לשים את הקלפים על השולחן

אז אחרי שבוע עמוס מוצא את הזמן להמשיך (תודה על התמיכה בבלוג ובפרטי ועל המעקב שלכם והדחיפה להמשיך ולעדכן...)

אז למרות התחנונים לא להשאיר אותי נעול בטבעת לוחצת (גודל בינוני) ולמרות המסאז בבוקר היא עדיין כעסה על זה שנרדמתי בסלון..

-אתה הכנסת את עצמך לסיטואציה הזו, היא אמרה והוסיפה.. הסקרנות שלך, עם חוסר האחריות שלך להירדם בסלון למרות שאמרתי לך שיש לזה השלכות הביאו אותך למצב כזה שאתה בעונש יומיים עם מה ששמת על עצמך, אני צריכה לקבל מחר וגם את זה ידעת!

-ככה שבאופן עקרוני יש לך שבוע  לעשות חשבון נפש אם זה משתלם לך להשאיר אותי כל הלילה לבד.

את המפתח עוד לא מצאנו ככה שבכל מקרה בשביל לפתוח את זה אני צריך לשבור את קופסת החירום ואני ממש לא רוצה.

היום הראשון היה לא פשוט, כל ניסיון להגיע לזיקפה הוביל לכאבים בבסיס האשכים ומלחמה פסיכולוגית לגרום לו לוותר על הניסיון להרים ראש.

עם חלוף הימים התחלתי להתרגל ולהשלים עם הלחיצה ההדוקה ולהדחיק את היצר.

מקפיד על שימון פעמיים ביום, בבוקר ובערב. אחרת הכלוב גורם לפציעה.

ממשיכים לחפש את המפתח הנוסף...

שוב נרדמתי בסלון, היא לא אוהבת את זה וכנראה שעוד יהיו לזה השלכות..

העניין הוא אחר, עברתי לטבעת בינונית, קטנה יותר.

התעוררתי מניסיון להגיע לזקפת בוקר, כמובן ללא הצלחה! הפעם זה כאב...! כאב ממש!

הטבעת לוחצת על בסיס האשכים והכלוב מגדיר באופן ברור וחד משמעי את גבולות הגיזרה!

הוא נלחם כמו נמר! לא מוותר! רוצה להתפרץ החוצה ולהגיע למימדים שלו, המלחמה קשה ואני מגיע לסף כאב חדש נושק למקסימום שאני יכול לשאת. היא איבדה את המפתח, זה אמיתי! אתמול חיפשנו כל הערב וניסינו לשחזר את הצעדים שלה ללא הצלחה.

יש עוד מפתח, מפתח חירום בקופסה שצריך לנפץ בכדי להוציא אותו..

אני כמעט עושה את זה וברגע האחרוו מזכיר לעצמי כמה שאני גבר ושזה מה שרציתי, מזכיר לעצמי שאסור לי לאכזב את עצמי... ואותה.

נחלם פסיכולוגית ומנסה לרגום לו להרגע!

דקות ארוכות של התמודדות ואני מתחיל להרגיש הקלה, הוא מתחיל להיכנע.. להפנים את המצב, לקבל את גבולות הגזרה שמכתיבים כלוב הברזל והטבעת הבינונית (את הקטנה כרגע אני שולל על הסף!).

הוא מתמסר וחוזר למימדים של חתול מבויית.. הדרמה נגמרה, הפעם זה נגמר בשלום.

היא צריכה להיכנס לדגל אדום מחר, ולי עוד צפוי עונש של יומיים על שינה בסלון.

סיכמנו גם שבדגל אדום יש עוצר יציאות...

מפחד להעיר אותה.. מרגיש שאני על הקצה.. המחשבה שאני אצטרך לעבור את זה בכל בוקר בשבוע הקרוב מלחיצה, אני רוצה להשתחרר..

כדאי שאעזוב אתכם וארוץ לעשות לה מסאז...

אעדכן, מקווה שתמצא האבדה כדי שלא נשבור את קופסת החירום ויותר מזה, מקווה שהיא תוותר על העונש..

בוקר טוב...יום טוב!

היא דרשה, אז נעלתי אותו אחרי יומיים של חופש, אח.. פתאום אתה מעריך את החופש..!

