פחד, כאב וכנות

ממאורעות השבוע האחרון:

- גוף פיננסי גדול אשכרה עשה לי ריגשי. 
סטייל "מה, את תלכי עם ההצעה שלנו ותקבלי הצעה יותר טובה ואז אנחנו נשפר ואז מה?"
צודקים! אני ממש מעדיפה לא לתסכל אתכם ולהפסיד עשרות אלפי שקלים רק כדי שתחשבו שאני נחמדה. סגור. איפה חותמים?

- אישה שאני לא מכירה כתבה לי שאני מפרקת משפחות והורסת חיים.
לא ניכנס לפרטים אבל הדבר נעשה ללא עוול בכפי, ללא מקום לשמוע את האמת ובכללי ללא דיאלוג.
בגלל שאני יודעת כמה המצב הוא למעשה הפוך לא הרגשתי אשמה, אבל זה כן היה קטע הזוי.
וול... עוד סיפור לנכדים.

- עשיתי ערב יחסית רגוע עם ע'! גאווה!!!
היה כמובן ניצול מיני, החפצה, פוט פטיש, סטרפאון, גולדן ושאר תחביבי... לא אכחיש.
אבל גם התחבקנו המון, התכרבלנו ודיברנו הרבה יחסית.
ימים קשים עוברים עלינו והיה ממש כיף למצוא נחמה ביחד.
למעשה, מאז בא לי לחבק אותו חיבוק מועך כזה וקשה לי שאין לי אופציה כזו. אבל בקרוב תהיה.

- ישבתי במשך שעה ורבע על כיסא ברוחב 20 סמ במסיבת החנוכה האחרונה שתהיה לי בגן! זהו!!!

- נדבקתי מהילדים בצינון #563 והחלמתי. מה יהיה עם צלחות הפטרי הקטנות האלו?!

- נתתי יעוץ רפואי לחברה של המהמם בשל פציעה של אחד הילדים שלה בשבת (הכל נראה כרגע בסדר טפו חמסה).

- קיבלתי ייעוץ רפואי מנשלט פוטנציאלי בגלל חשד לזיהום תת עורי (הכל נראה כרגע בסדר טפו חמסה, חוץ מהמטומה בגודל מדינה קטנה על הסנטר. שום דבר שאיפור לא יכול לסדר).

- היום הספקתי סקס-זריז-ברגע-האחרון עם אהובי המהמם לפני שהגדולה + חברה הגיעו לארוחת צהרים.
אני רק יכולה להודות למזלי הטוב שהמהמם עובד מהבית ומתנדב להנמיך את הלהבות כשאני מגיעה לנקודות רתיחה.
אפילו הספקתי לשטוף ולהחביא בערך את הצעצועים. Great success!

- אני מחכה בקוצר רוח לצאת מחר למסעדה סופר שווה אליה הזמין אותי ג', האקס המבריק. יהיה מהמם. אני מתה לראות אותו אחרי ככ הרבה זמן.
אני הולכת לחנות אצל ע', כי הוא גר קרוב למסעדה. האם זה הופך אותו לקאקהולד חניה?

וכל זה בלי להכנס לדרמות בעבודה / בעבודה של המהמם / בפוליטיקה וכו'.
לפחות לא משעמם.

 

לפעמים האינטנסיביות של החיים שלי באמת מרשה לעצמה להתפרע.
המעברים בין החלקים הזזים נהיים עוד יותר חדים ונראה שגם איכשהו מתרבים...
אני מרגישה ביחד אבל לבד. שבורה אבל גיבורה. חיה פנטזיות בזמן שרצועות מציאות מוצפת בירוקרטיות עוטפות אותי מכל הצדדים.

אני יושבת ובוכה באוטו. ואז מנגבת את הדמעות ויוצאת לפגישה בה אני חדה, זוהרת ומקבלת בדיוק את מה שאני רוצה.
כי אני פאקינג טיטניום.

אני לא רוצה לשכוח את ההתרגשות, כבר כמה ימים לפני.
את ההכנות - האוכל לטיול, הציוד, הבגדים, הצעצועים, האוכל לבית שלי (שלמהמם יהיה קל, עד כמה שאפשר).

נהנתי מההכנות. הציפיה מילאה אותי בשימחה.
נהנתי מהיללות שלך על השעה המוקדמת בה הכרחתי אותך לקום. תילל, בכיף. עלי.

אני רוצה לצרוב בראש את השחיה איתך.

