|
|
|
התחלה חדשה
נקיה
בהירה
מזככת.
אני מאושרת.
אפלה ומסתורית.
אני מסופקת.
אני שלי, הו סו כמה שאני שלי.
אתמול קיבלתי מתנה כפפות לטקס שחורות שמתלבשות על כל היד (תודה לבריטי). אח, פטישיזם לפנים. יש לי גם פאה בלונדיניות כדי שהסאב שלי יהנה יותר (ותודה לאופנוען). יש לי אפילו שוט יפיפה שמחכה להגאל מבתוליו (תודה לאמן המחונן). עכשיו אני רק צריכה סאב.
אבל המחשב שלי מת, אז אני מאושרת רחוקה. בהרחקה מהכלוב. אתם חסרים לי.
עע
היום הזה התחיל בתור הבוקר הכי חרא שהיה לי מזה זמן רב.
הלכתי לישון בוכה וקמתי אפילו יותר.
והיה קשה,
זז לאט,
לא פרודוקטיבי.
ברוגז.
שום דבר לא ניחם.
חירחרתי דם.
בקיצור,
רציתי למות.
אבל, תודה לאלה שנשארתי בחיים
כי
אני כל כך מרוצה עכשיו,
שאני לא יכולה להפסיק לחייך.
אז תתחילו לארגן את התחפושת שלכם
ולחמם את השוטים.
(_.·`¯`** **´¯´·._) מומולדת לב 3> היר איי קאם! (_.·`¯`** **´¯´·._)
עטלפית-על
שלושה ימים שיחקנו רופאה וחולה. 3 פקינג ימים.
ואז התפרצה אצלי הכלבת.
לאסי המנייק הזה, הבן+בלי-על, חזר בקוליות לעבודה היום
ואני נשארתי פה לנקות את הבית המטונף
לטהר את כל החיידקיה שעברה לגור אצלנו,
משתעלת ללא הפסק, תוך כדי.
בין לבין עבדתי ונחתי
ועל הדרך עוד הכנתי קינואה וירקות מוקפצים מעולים-מעולים
ואת מרק 4 סוגי הפטריות, המתכון הסודי שלי.
חשבתי שאני אקבל קצת חולה ורופא אחה"צ. מגיע לי.
אני יותרמראויהאניאיכותית,דמיט, ועוד הייתי רופאה סוףףף קודם.
אבל כל מה שקיבלתי זה:
יא נימפומנית.
כן. ככה הוא אמר לי.
כלב מדביק בכלבת אחד, הבעל שלי.
והייתה לו שיטת הפצה מקצועית מאוד,
אל תטעו.
הוא דאג שזה יהיה אצלי רדום -
בעוד הוא התנהג כאילו הוא הולך למות במסיבה וקיבל את כל הצומי.
הוא נתן לי להתנשק עם כל העולם ואישתו שהתנשקו אח"כ עם כל העולם ואישתו
וככה
חצי כלוב חולה.
פקינג שיט 2X.
הוא לא כלב. הוא קרציה.
אבל מחר הוא בחופש.
אז היום יוצאים עד מאוחר.
אין לו תירוצים.
אם לא סקס, לפחות לבלות.
ולא, אל תגיב, כלב. בלי טובות. האוו.
טוב, נו.
רק הב-הב. לא רוצה צרות 😉
כלבית-על
וכל הזכויות שמורות לתוכי המזמר ששר לנו את זה באוטו בדרך למסיבת ליל אמש, בסוזי ג'יפוניתנו האהובה שלא הייתה מספיק מלכותית משו, מסתבר. וול, לפחות היה טיול שנתי ;-). חזרה נוספת ותראו איך זה נדבק אליכם ולא יוצא מהראש עד מחר: הסוטים והסוטות, צ'רלי קצ'רלי. הסוטים והסוטות, צ'רלי קצ'רלי. הסוטים והסוטות, צ'רלי קצ'רלי. זהו, אתם Doomed ("מופאסה"! בררר)...
