זו היתה אמורה להיות ביקורת שיגרתית אצל הרופא, שום דבר מיוחד.
פעם בשנה, קצת בדיקות דם, קצת הליכון, בדיחה קטנה על כרס, נזיפונת של הרופא, והולכים הביתה.
רק שהפעם הביקורת היתה אולי שיגרתית, השיחה שאחריה היתה הרבה פחות.
"רוסו בן אחיתופל," אמר הד"ר ועיין בתוצאות, ואז עיווה מבטו, הסיר משקפיו ופניו התכרכרמו. הוא הלך, חזר, ואז ביקש ממני להמתין בסבלנות בחוץ.
הוא קרא לקולגה, זו העיפה מבט, ואז עוד אחד, אמרה ביטוי לא ברור ב'רופאית מדוברת', והציעה שיקרא למנהל המחלקה.
"ד"ר, הכל בסדר?" ניסיתי לשאול אבל הם היסו אותי עוד לפני שסיימתי.
כעבור עוד שתי דקות ברוב טקס, הגיע מנהל המחלקה.
הוא היה איש מבוגר, עם כרס יותר מפוארת משלי.
הוא העיף מבט לתוך המיקרוסקופ עם הדגימה, אחר ביקש לראות את הבדיקות הקודמות שלי.
ואז אמר "לא שוב" והתעלף.
שתי דקות אח"כ מצאתי עצמי מנסה להעיר את מנהל המחלקה המעולף.
כשהוא התעורר, הוא ביקש לדבר איתי ביחידות.
"מה קרה, פרופסור?" שאלתי
"התעלפתי" הוא אמר.
"כן, אני יודע, אני מתכוון למצב הרפואי" שאלתי.
"אל תדאג, שום דבר רציני, אני מרגיש בטוב ומתבדח עם הפציינטים שלי" הוא אמר וחייך .
הפציינט לא חש מבודח "לא, באמת פרופסר, לא מצבך, מצבי."
"הבט", הוא אמר, "כפי שבטח ידוע לך, לכל אדם נורמאלי יש כדוריות לבנות ואדומות.
העניין הוא, שאנחנו מזהים שיש אצלך כדוריות כחולות."
"כחולות? זה אומר שאני בן מלוכה?" שאלתי, מופתע, אומנם בני משפחה טוענים שעשינו כל מיני דברים אצל המלך, אבל מלוכה?
עכשיו הוא כבר התפקע מצחוק- "לא רוסו, ממש לא. אפילו די להפך. אנחנו מכנים את התופעה 'מילונגוס אופטימוס', התופעה נצפתה כאן בארץ בלבד, ובמקרים בודדים מאוד. "
"פרופסור, תגיד לי את האמת, זה מסוכן?" עצרתי את הסבריו המלומדים לפני שאתעלף.
הפרופסור לא נתן לי להפריע לו "האם אתה שייך לגבירה בשם מילונגה?"
עכשיו היה תורי להתעלף, אבל הפוסט הזה צריך להגמר אוטוטו, אז נגיד שלא התעלפתי, ונחסוך את הקטע שהוא מעיר אותי.
"כן פרופסור, איך אתה יודע?"
"זה פשוט, הגבירה שלך מצליחה להיכנס כ"כ עמוק לתוך הנשלטים שלה, עד שכעבור מספר חודשים לדם שלהם מתווספות כדוריות כחולות בצורה של M.
אתה תחיה רוסו, ותחיה טוב" אמר וקרץ "רק תלמד לנקד, לפסק, ולהתנהג" .
כן, גבירתי.
לקיתי במילונגוס אופטימוס.
את בדם שלי, אני חושב עלייך יום וליל, חולם אותך.
הכדוריות הכחולות בדם שלי, גורמות לי לרצות להיות טוב יותר, ראוי יותר, נכון יותר .
כי כשאני שלך, אני חייב להשתפר, תמיד.
אין גבולות לתשוקה שלי אליך, לרצון שלי לגרום לך לעונג, לראות אותך מחייכת.
