וצמודה ולשון וידיים, וחזרה אליך, לעדינות, לרוך, לקושי בפי עד סופו.
ולסימון קטן ממך אני קמה. מתרחקת. מתקרבת. המיני מעל ותחתיו גרבונים וביניהם חור, אני, יורדת ומתמלאת בכולך ואתה מושך אותי אליך, אנחנו צמודים ואני מלוטפת מבפנים .... ומתנשקים...
ו"טעמי אותך" ואני מתנתקת, ויורדת שוב. ולוקחת אותך, ספוג בי ומחליקה על לחיי. על מצחי. על אפי. ואתה מושך אותי אליך ומנשק אותי, ומלקק אותי ממני.
ועדיין קשה. נמשכת אליך כמו למגנט, פי אליך רוצה. ורוצה לחוש פעימות ואותך. היין עולה אלי, ידיך עדינות מלטפות אותי, את זוכרת, כן אני זוכרת, בוא אלי גם שם, ואני על ארבע, לחיי מרוחה על הספה, חשופה, קח אותי שם אני אומרת, ואתה לוקח וכואב לי אבל אתה לא מרחם. ואני מחניקה ספק גניחה ספק צעקה של כאב.
וכשאתה מסופק, כשאתה על הקצה אני מסתובבת. על הברכיים, מולך, לוקחת אותך, את טעמי, בתנועות, כמו שסיפרת לי שאתה אוהב, מחכה לך, ומקבלת באהבה, את הנוזל שלך בתוכי, עלי ומחפשת בעיני את המטבח, את הקפה האמור להיות, מכינה וחוזרת אליך. שוכבת על ברכיך, ואתה מלטף אותי ארוכות, שותה את הקפה, אצבעך בתוכי, ובתוך פי ובתנועות כמעט אדישות ...
אני חוזרת הביתה, פותחת את הדלת והבית כולו מואר באור עמום, פרחים מפוזרים על הרצפה ואני הולכת אחריהם והם מובילים למיטה ואת שוכבת שם מחייכת, מוזיקה שקטה מתנגנת ברקע, ושתי כוסות יין מונחות על השולחן ליד. מה? עיני אומרות בשאלה ואת קמה מהמיטה, עירומה לגמרי, ומחזיקה בשתי ידיי, מושכת אותי אלייך, מסירה ממני את התיק ומניחה אותו בעדינות על הרצפה ועוטפת אותי בזרועותייך, השדיים שלך נלחצות אלי.
את נושמת את צווארי ואומרת שיש לי ריח טוב, ואני אומרת אחרי יום עבודה, אני מזיעה? ואת אומרת נכון, אבל בכל זאת יש לך ריח טוב, ואת מסניפה אותי, ואני מרגישה שאת רועדת, ואת מחזיקה את שתי לחיי ומקרבת את שפתיי אל שפתייך ושתינו נושמות זו את זו.
את מתרחקת ממני מעט, ומעבירה ידייך על גופי, על מותניי, על ירכיי, עוטפת את ישבני, מחייכת ומרימה את החולצה הדקה, עם כל כף ידך הפרושה את מלטפת את בטני ותוך כדי ליטוף כלפי מעלה חולצתי עולה גם כן וחושפת את הגוזיה שאני לובשת, והחולצה נזרקת על הריצפה, וכף ידך חופנת אותי ועושה מעגלים עדינים ... את מגישה לי את כוס היין, ואני שותה ומייד מסתחררת, וגם את שותה, ואנו מתנשקות שוב נשיקות יין ...
אני מרגישה פיק ברכיים ומקרבת את פי אלייך שוב לנשיקה, ואת נענית, ושוב נושמת לתוכי ואני לתוכך, לשונינו מלטפות זו את זו, ידייך נוגעות גם בך, בליטוף, דבר שמעולם לא עשיתי, ומבעד לנשיקה אני מרגישה את שפתייך המחייכות.
וידייך שוב עלי, ושוב מלטפות, ומבקשות להרים את החצאית ולהסיר אותה, אבל אני עושה זאת כבר בעצמי, וידייך שם, למטה, ואני כל כך רטובה, ואת עוטפת את לחיי ופוערת אותם ואני נפערת ואת שולחת אצבע ונוגעת ...
