לפני שנתיים. 20 בינואר 2022 בשעה 6:54
יום קשה, שגורם לימים הקשים והמעצבנים שקדמו לו להרגיש כמו ישיבה על מחצלת באמצע הפארק לרגלייך.
אני במושב שליד הנהג, מודאג ממה שאני צריך לעשות, ממה שעוד לא גיליתי כיוון שאני בדרך.
אי הוודאות מטרידה יותר מכל.
ברדיו משדרים את take me to church ואני עוצם עיניים, חושב עלייך, על המילים, על כמה שאני רוצה להיות בכנסיה שלך, בעצם, עדיף מסגד. 🙏. 😉
ואז טלפון מעיר אותי.
בשניה הראשונה אני כועס על ההפרעה, לא בצדק כועס, כי השיחה חשובה.
ואז אני חושב כמה נעימות היו השניות האלו.
אחכ, כשקר וקשה לי אנחנו מדברים וכמו תנור נפט מחמם ונעים מפעם נדלק לי בלב.
גבירתי, תודה, שאני יכול לברוח אלייך, גם כשמדאיג ומעונן.
תודה שאת חושבת עלי ודואגת לי.