”יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו "
מעטים יודעים שלאמירה הזו שפותחת את ספר ישעיהו (פרק א' פסוק ג') הייתה תוספת שירדה בעריכה
במקור בין החמור לשור נכתב "וָדוֹב אֶת גְּבִירָתוֹ הִכִּיר".
מן הידועות שגבירתי היא רחומה ומתוקת לב, אשר על כן רחמיה נכמרו על געגועי הקשים והיא הרשתה לי לעלות אליה לרגל.
ליבי צוהל לפני כל מפגש איתה, אולם לצדד מחולות הלב, אי אפשר שלא לפחד.
כי היא רואה הכל והיא יודעת להעיר בצורה מעקצצת ומלאת סרקזם, לחזור על כך מידי פעם, כשאני לא מוכן.
לפעמים גם חודשים אחר כך.
אחרי שנים של למידה, הפנמתי את כלל האצבע : בכל מקום בו אני חושב ש"אולי גבירתי תעיר על", אני יכול להוריד את האולי.
כי כשאני רואה סימני שאלה, היא רואה סימני קריאה ונוזפת.
כשהיא נוזפת בי, לא נעים לי, כי היא צודקת .
אשר על כן, לא היה לי ספק שהיא תעיר על הסוודר שבחרתי ללבוש ושלא החמיא לי, או שמא נכון יותר להגיד שאני לא החמאתי לו. :-)
אבל לסוודר הלא מחמיא היה תפקיד, הוא היה סוודר גולף ואפשר היה להסליק בו את אלמנט ההפתעה, זה שקיוויתי שכשאחשוף אותו, גבירתי תחייך.
כל פעם איתה, היא פעם אחרת, שונה ומיוחדת.
אי אפשר שלא לתייג כל פגישה בצורה אחרת ושונה.
אודה ולא אכחש, יום העבודה שקדם לפגישה שלנו נתן את אותותיו וכשיצאתי לדרכי הייתי מעט עייף.
אבל לא היה סיכוי שאוותר על האפשרות להיות איתה.
בטח שלא כשאת הדרך אליה עשיתי כך*:
6 שניות מרגע שראיתי את גבירתי, העייפות נשתכחה ממני.
כ"כ נשתכחה שהפעם הבאה שפגשתי בה מחדש היתה כשנרדמתי בלילה.
לטבע נאות היה פעם סלוגן "את הכי יפה כשנוח לך" והפעם גבירתי הייתה נינוחה ואכן היא הייתה הכי יפה.
הרגליים שלה מצדיקות עשרות שירים של טובי המשוררים וזה לפני שדיברתי על כמה נעימות הן לשפתיים.
מגע כפות ידיה היפות, הוא משהו שגם עשרות מכונים לא יצליח לגמול אותי מההתמכרות אליהן.
החיוך שלה, הוא מחזה שאין דומה לו, ביחוד כשההומור שלה מצליח להצחיק אותה (ולפעמים כשאני מצליח לעמוד בקצב ולשחרר רפליקה) .
כשהיא צוחקת, יפה, נינוחה ומשוחררת, השלוך הצפון אפריקאי שבי כמעט ומצליח לגרום לי לחבק אותה, לנשק ולהגיד "נמשי כפרה עליק, שמדורה".
אבל אלו לא כללי הפורמט או חלק מכללי הטקס המקובלים בקרב גבירות מכובדות שכמותה.**
לכן, לרוב, אני מצליח להרגיע אותו.
ואז כשאני מרחף ומאושר, היא לקחה סימני שאלה ועוד כמה סימני קריאה שידעתי עליהם כשבאתי איתם וגזרה עלי גזירות קשות.
אבל צודקות.
אמנם כסליו עכשיו והרפרנס הכמעט מתבקש הוא לחנוכה, אבל גזרותיה של גבירתי רחוקות מלהיות אנטיוכיסיות.
הגזרות שלה נכונות ובאות מתוך אכפתיות ודאגה.
את המבחן האיפוק הראשון שלי עברתי היום בהצלחה.
לא היה קל, אבל לא היה לי ספק שאציית לגזרות כסלו תשפ"ג.
כזו היא גבירתי הנערצת.
יפה, אכפתית, מרגשת ומסעירה.
מצחיקה, מלאת הומור, דקדקנית שרואה הכל.
ולא פחות מכך היא ורכושנית.
מאוד.
*רק עם הסוודר.
** אין באמת כמותה.