מצד שני, הרגשתי שאני כבר התרגלתי לחגורת הצניעות שלי.. זה המקום הבטוח שלי.. וביומיים האלו זה היה לי חסר.

כמו שעון ששכחת לענוד בבוקר.. אחרי חודשיים עם החגורה, עם שיחרורים קצרים, להיות בלי זה מרגיש שונה.

הרגשתי שאני יכול לעלות שלב ולהשים במקום את הטבעת הגדולה שאני כבר רגיל אליה, את הטבעת הבינונית...

מהסס מעט, בפעם הקודמת זה נגמר בפציעה קטנה שלו מהלחץ בחריצים הדקים שבנקודות החיבור של כלוב הברזל.

אזרתי אומץ ושמתי את הטבעת הבינונית. בכל זאת, מהטבעת הגדולה אני יכול לרמות.. אומנם רימיתי רק פעם אחת, אבל בכל זאת.. רימיתי.

נעלתי אותו והנחתי את המפתח על השידה. התחושה היא אחרת באופן מידי, זה כבר מרגיש אחרת.

לחוץ יותר, הדוק יותר, מוגן יותר...

לא סיפרתי לה על השינוי, מבחינתה הכל חזר למקום כרגיל.

נכנס להתקלח ומגלה שהמפתח נעלם ושהיא כבר כמעט רדומה.. מנסה למשוך מעט תשומת לב והיא מחבקת אותי ומבהירה לי שהלילה לא יתפתח בכיוון הזה.

בבוקר הוא לא עשה עניין גדול, התהדק מעט, נכנע וחזר לישון בכלוב שלו.. נראה שהוא התרגל אליו.

היססתי אם לקחת מפתח לעבודה, בכל זאת, אם יהיה משהו כדאי שאוכל לשחרר.. החלטתי שלא.

ובאמת, יום העבודה עבר בצורה חלקה, אפס תקלות.. כמובן שהתחושה ליוותה אותי במהלך כל היום והרגשתי את הנוכחות של החגורה כמו ביום הראשון ששמתי אותה.

מתכתבים כל היום ועושים טיזינג בווצאפ.. היא מטריפה אותי!!

מרגיש עוררות למטה אך החגורה עושה את העבודה ולא מאפשרת לו להרים ראש, אפילו לא מעט, הוא נכנע מיד..!

באמצע היום מקבל הודעה שהיא רוצה ללכת לבקר את סבתא הערב, המשמעות היא שאני עם הילדים לבד הלילה ושהיא תחזור בבוקר.

- ברור אהובה שלי.. תרגישי בנוח ללכת ואל תדאגי, אני פה ואדאג להכל! כותב לה כמו תמיד בשביל לתת לה תחושת ביטחון.

כשאני חוזר מהעבודה הילדים כבר מאורגנים אחרי אוכל, אני מקבל תדריך קטן ורגע לפני שהיא יוצאת היא זורקת לי באוויר..

~מאמי.. נראה לי שאני איבדתי את המפתח.

-מה זאת אומרת איבדת???

~בבוקר כשיצאת, הוצאתי את המפתח ורציתי להשים אותו בתיק, תוך כדי התארגנות וסידור הבית המפתח היה לי ביד וכנראה שמתי אותו באיזה מקום.. ניסיתי לחפש ואני לא מוצאת.. נסה לחפש אחרי שהם ירדמו..

-את צוחקת, נכון?

~לא חיים שלי.. בכלל לא.. אני רצינית לגמרי! אני באמת לא זוכרת איפה הנחתי אותו.. אבל זה בטוח פה באיזה מקום

-מאמי... מה זאת אומרת באיזה מקום???

~אני יודעת חיים שלי, זה מלחיץ גם אותי.. זה תמיד היה הפחד שלי לאבד את המפתח הזה!

- ועוד הפעם בחרתי להקשות את תנאי האיחסון..

~לא הבנתי..

-אמרתי לך שזה בא עם 3 היקפים בגדלים שונים.. עד היום הייתי עם ההיקף הגדול ודווקא אתמול שמתי את הבינוני שהוא מחזיק אותו קצר יותר...הדוק יותר..