הבוקר, בדרך לבית המרקחת ולחינוואי, על מנת להשיג עופטרי למרק לכלבלב החולה שלי, הייתי צריכה להשתמש לא מעט בקלאץ', בגז ובברקס, מה שהיה לי מאוד, הממ, איך לומר, פעולה מורכבת ומאתגרת. אני מרגישה כאילו יש לי פרנוקל ענקי באמצע של כל לחי ישבנית שלי ואני נעה בין עונג וצחקוק לקללה אימתנית על כל מי שהעז להקשיב לצרכיי אמש. הפקקים ביפו וכל הזינוקים בעלייה האלו, רק הקשו את חיי עוד יותר והטו את הכף יותר לטובת הקללות.
כבר כל כך הרבה זמן אני מחכה להיות ערנית, והנה זה קורה. בנוסף להימנעות מאלכוהול, אכילה בריאה ומיעוט פחמימות מתמשך, מלחמת הגלגול או לא, המסורתית בכל ערב, מוכרעת כבר זמן ארוך לטובת ה'לא' ואני בהיפרים מטורפים. אני מוצאת את עצמי מתעוררת בבוקר ורוקדת לקול מוזיקה משמחת, יוצאת לטיולים ענקיים עם דרס קוד ומריצה אותה עד שהיא מתמרדת שכבר אין לה כוח, והכי מוזר, אני ישנה נורא מעט ולא מצליחה להירדם שוב, למרות שאני נורא מנסה. תוסיפו לזה שאני חרמנית כל הזמן, כאילו לא סופקתי כבר איזה שנתיים ותקבלו אותה. כן, אותה, הנה היא קרבה ובאה – המפלצת. העטלפת הטורפת. אתמול סיפקתי לה לא מעט וודקה רד בול (למען הדיוק שתיתי באדיקות סטוליצ'ניה קריסטל מבית מדרשו של המאהב האהוב+XL) ופשוט בלי הפסקה. בכל פעם שהכוס התרוקנה, לקחתי עוד. לוידעת בכמה ליטרים זה מסתכם, אני רק יודעת שזה מסתכם בתחתונים רטובים לגמרי, נשיקות צרפתיות+מזמוזי שדיים עם מספר לא ברור לגמרי של יפיפיות מרהיבות וטעימות, דיבור מאודדדד ישיר והגוף שלי שהשתחרר לחלוטין. אם אני תמיד אומרת שאני הכי אוהבת בעולם לרקוד, אז אתמול זה היה לעשות אהבה עם עצמי, בלי יכולת להשתלט על המפלצת המרקדת. המקסימון המתוק אמר לי שכבר 3 פעמים שהוא פוגש אותי, ובשלושתם אני באותו מצב – שתויה ורוקדת את עצמי לדעת (ושמסתבר בדיעבד שהוא ספנקר אימתני ואחד משניי האחראים ה!רציניים! למכאוביי). פתאום זה הביא אותי למחשבה שריקוד זה הפור פליי שלי. עזבו אתכם מליקוקים, חירמונים ושטויות. תנו לי לרקוד קצת ואני אאנוס כל מה שנקרה בדרכי.
וככה העטלפת הטורפת הופיעה פתאום ואני לא ידעתי את נפשי. לא נראה לי נכון להתחיל לעשות ריצות בסיבובים מסביב לבניין, מה גם שמה שבאמת הניע אותי היה מחשבות זימתיות לגמרי ביותר מידי כיוונים, אז ביקשתי מנסיכת המזרח שלי שתיקח אותי לפינה ותרגיע אותי עם איזה שוט. עברו עליי כמה וכמה ידיים ושוטים ברמות כאב משתנות ואני חושבת שאם מתישהו מישהו לא היה עוצר את זה, אני הייתי מסוגלת לתת לכל הנוכחים שעוד נותרו במסיבה לספנק אותי ולא היה לי די. הצילו. עכשיו אני מרגישה את 2 הפרנקולים הענקיים ששום שמן עץ-התה לא יכול לרפא. שמעתי מעוד בעלת ניק זואופילי שרק שקית אפונה קפואה של סנפרוסט יכולה לסייע, אך אין בנמצא ונראה לי שכבר עבר הזמן. אני אמשיך להיות בהיפר עם בעייתיות קלה בהליכה-מהירה עם שרירים-"אסופים".