ואני נרתעת, לא, בבקשה, אני לא נקייה שם, תני לי בבקשה להתנקות. את מתרחקת ממני ואת האצבע שהייתה בתוכי את מכניסה עמוק לפיך ומסמנת לי ומחייכת, ואומרת לי אני אוהבת את הטעם שלך, גם שם, ואני רוצה לפנק אותך היום, ואת אותי, ובואי למיטה.
אני מסירה גם את הגוזיה והגרביים ומתקרבת למיטה, ואת מושכת אותי ומחבקת אותי ומלטפת אותי, ואז מסמנת לי לשכב על הגב, ושוכבת עם הרגליים שלך בפנים שלי והפנים שלך קבורות בין הרגליים שלי. ואני מבקשת שוב, לא נעים לי שאת תלקקי שם ואני לא מקולחת, ואת אומרת למה ואני אומרת כי אני לא נקייה, ואת אומרת טוב עכשיו תהיי נקייה.
ואת מתחילה ללקק אותי, את הכוס, את כל הקפלים, כמו שמלקקים גלידה, ואת עוברת נמוך יותר, והלשון שלך חוקרת גם שם, ידייך מפסקות, ולשונך מלקקת ומנקה אותי, וחודרת פנימה לחור החום, ואני מרגישה גם את האצבע שלך חודרת עמוק ויוצאת, וחוזרת לשם רטובה. ולשונך עוברת על כל האיזור ולא פוסקת אפילו על מילימטר אחד.
ואני נצמדת לכוס שלך בנשיקות קטנות, ברפרופים עדינים, בנשיקות ולא בליקוקים, באהבה ולא במין, לא ברצון להעביר ולענג אלא באהבה טהורה. ואת מענגת, את כל כולי, עושה את המסלול שמעביר אותי, את הקפלים והדגדגן והעור שעוטף אותו, החשוף, בנגיעות חטופות, ושוב, בקצב שהולך וגובר, בטיזינג, באצבע ששוב נכנסת גם מאחור, רטובה לגמרי, עד שאני נטרפת ונשמתי פורחת ואת לא מפסיקה, לא מענה אותי, לא גורמת לי תיסכול, את פשוט מעבירה אותי אל מעבר לקצה וכשאני פועמת ופועמת את נצמדת אלי לנשיקה, שם, בכוס, סופגת את הרטיבות שלי ואחרי שעבר קצת את ממשיכה, ושוב רוכבת על הרגישות שלי, ובשיא העדינות מפרפרת אותי שוב אבל אני לא מענגת אותך, אני לא מסוגלת, להתרכז, פשוט נצמדת לכוס שלך בנשיקה וגונחת אל תוך גופך. אך את לא מפסיקה.
ואז את חוזרת אלי, חוזרת לשכב לצידי, מחבקת אותי, מתבוננת בעיני ... אני בעולם אחר, ואת מסובבת את גבי אלייך ומחבקת אותי כפיות, עוטפת אותי ונושמת את צווארי וכולי מסופקת ושלווה.
התחיל בחיוכים, בהמון חום וליטופים, במין שלווה שכזו וכוס יין אדום בארוחת הצהריים.
אחרי מקלחת ארוכה ארוכה ושינה מתוקה, חיכו לי הבגדים על הכיסא ליד המיטה. וכך, לקראת ערב לבשתי תחתון טנגה, סולידי, גרביונים כהים, חזיית משולשים מרופדת, ומעל כל זה שמלה ארוכה, צמודה, שלא משאירה מחשוף. ושיער אסוף וקשור מאחור.
את העגילים הענקיים השארתי בבית, ובמקומם לבשתי עגילי פנינה קטנים. ושרשרת עדינה.
יצאנו לרחוב והלכנו יד ביד, כשהיא נצמדת אלי לפרקים, ולפרקים מחזיקות ידיים. ומתבוננת בי בעיניים, שמביעות אהבה.
נכנסנו לבית הקפה וישבנו צמודות.