~אז זה כואב לך?? אמרה בחשש ומבט מבוהל..

-לא אהובה שלי.. אל תדאגי, זה לא כואב.. ומקסימום, יש את המפתח חירום.. אבל כן, זה מרגיש אחרת..

פחות גמיש לחופש, יותר הדוק.. שמור טוב יותר עבורך..

~(חיוך רחב), טוב מאמי.. אני לא מבינה למה אתה עושה לעצמך את זה.. אבל העיקר שאתה נהנה..

אל תשכח לקרוא להם סיפור, בלי יותר מידי יוטיוב, הם אכלו והתקלחו..

היא העבירה תדריך אחרון לפני יציאה והלכה..

אני מלווה אותה במבט מהחלון ורואה אותה מתרחקת.. מקבל הודעה:

"מאמי, בקשר למפתח.. אני רצינית.. אני לא יודעת איפה זה. נסה לבדוק אולי בסל הכביסה, ואם זה לחוץ לך מידי תשתמש בחירום.. (אבל תשתדל שלא 😉), תודה על הכל אהוב... אעדכן כשאגיע."

שרדתי את העונש וכמובן שבמהלך היומיים הייתי בעל ממושמע.. מאוד!

יצאתי מהמקלחת והיא שמה את המפתח על השידה (עדיין לא מוכנה להתעסק עם זה או בכלל להיחשף לזה, מבחינתה מדובר במפתח קסמים ולא בכלובים ונעילות.. זה עדיין גדול עליה).

שיחררתי אותו והוא הגיב מיד.. הסקס היה מדהים אך קצר, שבוע וחצי עושים את שלהם והאורגזמה עוצמתית ומלאה כל טוב.

אני מסוגל להמשיך.. כן, אין לי בעיה לתפקד פעמיים ואפילו יותר ברצף בתנאי שלא מפסיקים.

אבל הפעם זה נהיה רטוב מידי. חייבים להפסיק כי מרוב נוזלים לא מרגישים אחד את השני.

מרגיש תחושה של פספוס.. לא הספיק לי.

היא נכנסת להתקלח ואני נופל לשינה עמוקה.

בדרך כלל אני נועל את עצמי בבוקר. הפעם לא.. רציתי לעלות איתה עוד מדרגה, היא אוהבת את זה שאני נעול.. אז אם היא תרצה היא תבקש שאנעל את עצמי.

יומיים של חופש נתנו לי להרגיש ערום, גם ההשפעה של הנעילה פגה.

פחות הודעות במהלך היום, פחות שיחות, פחות עיסויים בערב, פחות פחות פחות...

והינה היא מציפה את הנושא ואומרת לי שהיא מרגישה שחזרנו אחורה.. שאני כבר לא מתעניין בה ושהיא לא מבינה מה קורה

אמרתי לה שהקסם של המפתח עובד רק יומיים שלושה אחרי נעילה..

-אז למה אתה לא נעול?

~כי לא ביקשת...

-מה זאת אומרת לא ביקשתי? זה ברור שאני רוצה שתנעל.

~שום דבר לא ברור.. את צריכה לדרוש ולהיות אסרטיבית איתי.

-אבל זה הרעיון שלך. אמרה כשהיא מבולבלת ולא מבינה.

~נכון, אני רוצה.. אבל בכל פעם אומר לעצמי עוד מעט..מחר.. וכך עובר לו יום ועוד יום. תעזרי לי עם זה.. תדרשי בתוקף כשאת רואה שאני לא נועל

-אוקי.. אז אני נכנסת להתקלח עכשיו, בנתיים תנעל אותו ותשאיר את המפתח על השידה!

~אז אחר כך אנעל אותו.. עצרנו באמצע ולא הספיק לי.. 

-אני נכנסת להתקלח, מפתח על השידה אחרי שאתה סוגר אותו היא אמרה ונכנסה למקלחת כאילו לא אמרתי דבר.

זרמתי.. נעלתי אותו והשארתי את המפתח על השידה.

~כנס להתקלח אמרה כשיצאה מהמקלחת.

כשיצאתי המבט הלך באופן אוטומטי לשידה, המפתח כבר לא היה שם.

