סגור.

אבנר התקשר והעיר אותי.

-אתה חי? הוא שאל.

ניסיתי להסביר לאבנר שעבדתי מאתמול ב 9 בבוקר עד היום ב 10 בבוקר רצוף, שאני חי משקדי מרק*, כי זה כל מה שהיה בבית, שבשעה 1 בלילה האינטרנט סרב לעבוד, שבשעה 5 בבוקר המחשב קרס, ושבשעה 9 בבוקר עדכנתי את הבוס שלי עם הבוס שלו, ושניהם לא אמרו מילה טובה.

לא הצלחתי לסכם את כל זה לאבנר בצורה שתעביר את התחושה המדוייקת של עייפות עם טעם של שקדי מרק, אז עניתי "אאאההה" במקום.

אבנר, שהתגלה כחבר אמיתי, אדם שקנה לעצמו זכות על אחת הכליות שלי אם אי פעם יצטרך, ניסה להגיד, שהוא מבין את התחושה, שגם עליו עברו ימים קשים, שאף פעם לא מעריכים את מה שאתה עושה בעבודה ושבגדול יהיה יותר טוב, ושאני יכול לסמוך עליו כי הוא חבר אמיתי. במקום זה הוא אמר "בוא נצא לבירה".

הלילה הארוך עבר. עכשיו מתחילים מחדש. אני אתחיל בלהתנצל בפני המחשב על שבעטתי בו, אחר כך אני אעבור במקלחת. את הדירה אני אסדר מחר (כנראה). כל מני דברים הולכים להשתנות בחיים שלי, יש חוויות חדשות בדרך ועליהן פוסטים לכתוב.

בינתיים טוב שאבנר בסביבה.



*תזכורת לעצמי לקנות עוד שקדי מרק.