הדבר השני שהכי מפחיד אותי בשיחות שלי עם גבירתי, זה שהיא תענה לי ב 🙄.
רק "ארצה", שנמצא דרגה מעל מפחיד יותר.
בדרך כלל אני אקבל 🙄 אחרי שאגיד לגבירתי בשבחה, בצורה שלדעתה (האובייקטיבית מאוד) תהיה מוגזמת.
העניין הוא שדעתה אובייקטיבית נכונה מבחינתה, אבל לדעתי הסובייקטיבית אני לא הגזמתי.
אתמול בלילה חשבתי שהבאתי דוגמא טובה, אח"כ הבנתי שהיא לא היתה מספיק טובה, אולי מוגזמת, כזו שהיתה ראויה ל 🙄.
וכיוון שדוגמאות טובות הן אחת מנקודות החוזקה שלי, נשארתי ער חצי לילה וחשבתי על זה.
כיוון שאני זקן מספיק ע"מ לא לדעת מי היא הג'וליה רוברטס של היום, נשתמש בג'וליה רוברטס של פעם.
נניח ג'וליה רוברטס, של פעם, חודש וחצי אחרי 'אישה יפה', כשהיא היתה מסתכלת במראה, האם היא היתה רואה דבר אחר מהאדם שהביט עליה במראה כל חייה, או שהיתה אומרת "וואו, אני כגל כך ג'וליה רוברטס ואני כ"כ יפה? "
כיוון שאין לי נסיון בלהיות היפה ההיא, או ההוא, אני יכול רק לנחש שהתשובה היא שאחרי שנים שאתה גדל בתור ג'וליה רוברטס, כל שאתה רואה בראי זה את עצמך.
ואתה רגיל.
שום דבר מיוחד.
וגבירתי, היא כל כך יפה ומיוחדת, אבל גם כל כך חיה בתור עצמה, שבעינייה דברים שעשויים להראות למתבונן מהצד כמדהימים, הם דברים טריוויאלים לחלוטין.
והיופי שלה ונועם הליכותיה, יופיה החיצוני, הסקסיות המעודנת אבל אלוהים והיא יודעים איך, גם על גבול המתפרצת וממכרת כמו ניחוח מדוייק.
יותר מכך אפילו, יופיים של ליבה ואישיותה וחריפות המוח שלה והם לא פחות ממרהיבים, עוצרי נשימה.
כאלו שלפעמים גורמים לאדם שרואה אותה לבלוע רוק, לשתוק ולחשוב "איזה יופי מדהים".
ואם רק תגיד לה את זה, אתה תקבל 🙄.