-איפה המפתח?

~ במקום בטוח.. עד שלא תסגל לעצמך התנהגות איכפתית גם שאתה משוחרר אתה תהיה סגור לתקופות ארוכות ומשוחרר לתקופות קצרות.

אתה הרגלת אותי לדברים טובים...

מבחינתי, אין דרך חזרה..!

עוד שבוע חלף לו..

מהצד שלי נראה שהיא הבינה את העניין ודי התרגלה לרעיון שאני נעול ושהיא מפיקה ממני התנהגות אחרת, היא כבר מרשה לעצמה לדרוש בהתאם.

אני נעול כבר שבוע ומחר היא הבטיחה שתשחרר.

היא הלכה לישון, ביקשה שאבוא איתה למיטה ושאפנק אותה קצת בעיסויי כפות הרגליים (רק עכשיו הכירה את זה ונדלקה על הרעיון).

בחרתי להישאר בסלון, אמרתי לה שתיכף אבוא, ראיתי טלויזיה וקראתי מאמרים בתחום..

בסוף נרדמתי בסלון.

התעוררת ב 4 לפנות בוקר נכנסתי להתקלח ולישון עוד שעה.

בבוקר היא שאלה למה לא באתי?

חקרה וניסתה לברר מה עשיתי בזמן הזה.

אמרתי לה שפשוט נרדמתי (היא עוד לא מוכנה לעלות שלב ולכן לא חשפתי את התכנים אליהם אני נחשף).

היא מאוד התאכזבה, נמאס לי שאתה נרדם בסלון!

אתה תקבל על זה עונש!

תכננתי לנו ערב רומנטי... אבל בחרת לישון בסלון למרות שאתה יודע שאני שונאת את זה! ועוד יותר גרוע, שאתה יודע שאני מחכה לך ושאתה אמור להשתחרר ממש עוד רגע..

כנראה שאתה עוד לא ממש מתגעגע.

כל פעם שתירדם בסלון תקבל יומיים נוספים!

נדהמתי מהדברים שהיא אמרה. עיקלתי.. אוקי, אמרתי לה.

אז החל מהפעם הבאה על כל פעם שארדם בסלון תהיה לזה משמעות (בניסיון לתמרן אותה להבליג הפעם..)

לא! לא מגיע לך! זה החל מעכשיו!

לא יהיה כלום הערב... ואתה צריך להיות מאודדד נחמד אלי ביומיים הקרובים.. 

הלילה היא מחוץ לבית..

הזדמנות נהדרת לפרוק לצפות בפורנו ולשחרר קצת לחץ..

אה.. אבל גיליתי לה את כל הסודות וגרמתי לה לנעול אותי 😔

אז אני מנסה לדבר אל ההגיון שלה ולשכנע אותה לשחרר קצת, בכל זאת.. היא וונילית!

שלה אצלה..

ושלי, אצלי.. 

רציתי שזה יהיה אמיתי אז את שלי סגרתי בקופסת חירום מאולתרת.

מה אני אמור לעשות עם זה עכשיו???

דביל!

לא ויתרתי, ניסיתי עוד קצת..

יצרתי מפלצת ונילית ואני הולך לשלם על זה ביוקר!

הולך לישון במיטה לבד.. חרמן.. ונעול!

אתה הבאת את זה על עצמך...

עכשיו תתמודד כמו גבר ותאכל את זה..

עם כפית!

אז זה היה שאלה של זמן...

חילוקי דעות גרמו לי לעמוד על הרגליים האחוריות - אני גבר מאוד דומיננטי ביום-יום..

בדרך כלל אחרי חילוקי דעות אני מציג את הדעות שלי בצורה נחרצת!

היא אישה עדינה ובסיטואציות כאלו היא מתכנסת למשך כמה ימים ואז הכל חוזר למקום מבלי להעלות את הדברים שוב.. חוזרים לשגרה ומבינים, כל אחד מסיק מסקנות לעצמו.

הפעם זה שונה.. הפעם לראשונה היא מציפה את הדברים.

היא מדברת וחופרת בנקודות הכואבות ובוחנת את התגובה שלי..

