לפני 5 שנים. 14 במרץ 2019 בשעה 6:29
הוא עמד שם זקוף ומבוייש, כמו חייל במסדר.
נטול יכולת או סמכות לעשות דבר זולת להזדקף,להשאר בדום מתוח ולחכות שזה יגמר.
תשוקה או רצון לעשות עם זה דווקא יש והרבה, אבל באין סמכות ורשות, הוא ידע שזה לא באמת אפשרי.
חוסר הסמכות הזה חיזק את עמידתו הזקופה והגדיל את תחושת ההשפלה הקטנה על שאינו שולט בגורלו. על שהוא נמצא כאן לבד במגרש המסדרים הדמיוני, ממתין להוראה שלא תגיע.
שאין סיכוי שתגיע. לא הבוקר.
המפקדת שלו, הבעלים שלו, גבירתו, זו שבטובה נאותה לקבל עליה את הסמכות, נמצאת קילומטרים ממנו.
היא בטח תחייך את חיוכה המיוחד כשתשמע על הדום המתוח בו עמד במסדר זקפת הבוקר.