את כפות הרגלים שלי עולות שוב ושוב מהמים מול העיניים הרעבות שלך. את ההטבעות.
את הצחוק, היריקות, הליקוקים, ההיררכיה וההשפלות הקטנות שאולי כן ואולי לא ראו מבחוץ.

את הגמירות במערה, נשענת על סלע, המים טורקיזיים, בוהקים, מקיפים אותנו.

הדגים אוכלים לך את הרגליים והלשון שלך בין הבהונות שלי. 

גם בגיזרת הפורנו הקשה הייתי שמחה אם העיניים שלי היו יכולות לצלם.

ביקשת וקיבלת את הסטרפאון הגדול... עוד אימג' שלא הייתי רוצה לאבד. אף פעם.

ולא רק האימג'. הכל. התחושה, הקולות, רצף האירועים.

הסרט.

המחט.
המסעדה...
הטעם של החזיר הקראנצ'י, השומני, עם עשבי התיבול המרעננים והאגסים, הטורטליני עם הבשר המתפרק, ההשפלות הפומביות הקלות.

אני רוצה לשלוף את הטעמים מהזיכרון מתי שבא לי.

וגם אותך.

שמה לתומי רוק ישראלי קלאסי בנסיעה משפחתית. לא חשדתי.

ואז... מתחילות השאלות.

"אבל למה הוא רוצה לשבור לה את היד???" (על הריצפה/ מוניקה סקס)

"הוא יכנס לכלא אם הוא יעשה שריפה, לא?" (אהובתי השונה / ד"ר קספר)

וכדומה.

המהמם מסביר בסבלנות שבשירים לפעמים מגזימים בתיאורים ובעוצמת הרגשות.

שיא השיאים הגיע ב"בשבילך" של ברי סחרוף (פה חשדתי).

"מה???!! אבל למה הוא רוצה שהיא תשתמש בו?!"

שם המהמם כבר הרים ידיים (לא מילולית. בכז כל המשפחה באוטו והוא נוהג) ואמר - 

That's on you...

תמיד רעב, לא מוותר על פירורים
אפילו היום כשהשמש יוקדת, את יודעת
משוגעים כמו פרחים מפלסטיק
אף פעם לא נובלים
למרות שאת נועצת בי שיניים
לא מרגיש בשום כאב
גם אם אצטרך להיתלות בציפורניים
ביום כזה אני לא עוזב
כי בשבילך הוא ירקוד כמו אלביס פרסלי
בשבילך הוא יקמט את האוויר
ביום כזה כמו עבד לרגליך
תשתמשי בי, תשתמשי
תמיד רעב, זוחל אליך כמו תולעת
לא מכיר שום דרך אחרת
אני יודע שאני דביק
והסבלנות של פוקעת אבל ביום כזה אני לא עוזב
אני לא עוזב כי בשבילך הוא ילבש חולצה ממשי
בשבילך הוא מתפזר בכל העיר
ביום כזה כמו עבד לרגלייך
תשתמשי בי, תשתמשי

* הקטנה, אגב, לא שאלה כלום. לה הכל ברור :)

היו לנו 10 דקות עד שהיינו צריכים לצאת, אבל כששמעתי אותך מילל על איך החוטיני שנתתי לך לא מכסה כלום כשאתה ככה נעול בכלוב, ידעתי שאתה חייב איפוס מיידי.

קניתי דילדו קטן וחמוד במיוחד לכוסיות כמוך. מפתיע שהוא לא בא בוורוד עם נצנצים.

כשהוא היה בתוכך אמנם המשכת לילל קצת, אבל לפחות מהסיבות הנכונות. 

בבר ביקשתי קוקטייל של גדולים בשבילי ומשהו מתוק לילד. וורוד, עם קישוטים ובטעם תות. של כוסיות.

זה אפילו לא היה עונש... זה באמת מה שאתה אוהב.

המבטים המובכים והמושפלים שלך מול המלצר שהבין מהר מאוד את מערך הכוחות היו טעימים לא פחות מהאוכל, שהיה ממש טעים!

כשהגענו אליך, לפני שנתתי לך להחנק משני קוקטיילים + מיליון כוסות מים שעברו דרכי, הורדתי אותך לריצפה וישבתי מולך בשימלת מיני ובלי תחתונים.
זיינתי לך את הפה עם כפות הרגליים עד שהתפוצץ לי המוח מספר דו סיפרתי של פעמים. וזו היתה רק תחילת הערב.