בודקת את השטח בזהירות ומעמידה אותי במקום על איך שאני מגיב ומציגה לי בנעימות את איך שהיא רואה את הדברים.

היא אפילו אמרה בפירוש שהצעצוע שלנו משפיע גם על החיים האמיתיים ושהיא לא מוכנה להתקפל.

אתה נעול עכשיו רק ארבעה ימים, ואולי זה עוד לא בוער בך כמו קודם..אבל אתה תסכים איתי בסוף...

אני לא אוותר לך, זה חשוב לי!

ובסך הכל זה לטובתנו (מדברת על חילוקי הדעות מנקודת המבט שלה).

תחשוב על זה ותבין שאני צודקת ואני מצפה ממך למשהו אחר..

אולי בעוד שבוע אתה תסכים איתי.. ואם לא, אז בעוד שבועיים.. אולי יותר.

זה תלוי בך, אבל אתה תסכים איתי בסוף.. ואני חושבת שזה בסופו של דבר לטובת שנינו.. גם לטובתך.

כשאני חושב על זה היא צודקת, היא בסך הכל רצתה שאהיה יותר איתה ועם הילדים ופחות עם עצמי גם כשאני מחפש את השקט שלי..

אבל יותר מהכל הפתיע אותי שהיא כבר משתמשת הזה ככלי להפעלת מנוף לחץ.. וזה מנוף לחץ משמעותי..

אני סומך עליה שהיא תפעיל את זה בחוכמה..

בינתים תחשוב על הדברים.. אני אוהבת את זה שאתה נעול, כך אפשר לדבר איתך בהיגיון ואתה הרבה יותר נגיש לי..

כיף לי, ואני שמחה שהכנסת את זה לחיינו, אני מבינה שיש לזה השפעה רבה עליך.

אם תרצה להפסיק עם זה, תגיד לי ונפסיק את השימוש בצעצוע הזה.

ואם לא, קח בחשבון שזה כבר לא צעצוע מיני בלבד.. אני אשתמש בו, לא אפגע בך, לא אנצל את הכח שנתת לי, אבל לא אהסס להשתמש בו כשאני חושבת שזה משהו שהוא נכון לנו כמו במקרה הזה..

אתה רואה את הצעצוע הזה מנקודה אחת צרה, מנקודה של חרמנות וכל היום מדבר על כמה שאתה חרמן, נעול ולחוץ לך שם למטה.. אתה מפיק מזה את ההנאות שלך ושיהיה לך בכיף עם זה..

אבל אני רואה את זה אחרת, מנקודת מבט שונה לגמרי.. לא מעניין אותי העולם האפור שלך.. לא מעניין אותי ההנאה הזו והאמת? אני גם לא מבינה ממה אתה נהנה כל כך..

אבל אני רואה שזה מאוד משפיע עליך ועל ההתנהגות שלך אלי.. ואני אוהבת את השינוי הזה שחל בך.

אז אני נוסעת לסבתא הערב ויהיה לך את כל הזמן שבעולם לחשוב אם אתה רוצה להמשיך את זה או לא..

אם התשובה היא כן, אז תבין שזה מעבר למה שאתה חשבת וזה כבר נכנס לחיים האמיתיים.. לזוגיות שלנו.

כשאחזור מחר, תגיד לי מה אתה חושב על זה גם בהיבט זה של איך אני רואה את הדברים.

ולא, אתה לא משוחרר בינתיים!

אני רואה שכשאתה נעול אתה חושב נקי יותר..צלול יותר.. אתה חושב בהיגיון בריא.

אז מחר.. מחר נחליט אם נמשיך עם המפתח הזה או שנוותר עליו.

יהיה לי קשה לחזור איתך אחורה אבל אני מבינה את הקושי ושזה אולי לא מה שחשבת.

מה שלא תחליט, תזכור שאני אוהבת אותך ומכבדת אותך כגבר של חיי.. כבעלי! תמיד זה יהיה כך...!

מחר תגיד לי מה החלטת..

ואל תשכח להכין להם סנדביץ בבוקר...!

אחרי שבוע וחצי בחגורת הצניעות הבקרים היו כבר כואבים.. זיקפת הבוקר נלחמה ללא הצלחה בכלוב הברזל והרגשתי שזה כבר גדול עלי..