עוד פחות מחודש יום הולדת הלב שלי 3>. אלוהים אדירים, אני מרגישה יותר צעירה וקלילה אפילו יותר ממה שהרגשתי בגיל 22. מאז מסיבת הענק של יומולדת 26, לא ארגנתי לעצמי הפקה. נראה לי שהגיעה העת ואני מתחילה כבר עכשיו לתכנן את יומולדת הסוטים והסוטות שלי, צ'רלי ק'צרלי. והפעם, עם כל הכבוד לתוכי האהוב, הפלייליסט עליי, ככה שיהיה בדיוק לצרכיי המדויקים ויעיף אותי לחלל. השוטים עליכם, בואו בהמוניכם והזמינו את כל שכיניכם לשכונה-לעבודה-ולחוג מקרמה לספנק לי את הצורה. הגיע הזמן. כמה אפשר להיות דומית-אימתנית-מסוכנת?! די, נשבר כבר מכל הסגידה הזאת ;). אם היה לי אומץ הייתי מבקשת גנג בנג כמו של ונוס. אבל אני עטלפת בלאי, וגם, אמממ, איך לומר – נשואה באושר 😉 ...
עטלפית-על
מרגישה קצת יותר טוב
לא בכיתי אתמול בכלל -
תוצאה של כלוביים אהובים
שנחמו את ליבי
שמילאו את כוס שיכרי
ואת ראשי בקצת תבונה.
בעיקר מלאו את ליבי באהבה
ומתיקות.
פתאום אתמול זרמו הצעות
מפתיעות, כמעט בגדר ניסים
אופטימיות מבצבצת
אולי באמת אצליח להיות גדולה
ולהפסיק לפחד
בערב לאסי סוף סוף חזר הביתה
ישר עפנו למיטה
התמסרתי כולי
לא רק בגופי
והוא יודע לקחת חזק
כשאני צריכה
נרדמתי אחרי זה כמו תינוקת
אח"כ בישלנו ביחד
ודיברנו
על מאהבים ופיתויים
על נישואין וטיולים
שום דבר כבר לא מגובש
לא ניתן לתכנן
ואי אפשר להכריח
את החיים
להתמסר
לקחתי מהשיחה רק את האהבה
המילים כבר נשכחו
ע"ע שבה לעופף, משאירה מאחור
את כל המטען העודף
עטלפית-על
הכל כל כך בסדר
הכל מאיר פנים, יחסית, באמת
אין שום סיבה לבכות
לא אחת כזאת שנראית לעין, לפחות
אבל בא לי למות
עכשיו
כאן
על המקום
ומוזר שמשעה לשעה מתברר
שאני לא היחידה שמרגישה ככה
אבל זה לא מנחם
זה רק כמו לטמטם כאב שיניים
כשהשן מבצבצת כבר
וחותכת בבשר
מותחת ודוקרת את כל העצבים
ואני מחככת את יגוני
מציקה לכאב עם הלשון
ובראש סוקרת מזור
פותחת דפי זהב
מחפשת רופא שיניים
כירורג
שיעקור כבר את הכאב וזהו
בבת אחת
בא לי שתסשן אותי
ברחוב
מול כל השכנים
מול כל האנשים
תגרור אותי עירומה מהבית
על ארבע
עם הקוקיות המגוחכות
והנעליים הכולאות
ותכה את ישבני עד זוב דם
ולא, לא תרחם עליו
ותמשוך אותי מהשיער
תזיין אותי בכוס, בפה, בתחת
מכל הכיוונים האפשריים
ותכאיב לי כל הזמן
ואני אצרח
ואני אכאב
ואני אתחנן ואתה לא תפסיק
ואני אחוויר עם כל השפלה
ואני אעלם יותר עם כל בעיטה
ואני אתמוסס חתיכה אחר חתיכה
ובבקשה בבקשה בסוף
תהרוג את הילדה הזו לגמרי
עשה אותי חופשיה
עשה שאהיה כבר גדולה
עטלפית-על
א. אור לילה
זוכרת ליל אופל, שבתי
הביתה ורכותך על משכבי עירומה
אור נופל על פנייך, חיוך שקט
קורן אליי, פועם בי, מתוך עינייך
שד, ירך, אצבעותיך ארוכות
אני מתבוננת בך, יפתי
ואין לי די
ב. תחושת העצמי
חפשי את החלומות המפוארים
שלך, למדי עוף מתוך הכלום של
קצה העולם, חירצי לשונך לעוברי
האורח, שקשקי נימי גופך, הרף
מחלפותייך, שלחי אותי אל דבש ירכייך.
