לפני 5 שנים. 4 בינואר 2019 בשעה 8:49
היא.
חכמה כל כך, שאי אפשר שלא להעריץ אותה.
מעניקה כל כך, שאי אפשר שלא לרצות לתת לה יותר מעצמי.
דואגת כ"כ, שאי אפשר לא לחשוב עליה כל היום, לרצות שיהיה לה טוב, ולדאוג כשהיא פחות מחייכת.
הנוכחות שלה כה עצומה וממלאת חלל, (כל חלל, של כל חדר או חצר) שאי אפשר שלא להכנע לה, ללא קרב ומרצון.
כן, אני חוזר על עצמי, אבל יש המשך....
הוא.
דוגמא ומופת לנשלט.
חכם, מעמיק, מצחיק,אמיץ ומעניק ומקבל, שאי אפשר שלא כמעט להעריץ אותו.
אני.
בכמעט חודשיים האחרונים, אני טוב יותר.
הרבה בזכותה. לא מעט בזכותו.
טוב יותר בבית, מול היקרים לי.
רגוע יותר, חזק יותר מול האתגרים.
שליו יותר, ובעיקר הרבה יותר אוהב אותי.
לא שנאתי את עצמי כבר כמעט חודשים.
יתרה מכך, כשאני רואה את אנטי, ויודע שמכל הנשלטים בעולם, (או לפחות או שבכלוב) בי היא בחרה להיות שלה: אני מעריך את עצמי הרבה יותר.