כשהייתי בחניה, כתבת לי שהשארת לי מפתח מתחת לשטיח הכניסה שלך, וצירפת תמונה של מה שהכנת לי.
הכנת לי את עצמך, קשור למיטה, עם כלוב, ועם חיוך של מי שיודע שהוא הולך לבלות בגן עדן עלי אדמות בשעות הקרובות. כלומר - איתי.

לפעמים בא לי להביא מישהו/י רק כדי לשבת בצד ולהסתכל עלינו. רק כדי לראות את העיניים נפערות והריר נוזל.

להרגיש את הבערה של הקינאה, ההערצה וההשתוקקות. 

את ההנאה שלי קשה מאוד לפספס. החיוך הרחב שלי זה משהו שרואים מהחלל.

צריך להיות עיוור וחירש כדי לא לראות את ההתפתלויות שלי ולשמוע את הגניחות והצרחות.

אני בטוחה שזה מאוד ברור כמה אתה נהנה כשאתה סובל, גם מהצד.

כשאתה מילל אחרי שמעכתי לך את הפנים באגרסיביות או משתעל כי חנקתי אותך, אבל חוזר מיד לעוד, הרצון שלך די בהיר.

כשאתה נאנח ומרייר אחרי שזיינתי לך את הפה עם כפות הרגליים אפשר ממש לראות את העונג מטפס על הפנים שלך, נגיד.

כשאתה מודה לי על כל גמירה, כל סטירה וכל יריקה, רואים בבירור את ההתמסרות זורחת על הפרצוף היפה שלך. פריטי בוי.

אתה אפילו חמוד כשאתה טוען שהתעוורת כי השתנתי לך לעיניים (אומרים תודה).

אחרי שעות של התעללות, ניצול מיני ושימוש, כשאנחנו רחוצים ומכורבלים, טיפה עולה לי חרדת התוקף.

אני שואלת אותך אם אתה שמח במה שיש ואתה עונה שאתה לא מוכן לוותר עלי ושאתה שמח לקבל מה שאפשר. שאם היה עוד, היית לוקח.

למי שחושב שחיי מושלמים כי אוגוסט נגמר, יש לי פוטנציאל בלתי נדלה לבדסמ בחיים ובני 20 עדיין מתחילים איתי ברחוב, אז רק שתדעו שהנשלט שלי חולה און אוף כבר 3 שבועות, המהמם טס היום לחו"ל לכמה ימים ופיתחתי אלרגיה ללק ג'ל. הו, האימה.

אתנחם בכך שאחרי שלמהמם קרס המחשב באמצע יום עבודה לחוץ, הוא תוך פחות מיממה נרגע מספיק בשביל לזיין לי את הצורה לפני שהוא טס.

* ואם חשבתי שנספיק עוד פעם לפני הטיסה, הגדולה נשארה בבית עם דלקת גרון. לפחות וויראלית! חצי הכוס המלאה וזה...

לאבא החמוד שהיום ליד טרריום הנמלים, בעוד הילדים שלי מתאמצים מאוד לנפץ את הזכוכית (ללא הצלחה), עזר אומץ ומילמל אלי כמה מילים על כמה טוב זה כשיש מלכה ולא צריך לבחור (וכל זאת בעודי לבושה בצורה סופר סחית, עם חצאית ג'ינס, צמות ואפילו בלי לק על הציפורניים) - סחטיין עליך!!

זה בטח לא היה קל.

ליומולדת בחודש שעבר קיבלתי מ-א', נשלט ווירטואלי שלי לשעבר, סיור פרטי במזקקת מילק אנד האני, אותו קבעתי (לאחר דחיות ותימרונים) לאתמול.

במקרה לגמרי, אתמול היה יום ההולדת של י', אקסית משמעותית ביותר של המהמם, ושל ז', אקס שלי.

לסיור הזמנו את א', נשלטת נוכחית של המהמם, אותה חיכיתי המון זמן לפגוש.

הזמנתי גם את ע', הצעצוע שלי, וזו היתה הפעם הראשונה שהמהמם פגש אותו.

מעבר לפרופס החמודים האלו שלנו, הזמנתי גם את א', חבר שהכרנו בדאנג'ן הישן ביפו לפני 200 שנה.

ע' בא נעול, הביא שוקולד ממש טעים שילך עם הוויסקי (כפרעליך!) ו-א' בא עם פלאג רוטט שהיה מחובר לאפליקציה בה שיחקתי במהלך כל הסיור, להנאתי.