מאפס ימי אני למודת ערגה
לאימי.
ג. מחלפות ראשך
ההורים של ההורים של ההורים
של ההורים שלי, לא הועידוני
לחרב תלתלי שפע,
לא לבהייה משתקפת, היזון לא חוזר,
שם אני מוצאת כל בוקר את עצמי
מתעוררת בלעדייך.
ד. קיץ
אנחנו עוד נמצא עצמנו
מהלכות בצהרי יולי יגע
נצמדות בערגה למגן הפליז
נוצרות בשקט אנחה.
אני תרה אחר השמש
תוהה אימתי תפער פיה האדמה.
לאט אני מבינה.
ה. מדוזה
הביתה אינך חוזרת מאז
הפכו שורצים תלתליך במפתיע
ולא אדע לאמוד את הזעם
ששטף זאת מתוכי, כי עת
פיצול, לאופל רכס הדרת,
זהב ושנהב אדרתי, מגן מלכות.
גופך הוא שלי, בתוכי ידעתי,
עינייך לובן ואבן, יצפו רק מרחוק.
תהום עצמיות מלאה, נשגבות מפוארת,
לבוקר הפקרתי, לרוח, לגשם,
לאי שלא תדרוך בו כף אדם לעולם.
----------------------------------
הערות (אוףףף, אני קרציה):
בית ב: אתנה נולדה כבוגרת, חמושה ומשוריינת מתוך ראשו של אביה זאוס, לאחר שזה בלע את אימה (מטיס, אלת החוכמה) בזמן שהרתה לו, כדי למנוע את לידת אחיה התאום שכוחו עלול היה לעלות על זה של אביו.
בית ג: את פסלה העצום של אתנה, העשוי כולו זהב ושנהב, במקדשה באתונה, הקיפה בריכת שמן זית, על מנת ליצור השתקפות ובכך להאדיר את הפסל.
בית ד: ראשה הכרות של מדוזה הוענק לאתנה, ע"י פרסאוס, כאות תודה על עזרתה והוצמד למגנה.
http://www.thecage.co.il/phpBB/images/avatars/gallery/24/2313.gif
עטלפית-על
אני מתה לכתוב פוסט, ממש בוער לי מסוף השבוע המדהים שעבר עלינו,
אבל היו לי שתי עבודות להגיש ללימודים היום, וחברה מפריז באה לבקר עוד חצי שעה, אי אפשר להבריז
ועכשיו, כרגיל, לאסי מבשל ותיכף נאכל
בקיצור, הזמן עוד לא בשל
אבל אני ממש שמחה שיש לי את הבלוג הזה
נראה לי שהוא יותר משמעותי לי אפילו משנדמה לי.
אוהבים את כולכם ולכן הכנו לכם שנה טובה, במיוחד בשבילכם...