שיתפתי אותה בערב, אמרתי לה שצריך הדרגה (בפעם האחרונה השיא היה 5 ימים...)

מתחנו את הגבול ואת עדיין באמצע המחזור.. אני חייב לשחרר קצת לחץ ואז אנעל אותו שוב..

היא צחקה צחוק מרושע.. שלא הצלחתי להבין..

היא אמרה שהיא זורמת איתי ומותחת אותי כי היא יודעת שזה מה שאני רוצה..

היא התקרבה אלי ולחשה לי באוזן שבעוד יומיים היא צריכה לקבל..

מה??? אבל חשבתי שאת.... מה???

אז מה היה במוצש??? למה???

כי היית חמוד כל כך.. ולא רציתי שתשתנה לי בהתנהגות.. אחרי שחרור אתה משתנה, אנחנו חוזרים אחורה בזמן.. אני אוהבת את מה שזה עושה לך, ואתה אוהב למתוח את הגבול עוד קצת.. אז מתחתי אותו.. אתה אפילו לא עוקב אחרי באמת.. מהנדס שלא יודע חישוב של אנטומיה פשוטה.. צחקה צחוק ערמומי..

אני לא האמנתי שנפלתי ככה ושהיא המציאה סיפור אמין כל כך שגרם לי לרסן יצר חייתי בכלוב כל כך קטן במשך עוד כמה ימים.. 

תתכונן.. היא זורקת לעברי, אמרתי לך שיהיו לך חיים לא פשוטים איתי עכשיו, והתכוונתי לכל מילה!

(דפדפו קצת למטה לבלוג או שניים)

אוי לי... אני מתחיל להבין לאן הכנסתי את עצמי..

נשחרר אותך היום היא אמרה.. אבל אחר כך אתה תינעל עד סוף המחזור לפחות (עוד שבוע וחצי מינימום בכלוב)..

אגב, אני חושבת שאנחנו צריכים להתחיל לשמור נידה... את כל השבועיים!! כמובן שתהייה נעול במשך כל התקופה.. אני מתכוונת לפחות למשך כל התקופה..!

הלו... אני הכנסתי אותך לזה אני חושב לעצמי.. מה פתאום את מתחילה לחשוב בעצמך על תקופות נעילה.. אני לא יודע איפה לקבור את עצמי.. 

אני מבין שזה כבר לא בידיים שלי ושאני מאבד את השליטה.

עכשיו אני מרגיש מולה חסר אונים... לחלוטין!

והאמת!?

אני אוהב התחושה הזו!!!😆

(המשך...)

יום חמישי שבוע שעבר הייתי כבר חמישה ימים בחגורת הצניעות, שיא של ממש!!

היא אמרה שיש לה ציפיות בנוגע להתנהגות שלי בשבת..

היא מצפה שאהיה יותר איתה ועם הילדים.. שאשקיע יותר..

אם בשבת אתנהג כמצופה אז אולי היא תשחרר במוצש.

רק תזכור שביום ראשון אני צריכה להיכנס לשבוע אדום.. ואז... אין שיחרורים בערבות עד יעבור זעם!

היה לי קשה לקבל את זה וניסיתי מליון דרכים להגיע אליה לפני השבת..

היא זרמה, ידעתי שהיא עדיין חלשה ושאצליח לחרמן אותה מספיק בשביל לקבל את המפתח..

אחרי שעתיים של טיזינג הרגשתי שהוא כבר מתפוצץ בכלוב.. האשכים נפוחים וכל העסק מתוח.. לחוץ חזק!

מאמי.. אני לוחש לה.. תני לי לפנק אותך עכשיו...! מבטיח בשבת לעשות כל מה שתרצי.. אני כבר שבוע נעול...! אני חם עליך כמו שלא הייתי מעולם!!!

מאמי שלי.. היא אומרת לי בחיוך מרושע.. אל תגזים.. לא שבוע.. כולה חמישה ימים.. וחוץ מזה שהמניפולציות שלך כבר לא עובדות עלי (היא מחזירה לי על ההתכתבות בווצאפ). אמרתי שבמוצש, אז במוצש!

