עכשיו תורי

אם יש עולם הבא,
ושם יש גן עדן,
סגור שאני שם.
אחרי הגיהנום שאני עוברת כאן...
הייתה שבת חורפית,
כיף,
להתמזמז במיטה,
להתפנק איתו,
להיות עם הילד המהמם שלנו,
ובחוץ הגשם דופק..
אבל לא ,
מזלי לא שפר עליי,
בכל פעם שניסיתי איכשהו להנות איתו במיטה,להפנק ולפנק,שמעתי מבעד לקיר,
שעוביו כעובי דף,
את השכן מזיין את אשתו..
עכשיו,לא שאכפת לי,
שיזדיינו,אהבה חופשית לכולם,
מצידי בכל פינה ברחוב,
רק שהוא אדם בלתי נסבל,
חלאת המין האנושי,
נראה כמו תחת,(לא כמו שלי),
אדם סהרורי,נרגן,המוני,ששייך יותר לשבט המערות מאשר לימינו אנו,
ואשתו...הו הו- שלא נדע.
טיפת חיוניות וחינניות אין בה,
זוועה.
אז עכשיו כולם לגייס את טיפות הרחמים שלהם,ולהתחיל לחמול עליי.
אה,ואם אפשר להתפלל עליי,
יש לי נפש עדינה,
אני לא אעמוד בעוד סשן כזה.

בני אדם מאבדים את בריאותם כדי להשיג את כספם ואז מאבדים את כספם כדי להציל את בריאותם, בשל מחשבותיהם על העתיד הם שוכחים את העבר וכך חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד, ובו בזמן שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו - הם מתים כאילו מעולם לא חיו.

אהוב שלי,
אני רוצה לאחל לך שתחיה כל יום מחדש,כאילו נבראת היום,
שתהנה מכל מה שיש בדרך,
שתיקח אליך הכל ותנצל כל מה שהחיים מעניקים לך,
שתמשיך להיות כזה צעיר לנצח,
אושר ושמחה בחייך,
שיהיו מתוקים ככל האפשר.

אוהבת ונסה
נאמנה למקור.

[b]

שאני תמיד מצליחה לשגע את הלב של עצמי וגם את שלו?

ויותר תמוה בעיניי זה איך אני מצליחה לסובב אותם על האצבע הקטנה שלי?
התמרון היה מושלם,המשימה הוכתרה בהצלחה,
שתי ציפורים ביד,עדיפות מעץ מלא בפירות רקובים (:

זה התחיל לפני די הרבה זמן,
ולאחרונה הרגשתי (ודי בצדק) שזה דועך,
זה לא זה,
החלטתי לעשות מעשה.
יצרתי קשר בידיעה שזה מהלך שהולך לטרוף לכולנו את הקלפים,
טוב שעשיתי,
ממוצ"ש חזרתי שוב להיות נאמנה לעצמי,
למקור,

אחחחחח....מה יש להגיד ?
הרבבבבבההההה,
היה טוב,
חזק,
עוצמתי,
ובעיקר הרגשת השליטה הזאת,שמדגדגת לך בכל הגוף,
המבין יבין,
את שוכחת מהכל,ה-כ-ל
את מתמסרת אליו,
לגוף ולנפש שלו,שמשתוקקים למגע הזה,
של נשמה בנשמה,
חיבור כזה,
לא היה לי כבר הרבה זמן.
5 שעות של ריקוד מוטרף,
בלי הפסקה,
אנחנו פה,שם,
חוזרים לכל המקומות שוב ושוב,
לא משעמם,לא מציק,הכל זורם כמו שצריך.
ואז... שתי כוסות,
מרפסת ענקית,והשמיים מעלינו,
עוד סשן חיבור,
נדמה שכל הרחוב בהה במה שהלך שם,וטוב שכך.
נהניתי,אז שכולם יידעו.

מסיימת בחוסר חשק,
המציאות דופקת לי את הכיף.
נוסעת הביתה,והחיוך כבר שובר לי את הלסת,
מגיעה לשקט שלי,מקלחת קצרה,
מיטה..
אחחחח....איזה כיף..

מה כיף?
העבודה רק התחילה
(:

וכך מגיעה לה תהילת עולם אל קיצה.
המרוץ נמשך ונמשך,
מוכרחים לרוץ,לשעוט קדימה.אז...
המשך את עצמך,
הרם את עצמך,
שא עצמך,
מעבר לכאב,
מעבר לאפלה,
שבור מחסומים שמפריעים לך לראות,לעבור,
תרגיש,תיגע,
ומתוך כל הרסיסים,השברים שגרמת להם להיות בך,
ומתוך כל האפר והעפר,תיוולד מחדש,
שלח יד למעלה,ותביט,
תמיד יהיה שם מישהו שיהיה באותו ה-רגע.
החיים מצווים לך לחזור,
בעולם הבא יש כבר מקום שמור,אין דאגה,לא צריך למהר,
המושבים מרופדים,והפופקורן מוכן,
עוד לא,עוד לא,יש עוד מה לעשות פה.