ניסיון קודם שגם אהבנו, אבל לא היה מספיק
עטלפית-על ולאסי
בכלל לא רציתי להכנס למיטה, השעה הייתה כולה 2:30 לפנות בוקר... חזרתי הבייתה בידיעה שאני הולכת לסיים את ענייני במחשב, חמושה בסיגריות לעוד כמה שעות של בהיה מסטולית, והנה, אור בחדר השינה. אני נכנסת, אתה שוכב וקורא עירום, מקולח, זורח כולך. התקרבתי, התיישבתי לרגלייך, להניח עלייך ראשי. בלי תכנון זה יצא ליד הזין היפה שלך. עוטפת את רגלייך באהבה, מנשקת, מסניפה אותך, אוחחח, תינוק, אתה פשוט תינוק. הריח, הטעם, התחושה הטהורה שלך שהתשמרה. אוהבת אותך. מניח את הספר, מתבונן באשתך, מלטף לי את השיערות: "יפה שלי, את יפה שלי". קמה, הולכת לנעול את הדלת של הבית ומכבה אורות, מתפשטת ונכנסת למיטה.
לילה לבן. לא מצליחה להרדם ואתה מתעורר ונרדם, תמיד בשיא הדביקות אליי. מרגישים שהקיץ גווע לפי רמת הדביקות שלך לגופי. מתחרמנים-מתמזמזים, מדברים אהבה, מדברים מלוכלך, והכל לסירוגין.
עם אור חזק בחוץ מעיר אותי ואומר לי שהודעת בעבודה שלא תגיע. האמת שחששתי מזה תוך כדי הלילה, לא היה לי ברור איך תצליח לתפקד. אני ממשיכה לישון עד אחת.
ושוב אתה קורא לי לצהריים, יפה שלי. איך זה יוצא שתמיד אני כותבת פוסטים כשאתה מבשל לי? ריח הבישול הנפלא שלך עושה לי חשק-פוסט?! 😄
---------------------------------
היה טעים. מסיימת לאכול, עוברת אלייך לספה להתפנק עלייך. "בואי נלך למיטה לסשן. בא לי שתזייני אותי, נסיכה". בטח. יאללה.
שתיים בצהריים, חם במיטה, אתה יפה שלי וחרמן, מאוהב בי כמו אני לא יודעת מה. אני פחות חרמנית, אבל זורמת, נהנית מהקרבה, מהמגע, מהמשחק. אני מניחה שזה לא יכנס לספר הסשנים השווים, אבל אהבתי את הרוך והשקט שהיינו בהם. תחושת זמן אינסופית וממש לא משנה מה אנחנו צריכים לעשות במקום. התרגשתי כשגמרת. כוס אמק המתנות לחג, הבית, הלקוחות, הלימודים. עכשיו זה שלנו לעצמנו. השארתי אותך במיטה לישון ובאתי לכתוב. אני כבר מתגעגעת.... [מסמיקה...]
---------------
שנה טובה נסיך. שנה שלישית כזוג, שנה ראשונה כבעל, שנה 16 כחבר יקר. אני אוהבת שהתחתנו, אני אוהבת שכרתנו את הברית שרק ממחישה כמה הכל כבר היה חזק גם בלי הטררם המוזר הזה ובאופן פרדוקסלי החופש רק הולך ומתחזק. היה אתמול כיף להזכר פתאום בפעם הראשונה שנפגשנו 😄 - הדהים אותי כמה מזמן זה היה, אבל כמה זה עדיין מראה ברור לשנינו וכמה אהבה אמיתית הייתה בינינו כל השנים. אהבתי שאמרת לי שאני הקשר הכי יציב בחייך, כי כל הזמן אהבנו אחד את השני בלי תנאים. באמת שאין לי שום דבר לאחל לעצמי פרט לזה שימשיך להיות טוב כמו שעכשיו.
------------
אני שומעת שאתה מנגן מהמיטה. לד זפלין החדש שסיפרת לי שלמדת אתמול?! נשמע ככה... ממש לא ישן.... 😄 שמחה לשמוע ויודעת שאתה נהנה. אני אוהבת שיש לך את העולם שלך וגם לי. לא משעמם לאף אחד מאיתנו, לא מעיק. רק טוב וטוב. אני מאחלת לעולם מהטוב הזה, מהאור ומהאהבה - המתנות הכל כך טובות שהעולם העניק לי - לשנה החדשה. אף פעם לא חשבתי שאני ארגיש כל כך משוחררת.