ודיברנו.
ואמרתי לה כמה שקשה לי לפעמים, ושאני לא יודעת...
והיא אמרה לי שאני הכי חשובה לה בעולם. והרגשתי בטוחה.
ואמרתי לה שאני אוהבת, אבל לא תמיד קל. והיא אמרה שהיא יודעת.
בלילה, במיטה, התחבקנו, והיא עשתה לי אהבה, כמו שלא עשתה לי מעולם.
פרפרתי בין אצבעותיה ולשונה ושפתיה, ונרדמתי מתוך גירגור.
ועכשיו, חיכתה לי פרוסת עוגה על השולחן, ומכונת הקפה עם קפה חם וטעים,
וכולי מאושרת.
שנת לילה טרופה, מלאה מחשבות.
קימה מוקדמת, לבוקר מקסים וקר.
מנסה למשוך את עצמי מעלה, לשמש חזקה בשמיים צלולים.
חוזרת למיטה, את עדיין מנומנמת, נצמדת אלייך, מחבקת.
את מלטפת מתוך שינה, ממלמלת. ואני נושמת את ריחך.
מחכה לבוקר שיגיע, לחזרה לריטואל.
רגלינו משולבות, ואני מתחככת בך מבלי משים, עירומי הבוהק בכותונת שעלייך.
בבוקר אני מביאה לך קפה למיטה, ואת מתיישבת, ומושכת אותי אלייך, אצבע מציירת על גופי את תשוקתי.
אבל אני מעוקצצת, משהו בי לא רוצה, מתנגד. ואת מרגישה.
מחייכת אלי, עייפה? כן, שנת הלילה לא הייתה כל כך רצופה. וכן, קמתי מוקדם ...
מושכת אותי אלייך לחיבוק, ובבוקר יש כזו אינטימיות של ריחות, מין גירגור.
את מחבקת אותי מאחור, וידך מגששת אותי בבעלות.
ואני מתרככת, ונרדמת לעוד קצת. וכשאני מתעוררת, את כבר לא בבית, וכולי מלאה בתחושות מבולבלות.
שיניתי את הפרופיל, ואני כבר לא "אנאלית".
פתאום קראתי את הפרופיל שלי, ופתאום זה נראה לי מבזה, להגדיר את עצמי, בפרופיל, באמצעות אחד החורים שלי, החור האחורי.
לא שהפסקתי לאהוב, אני עדיין מאוד אוהבת, אבל אני לא רוצה שזה הדבר הראשון שידעו עלי, לנופף בזה, כאילו להציג את עצמי ככה.
דמיינתי שזה כאילו במציאות, שאני מציגה אותי מול מישהו שאני לא מכירה ואני אומרת שאני אנאלית. הרגשתי שזה עושה אותי נמוכה, והלכתי ותיקנתי את הפרופיל.
שבוע נפלא!
מנסה לשכוח, להתעלם, להתרחק מגופי, מתחושותיי, מההשפלה ומהביזוי.
מנסה להתקרב לנקודות העונג כטובעת הנאחזת בקש, מאוננת בכל כוחי, בשיא, בלי להתבייש, בלי מעצורים.
העונג מגיע בגלים, וגם הכאב מחרה מחזיק אחריו, עולים ויורדים חליפות, ואני בעולם אחר.
אני יודעת שאני לא לבד, אבל אני לא מסוגלת שלא, כי אחרת, אני לא מסוגלת לסבול את התחושה, של הבעלות על גופי ושל חוסר השליטה.
רק ידיי נוגעות בי, בפטמות, הכבולות במצבטים, מסביב לאיבר המין, לשפתיים הפעורות, לדגדגן, חודרות ומלטפות, מנחמות.
ומאחור כל כך כואב, כל כך לוחץ ואני כל כך רוצה לשכוח.
ואני מודה לך שאת מרשה לי לאונן ואני אומרת לך "תודה" ואת מחייכת ומלטפת את שיערי.
הכאב מגביר את העונג, והעונג מחליש את הכאב, ואני מרגישה שאני מסוחררת כי גם העונג בא בגלים ולכן גם הכאב, ואני מרגישה כבולה בתוך תחושותיי.