לא יעזרו לך התחנונים וגם לא ההתגרויות.. אתה סתם מכאיב לעצמך, תעשה לי נעים ובוא נלך לישון.. אני עייפה..

הרגשתי שקיבלתי סטירת לחי מצלצלת.. אישתי הונילית לקחה את זה ברצינות. ברצינות יתרה..

מצאתי עצמי חרמן בטירוף וללא יכולת לעשות דבר.

כמובן שנענתי לה ועשיתי לה נעים עד שנרדמה (שונא לעשות לה נעים🤕, לא מוצא בזה עניין...)

בבוקר קמתי עם נסיונות כושלים לזיקפת בוקר חזקה, היא שמה לב ואמרה "כדאי לך מאוד להיות ילד טוב בשבת..."

כל השבת התעלתי על עצמי והייתי ממוקד בה.. רק בה!!

שטיפת הכלים אחרי הארוחה, עיסוי כפות רגליים בערב ובבוקר, לקחתי את הילדים לפרק ל 3 שעות ונתתי לה זמן איכות עם עצמה.. השקעתי את כולי.. החרמנות גאשה בי!

במוצש היא נכנסה להתקלח ואני כולי בפרפרי בטן מרוב התרגשות!! הרבה זמן שלא הרגשתי כלפיה את התחושות האלו..

היא יצאה נבוכה וראיתי שמשהו השתנה.. מנסה לברר מה קרה ואז היא זרקה את הפצצה... קיבלתי!

אני מצטערת.. נורא רציתי שנהיה יחד עכשיו.. אבל אי אפשר.

אני לא יכולה לחשוב על זה שתשתחרר ותעשה עם עצמך שטויות במקלחת.

אני רוצה שתישאר נעול!

אני יודעת שקשה לך, ושמאוד רצית שנהיה יחד הערב אבל אי אפשר.. 

לא ידעתי מאיפה זה בא.. לא ראיתי את זה אפילו מתקרב..

הבטחתי לעצמי שאתן לה את כל הכלים ואמתח את הגבולות עד הקצה העיקר שהיא תיכנס ותתחבר לדמות.

ניסיתי שלא להראות לה כמה קשה לי כי ידעתי שהיא תישבר בנקודה הזו. אמרתי לה שזה בסדר ושהיא תחליט איך נתקדם מפה..

אני אוהבת את איך שאתה מתנהג אלי כשאתה נעול.. אני מגלה בך צדדים שלא ידעתי שקיימים בך.. אתה מפנק, מתחשב ומאוד ער לצרכים שלי.. 

אני לא רוצה לחזור אחורה.. אני רוצה שתישאר ככה...

איך ככה שאלתי?

נעול! היא ענתה מבלי להסס..

הרכנתי מבט, מה שאת רוצה זה מה שיהיה אמרתי.

יש חוק אחד במשחק הזה הזכרתי לה את מה שאמרתי לה בתחילת התהליך.. מה שאת רוצה, מתי שאת רוצה..

היא חייכה חיוך מרוצה ומרושע, מעולה.. אז בינתים אתה נשאר ככה!

אמרה בחושניות והלכה להתלבש...

פעם בשבועיים היא נוסעת לבקר את סבתא מחוץ לעיר ונשארת שם לילה..

אני תומך ונשאר בבית עם הילדים.. אחרי שהם נרדמים אני בדרך כלל מנצל את זה לגלישה ושוטטות באתרים השונים נכנס להתקלח ומתפרק 3-4 פעמים!!! כן, ככה זה כשהחרמנות גואשת והפוטנציאל לא ממומש.. 

לה כמובן אין מושג...! והיא מעריכה מאוד את החופש שאני נותן לה.. מעין מצב של win win כזה, בפועל אחרי תקופה של כשנתיים הגעתי למסקנה שזה מצב של lose big time.

אני פורק את האנרגיות במקום הלא נכון ומוביל לעוד תקופה שאני לא מממש את האהבה עם אישתי.

זה דבר שהוביל למצב שבו אנו מקיימים יחסים פעם בכמה חודשים.. כי זה קל יותר ופחות דורש מאמץ ממני לרצות אותה ולהביא אותה למצב של אינטימיות.

הפעם המצב שונה...