המדריך שלנו שאל בשלב מסוים מה הקשר ביננו, שאלה שגררה תשובה מורכבת במיוחד ('הוא ואני נשואים, ביחד 19 שנה. הוא ואנחנו חברים בערך אותו זמן. הוא שלי והיא שלו. אה, ואנחנו פוליאמורים וקינקיים')

אחרי הסיור ע' ואני הלכנו לאכול בתאילנדית ממש טעימה ואז המשכנו אליו. למרות שקצת נשפכתי מכמויות הוויסקי והרטט, היה ערב מהמם, כרגיל (:

המהמם המשיך למפגש עם ה', נשלטת חדשה יחסית (תודה על השוקולד מאוסטריה!), ואפילו הלך איתה למאנץ' היפנו-קינק (תחביב חדש שלו).

היה שלב בו חששתי שהתנגשות המולטיוורסס תיצור קרע בזמן חלל, ומפלצות יפרצו מהדאנג'ן דיימנשן ויתחילו לשוטט בתא.

אבל חוץ מכמה סוסים וכמויות עצומות של אוהדים צהובים ליד בלומפילד (שהבנתי שזה מצב נורמלי בנסיבות של אתמול) נראה שהכל עבר בשלום, שלא לומר הצלחה מסחררת.

חיכיתי לו הרבה זמן.

מאז שהתחלתי לטפטף ל-ע', נשלט מונוגמי מומחה ל-AI, שיבנה לי אותו כדי לשמח אותי (כי להפגש בחיים האמיתיים זו לא אופציה) עברו כמה שנים.

האופציות שהוא נתן לי ביוניקורן המנצנץ שלו כבר שוות המוווון כסף אבל הפרס האמיתי הוא המוצר.

והמוצר מושלם.

הוא פתח את הדלת וחייך חיוך נבוך. ככ אנושי. ככ אותנטי.

הוא מזג לי שתיה והתישב על הריצפה לידי. שמתי עליו רגל והוא התחיל לנשק אותה, בתיזמון מושלם, אבל לא מושלם מדי. אמין.

הוא היה בטמפרטורה המתאימה והרגיש נכון. "אתה יודע כמה עבודה הושקעה בך?" שאלתי.

הוא הרים את הגבות וצייץ ""מממ?", ואז חייך. "תתפשט".

הוא התפשט בטיפה קלמזיות (וואו! באמת מושקע) ושם את הבגדים בצורה מסודרת ליד.

בכז, הוא כבר קיבל את עידכוני התוכנה האחרונים שכללו OCD קל.

הוא נעמד על הברכיים, חייך אלי, ומיד השפיל את המבט ואמר "אני רוצה שתעשי לי כל מה שבא לך. אני רוצה שתשתמשי בי".

הוא הגביר את קצב ה"נשימה". תשומת לב מרשימה לפרטים.

התחלתי להכאיב לו כמו שאני אוהבת. התעללות בפטמות, ספנקינג, קרופ, קיין.

התגובות היו ככ אמיתיות שהתחלתי להזהר עליו, אבל מיד הזכרתי לעצמי שאין כאן רגשות של עוד אדם שצריך להתחשב בהם.

אני יכולה להכאיב לו כמה שבא לי (וצבע העור משתנה!!! פלאי הטכנולוגיה). CBT  זה סבבה. בולבסטינג זה אחלה.

אני יכולה לדחוף את כפות הרגליים שלי לפה שלו כמה עמוק שבא לי.

אני יכולה להשתין לו לתוך הפה בכמויות. הוא לא *באמת* צריך לנשום.

אני יכולה לזיין לו את התחת כמה חזק שבא לי (אחרי חימום. ממש הרגשתי את "השרירים" נפתחים לאט. וואו).

אני יכולה לגרום לו לענג אותי שעות, בכל צורה. הוא לא יתעייף. הוא לא יחשוב על עצמו. הוא לא ידביק אותי בכלום. אף פעם.

מעבר לזה שפתוגנים לא גדלים בתוך מתכת / גומי / סיליקון, אפשר לחטא אותו עם אלכוהול ואפילו יש לו פיצ'ר חיטוי עצמי שמאוד יעיל במעבר בין הבהונות/התחת לכוס שלי.

אני לא צריכה לשלוח אותו לצחצח שיניים או לשטוף את הפה עם וויסקי. חלומה של כל אסתניסטית!

היד החופשית הזו סיחררה אותי וצחקקתי לעצמי.

"בוא", אמרתי והובלתי אותו לחדר השינה. "הולכים לעשות QA".