יש אנשים שיכולים לצפות באותו סרט פעמיים, יש כאלו שיכולים לקרא את אותו ספר פעמיים.
יש יהודים שקוראים כל שנה מחדש את אותו ספר.
יש כאלו שלומדים אותו כל החיים ומצליחים למצוא בו ניואנסים חדשים ומפלפלים פילפולים על קוצו של יוד.
אני פחות כזה.
כשאני צופה בסרט, אני חושב תוך כדי מה יהיה בסוף ומרגע שזה קרה, הריגוש יורד.
אבל הם צודקים ,אלו שצופים פעמיים ושלוש.
כי באמת שכשהמוח לא עסוק בסופה של הדרך, הוא פנוי הרבה יותר להבחין בפרטים.
ובפעם השלישית באחרים וברביעית ברמזים מקדימים.
ועדיין, סביר שלא אקרא את אותו ספר או אצפה באותו סרט פעמיים.
אבל , יש יוצא מן הכלל.
אחת לכמה שבועות אני חוזר להתכתבות שלי עם גבירתי.
ביחוד לזו הראשונית, בטרם הייתה גבירתי ועוד הייתה האישה החדה הזו, והמגניבה, עם הרגליים המעלפות ויכולת הצילום המדהימה.
חוזר ומבין כמה לא הבנתי אז.
חוזר לקרא ומזהה את הניואנסים שיפילו אותי למרגלות רצונה.
מתחבר לתחושות שהסעירו את נפשי, אז תוך כדי קריאה.
ולקלוט איך כבר אז נשתלו זרעי הכניעה שיטיסו את הרצון שלי לעשות למענה.
יש לה את המוח הכי סקסי שפגשתי, אבל כשאתה רואה עלה, אין לך מושג איזה עץ ייצא ממנו.
בזמן התרחשותם של הדברים זה היה מרגש, מאז אני בכל פעם מחדש נפעם מהיכולת שלה, במילה אחת , במשפט חד, להתייצב בעמדת שליטה ואותי בעמדה שהבחירה היחידה שלי היא בין התחושה הבאמת משפילה של תבוסה לבין להיות סופר חד ושנון ולהחזיק עוד קצת, אולי אפילו לגרום לה לחייך.
כשאני חוזר לשם, להתכתבות הראשונה, אני גם זוכר שמה שלכד את תשומת ליבה, זו היכולת שלי להצחיק אותה ולזהות ניואנסים אחרים.
טוב לחזור לשם מידי פעם.
לזכור ולהיזכר.
ולהיות אסיר תודה.