אתה-אין מילים לתאר אותך
וגם ,אין מספיק דפים שיוכלו להכיל מה שאני מרגישה כלפיך.

כי אתה- כל כולך שלי
ואני-אני, כל כולי שלך.
לתמיד,
באת ממני,
ואני ממך
מחוברים,
גם כשהתנתקנו.

ואולי בצורה מטאפורית זה יהיה יותר קל.
אתה הנהר שבו אני שוחה ומרגישה חופשיה וקלה,
אתה האדמה שבה אני נוטעת את חיי,ומשרישה שורשים של ממש,
אתה השמיים מעליי,שנוסכים בי תקווה בכל בוקר כשעיניי נפקחות.

אתה הכל בשבילי,וכבר אמרו "בלעדיך אני חצי בן אדם",
אנחנו שני צדדים של מטבע,
לעולם לא ניפרד.
לעולם אוהב אותך,
אדאג לך,
אם תצטרך,את דמי אתן לך,
את כולי,
כולי שלך.

הידעת את זה,ילדי היקר???

ותחת כל המעטה של המלחמה ההיא,
ישנם שני יצורים אומללים,
שמנסים להוכיח שהאגו של כל אחד יותר גדול משל השני.

ותחת כל הצל הזה מנסה בכוח לגדול יצור שברירי וחסר אונים,
שכל מה שהוא כרגע לומד וסופג היא רק את המלחמה ההיא.

ואף אחד,
לא חושב על כל הריקושטים שהוא צריך לסבול בגלל המלחמה ההיא.

אין צודק ואין טועה,
אין חזק ואין חלש,
ובכלל ממילא,האוזניים כבר לא מקשיבות,והעיניים כבר לא רואות טוב,
והידיים האלה,שעד לפני זמן לא רב אהבו וליטפו,
הידיים החמות האלה,שרצו כ"כ לנגוע ולשלוט,ולהשיג ולהגיע,
הידיים האלה,הן ידי לוחמים.
לוחמים שתש כוחם מלהילחם,
שרוצים להניח את גופם וראשם,
ופשוט לשכוח מהכל.

ולחשוב שניסיתי לעשות הכל על הצד הטוב ביותר,
איך אומרים
ניסיתי בצורה הכי טובה שיש.

שתהיה לכולכם שבת של שלום.

לעיתים אני שומעת מאחרים,חברים ומכרים שלי,שהם מתגעגעים לסשן זה או אחר,
למגעו של השוט,לסקס חייתי,תאוות בשרים שכזו,
שומעת ומתגעגעת,
לפשוט,לאמיתי,
לשיחה הטובה,עם משקה אלכוהולי חזק,
אני ואתה,
העיניים שלי בתוך שלך,
חודרות לנשמה,
מבינות הכל רק מהמבט.

לא שהייתי מוותרת אי פעם על חווית הסשן,
ממש לא,
לא רוצה ולא יכולה,

מתגעגעת לאדם האמיתי,זה שמעבר.
זה שרואה אותי,ואח"כ רואה שולטת.

נהפכנו לחברה/קהילה אינטרסנטית,
משוחחים עם ונסה ולא איתי,מחפשים לקנות סשן בכסף,
ולא לקבל משהו ישר וכנה.
כשם שאתם נותנים כך תקבלו,ולפעמים ממני מקבלים יותר ממה שנותנים,
כזו אני.
בבדסמ,ובחיים האישיים.

תחשבו על זה,

ימים רבים שהדרתי את רגליי מהבלוג האהוב,
מפאת חוסר זמן,חוסר עניין וכל מיני חוסרים נוספים.

לא משנה,חזרתי,
אולי לתקופה קצרה אולי ליותר,
נראה מה טומן בחובו העתיד הצבעוני שלי.

ניפגש במסיבה.
להת'

בשעה טובה ומוצלחת,
פותחת שבוע מצוין,
רענן,חדש ונקי..

נפתרו בדרך פלא,החלומות הרעים,
בעצם הסיוטים.
כעת,אחד למול השני אנו עומדים,
ועכשיו יודעים,
זה זה.

זהו זה.
תם ונשלם עוד סיפור של נצחון שלי.
מביטה אל היעד הבא ואגיע אליו בצעדי ענק ופרפרים בבטן,
יאללה,בהצלחה לי...
שיהיה שבוע טוב..