את מושיטה לי אצבע, ואני מוצצת בתאווה. כששתי ידי בכוס שלי באיטיות, כדי שלא אגמור, כדי שלא יכאב לי כך שלא אוכל לסבול, כדי שלא אתפרץ בבכי. אני על הגבול.
ואז אני מתחילה לייבב. ואת מלטפת, ואני מייבבת ורועדת, אבל לא מפסיקה, את מלטפת את כל גופי, אבל הכאב בטוסיק שורף, והפטמות חסרות תחושה. מאוננת בכל כוחי, מייחלת לסוף...
בחצאית מיני קצרצרה עם טופ סטרפלס.
בלי גרבונים, בלי גרביונים
החצאית צמודה, עוטפת בקושי את הישבן שלי הנמתח כי אני
בסנדלי עקב גבוה ורחב.
מלטפת את הישבן שלי המפורץ בחוטיני אוורירי ...
ומחרוזת.
מבטים אחרי, מתביישת ...
ואנחנו יד ביד, וידך עוטפת אותי
וידך מרימה, ומלטפת באדנות את עירומי, ואסור לי למחות ...
בבית הקפה אני מונחת על הכסא כשאותה חצאית מתרוממת ומראה אותי,
קשה לי במבטים, הקפה מנחם.
עינייך הטובות קבועות בי ואת מחייכת.
ואני יודעת שעברתי גם הפעם
עם כל דבר שאני עושה אני מרגישה מבורכת, כאילו מיליון ידיים נשלחות מכל היקום ללטף אותי ולומר לי כמה אני מיוחדת.
אפי קבור בחריץ הטוסיק שלך, לשוני נשלחת רחוק ככל שאני יכולה, וכולי דרוכה לקלוט את הטעמים והריחות, ידיי מפסקות ואני מפנקת, ואני רוצה שזה לא ייגמר לעולם, כי אני רוצה להיות שם לתמיד. ואני מנשקת אותך, את קפלייך העדינים ולשוני חוקרת ובודקת, וכולי מלאה ברטיבות שלך ואני ממשיכה בעדינות, גם כשאת גומרת, ידייך על ראשי, מלטפות.
אני מרגישה מבורכת כשאני מנקה את הבית. עירומה, מדדה על נעלי עקב גסות, שוטפת כל פינה ביסודיות, מנקה כל גרגר של אבק מכל מקום, מקרצפת ומבריקה.
אני מרגישה מבורכת כשאת מביאה לי גבר. כשאני חשופה מולכם ואתם משחקים בי. כל כך מבורכת גם כשאני מקבלת אותו אל ידיי המלטפות, אל שפתיי המוצצות, אל תחושת החדירה, הכל כך ממלאת אותי.
גם כשאת משפילה אותי אני מרגישה תחושה של חמימות, של אהבה. גם כשקשה לי, אני עדיין רואה את העיניים הטובות שלך. גם כשאני כואבת ובוכה, ידייך מחזיקות את צווארי ועינייך עמוקות כמו ים ואני יודעת שאני ברת מזל שבחרת אותי, לשחרר אותי מכל המוסכמות ולגרום לי להיות ככה, חשופה, נבוכה, עושה דברים שלא ייעשו ויחד עם זאת מלאת סיפוק ממה שאני גורמת לך כי אני רואה זאת בעינייך.
כי כולי שלך, כל מילימטר בגופי, כל חור בגופי, כל תחושה ומחשבה שלי שלך. ואני רוצה לחצות גבולות ולחוות עוד ועוד. אני כבר מכירה את המבט הזה בעיניים, כשאת חושבת על משהו חדש. וכשאת מתקרבת אלי עם צלחת המזון ושופכת את האוכל על הרצפה לידי, אני מתכופפת, ובלי ידיים מלקקת את סלט היוגורט שהכנתי קודם מהריצפה, עד תום, ואת משחקת בי ומאוננת לי תוך כדי וכשאני מסיימת ומנקה הכל את מתבוננת בחיוך...