תמונה ראשונה
ערימת הז'יטונים שהיתה שלי, הלכה והצטמקה, הלכה ונעלמה.
סיבוב אחרי סיבוב, את מנצחת ומרוקנת אותי.
האוזניים שלי מחייגות 102, המוח שלי צורח תברח, אבל האגו שלי , הוא מסרב.
ואני נכנס ב 280 קמ"ש לטילט.
את רגועה, מחייכת, בשליטה מלאה,כאילו הייתי סדרה שכבר צפית בה בנטפליקס.
מעווה פרצוף, מחייכת, נראית מודאגת ואז קורצת ומנצחת שוב.
מהערימה שלי לא נשאר כלום, אבל האגו מסרב להתרומם.
אין לי כלום חוץ מעצמי, אז אני שם אותי על השולחן.
הכל או כלום.
את יודעת איך זה יגמר, את מניחה את הקלפים על השולחן, מזדקפת ואומרת "בוא".
תמונה שניה
אני שוכב על הרצפה בפינת התא ומרחוק אני שומע את טיפופי נעלייך.
אני מתעורר ומזדקר ואז מיד משתחווה, כמו שדרשת ממני לקבל אותך.
את מתקרבת, אני רועד מפחד ומהתרגשות.
נדרש לא מעט כח מצידי להכניע את האגו, אבל עשיתי זאת. נכון יותר את עשית זאת.
אני רואה את נעלייך מול עיני ולהוראתך אני מתרומם על ברכיי.
את מחייכת ומלטפת את ראשי.
את יודעת שלא היה קל לי להתייצב כך.
אני מתמכר למגעו של הליטוף ליופיו הבלתי יצוייר של חיוכך ורוצה להרוויח כמה שיותר מהם.
שנינו יודעים שהמושכות בייידך ומכאן העגלה נוסעת אין עצור.
לאן שרק תכווני אותה.
תמונה שלישית.
גמר המונדיאל, אנחנו בפיגור 2-2, למשחק נשארו עוד 5 דקות וקצת תוספת.
אני חושב עלייך, הקול שלך מדבר אלי, חד, ברור וקשוח, כמו שאתה יודעת להשמע.
לא היית קלה איתי, כי את לא קלה.
אם פרקפציונזם היה שם משפחה לגיטימי, לא מין הנמנע שזה היה שמך.
תיקנת ומחקת, דרשת והיית קפדנית.
לפעמים הייתי צריך להגיע לקצה, תמיד ידעתי שעלי להרוויח בכל יום מחדש את מקומי אצלך.
אבל גם ידעתי שדבר מהקשיחות שלך לא נועד לשם קשיחות בלבד והמטרה היחידה שלך היא להפוך אותי לטוב יותר.
ידעתי גם שאת מצליפה את האמת בפני, כי זו האמת.
וידעת גם את הדבר החשוב ביותר: שבתוכך, נמצאת יהודיה חמה וטובה.
שרק רוצה לעשות טוב.
ועכשיו זה הזמן שלי, לקחת את הכדור ואת המשחק.
ואין רעש, כאילו מדובר בספריה של בני עייש ולא בגמר המונדיאל.
אני דורש את הכדור, עובר שניים ומדביק אותו לחיבורים.
ועכשיו אין אף אחד שיצליח למנוע ממני, לרוץ אלייך, המאמנת שלי, ליפול על ברכיי ולחבק אותך.
התמונה האמיתית (החיים עצמם)
דבר מאלו לא קרה, מין הסתם.
לא בצורה הזו לבטח.
אבל בווריאציות שונות, קרה גם קרה.
בכל פעם מחדש האמוציונליות המתפרצת שלי מוצאת את עצממה מתחננת באסרטיביות מול האינטליגנציה הרגשית שלך.
זו שמצליחה בכל פעם מחדש להכניס אותו לסחרחרת רגשות ויודעת איך לגרום לי במאמץ קל להתפתל,
לעיתים בצורה חמודה יותר ולפעמים מגושמת פחות, מנסה לזכות לזכות בתשומת ליבך או להמתיק את פנייך.
להרוויח את הליטוף שלך.
את הקשוחה והפדנטית, זו שדרשה ודורשת, מקפידה להקפיד, את המורה והמאמנת הכי טובה שהכרתי.
זו שנכנסה לי לראש וידעה להזיז בו כמה מדפים, זו שיודעת לשלוף בכל פעם מחדש, כמעט דרך אגב, את הקלף שיזכיר לי כמה את יכולה להיות אכזרית בצורה מתוקה, עד להרהר אודות עליונתך הבלתי ניתנת לערעור.
ואני בשביל להצחיק אותך אעשה הרבה, כי זה שמצחיק הוא הג'וקר.
ואני רוצה להיות הג׳וקר שלך.
אבל לא רק בדמיון החופשי שלי, תמיד יש לך קלף מנצח .
תודה, גבירתי.
תודה גם ליצחק היקר. נגינתך תגן עלינו.
