אני בבעיה גדולה, יהודים טובים הושיעו.
הנה מחד, את חטאי אני מזכיר ולא רק שאני סוטה מדופלם, אני גם פאטישיסט מצטיין בעל שם והסמכות (מהסורדובון בין היתר).
אם ערב הפיכתי לרכושה הייתי רק foot and shoe fetishist .
הרי בבוקרו של יום המחרת התעוררתי ואני פאטישסט ידיים.
ידיים מאוד ספציפיות.
מאידך, הפטישיזם מייצר סוג של החפצה.
הרי אני איש משכיל (במידת מה), אולי אדיוט (שלה), אבל לא טיפש.
יש אלמנט החפצתי בפטישיזם ואני כל כך לא רוצה ולא יכול, מבחינה מוסרית ודתית, להחפיץ את גבירתי.
והנה, אני מתוודה: השוקיים של גבירתי, חמוווווווווווווווודות.
למעשה, אם הדבר היה מותר במסכי הרכישה, הייתי מכריז עליהן כמושלמות.
בכל אופן, אם להצמד למסמכי הרכישה, לדעתי מדובר בשוקיים שראויות לסופרלטיבים רבים.
הכי יפות בארץ, הוא הסופרליטיב הקטן שבהם.
אני כל כך רוצה לפאר אותן ולספר כמה הן נהדרות ומאידך לא להחפיץ את גבירתי.
שהרי אני כה שלה בגלל שכלה, חוש ההומור,האכזריות המתוקה וטוב לבה, שהם הרבה יותר עמוקים וחשובים משוקייה, או כפות רגליה הנהדרות.
ובכלל , אני שייך לה, רכושה.
זה טייטל מחייב והשטחיות הזו "לא מתאימה", כמו שאומרים היום.
אני אמור להיות עמוק יותר ממישהו שיושב בין לילה ויום, וחושב של שוקייה החמודות והראויות לסופרלטיבים.
והנה, זה בדיוק מה שאני עושה.
אני בבעיה גדולה, יהודים טובים הושיעו.
האם הגנת אמת דיברתי תופסת כאן?