זו הפעם הראשונה שהיא נוסעת לסבתא ואני מוצא עצמי לבד בבית אחרי שהקטנים נרדמו ו... אני נעול!!

החרמנות גואשת וההרגל דוחף לחפש את המפתח גם גם צריך להפוך את כל הבית!!

שעה וחצי ללא הצלחה מביאה לתסכול קל..

אני לא מתייאש ומנסה אסטרטגיה נוספת.. כותב לאישתי המון דברי חנופה וגעגוע שבאמת מציפים אותי.. אומר לה כמה שאני מתגעגע וכמובן דואג להזכיר שאני נעול כבר 72 שעות!!!

עוד קצת משחקים של כן,לא,כן,לא.. מפעיל קצת מניפולציות... והופ! היא משגרת רמז.. חצי דקה נוספת עם הרמז שלה והינה.. נמצאה האבדה!

אני חושב שהיא התחרטה.. אבל זה כבר מאוחר מדי.. עכשיו היצר שולט בעניינים...

אחרי שחרור אני מתחיל להבין שבעצם לא היה לה סיכויי... זה לא כוחות.. לא נתתי לה אפילו הזדמנות להבין שהיא צריכה להיות יותר אסרטיבית איתי ברגעים כאלו..

ידעתי שכרגע אני שולט בה מלמטה.. הרגשתי שאני חייב לגרות בה את היצר הדומיננטי והאכזרי שחבוי בה.. זה שהיא עצמה עדיין לא מכירה.

שלחתי לה הודעות התרסה שיעוררו בה את היצר לנקום.. את היצר לומר בפעם הבאה לא! בצורה חד משמעית! לעורר בה יצר קטן של סמכותיות יצר של מלכה..

חייכתי לעצמי... מתגרה במחשבה של לאן זה יתגלגל מפה..

מצד שני ידעתי שבפעם הבאה המצב עלול לחזור על עצמו, הרי היא דואגת לשלומי.. ולא תשאיר אותי ללא מפתח כלל.. תמיד מטרידה אותה המחשבה של אם יקרה לי משהו ואני אהיה חייב לצאת המפתח חייב להיות בהשג יד, כלומר בבית איפה שהו.. ואם זה בבית, אני אמצא את זה...!

הייתי חייב למצא פתרון למצב הזה, לגרום לה לקחת את המפתח איתה בפעם הבאה וכך לא להשאיר לי פתח מילוט..

בצעד יצירתי החלטתי להכניס מפתח אחד לקופסת פלסטיק קטנה ודקה ולהלחים בחום את הפקק כך שלא יהיה ניתן לפתיחה ללא שבירה של הקופסה.. את הידית שברתי והשארתי קופסה אטומה ובתוכה מפתח חירום שלא ניתן להשתמש בו מבלי לשבור את הקופסה..

בצורה כזו היא יכולה לקחת איתה את המפתח השני מבלי לחשוש ממצב חירום ומבלי לחשוש שאעשה שימוש במפתח ללא ידיעתה...

(היא אהבה והחליטה שהוא יהיה על השידה, מוצג לראווה...)

למחרת עידכנתי אותה על השינוי.. ואמרתי לה שמפתח אחד היא יכולה לקחת איתה לכל מקום, והמפתח השני הוא מפתח חירום ללא יכולת גישה מבלי לשבור את הקופסא..

ניתן להחביא את הקופסה או להשאיר במקום גלוי.. מה שהיא תחליט...

היא נדלקה על הרעיון ואמרה שקלעתי בול לצורך ולחששות שלה ב 100%!!!

לגבי המפתח שבקופסה, כמובן שנשאיר אותו במקום גלוי!!! אחרת מה זה שווה... 😉

מעכשיו לא יהיו משחקים, מעכשיו השליטה עוברת אליה בצורה טוטלית!

מעכשיו זה יהיה שלה... לגמרי שלה!!!

אח... אני כבר מתחרט על זה!!!

אבל ההרגשה... ההרגשה שמימית..!

בחיים לא העלתי על דעתי שנגיע כל כך רחוק... כל כך טוטלי, אמיתי וחזק...

שבת שלום, 

אעדכן עם כל התפתחות... 🤗