כשנרשמתי לראשונה לכלוב הייתי מוקסמת.
חשבתי שזה יהיה נפלא לדבר עם אנשים שהמיניות שלהם לא נעולה בקופסה (pun not intended), אנשים שמבינים מה כיף בהעברת שליטה, אנשים שמבינים איך עובד הקונספט של רצון נלהב והסכמה שמאפשרים לממש פנטזיות פרועות באופן ועוצמה שלא מתאפשרים אחרת. חשבתי שיהיה נפלא לקשקש בהנאה במרחב נטול פוריטניות ונטול סטיגמות מטומטמות כמו "אני לא מוצצת זין כי זה משפיל" או "אנאלי זה להומואים" ושאר חוקים שונים ומשונים שנועדו להסדיר את היחסים בין המגדרים ולוודא שכל האנשים בעולם יעשו סקס בדיוק באותה צורה, כאילו שאנשים לא יצליחו להזדיין אם לא יסבירו להם בפרוטרוט בדיוק איך לעשות את זה.
דמיינו את גודל האכזבה שהכתה בי בפעם הראשונה שאמרו לי "כן, אני רואה שכתוב מתחלפת, אבל מה את *יותר*"?
ואולי פשוט הייתי צריכה להתבגר ולאבד את התמימות, ולהבין שאנשים הם אנשים, והאנשים בכלוב הם אותם האנשים שאנו פוגשים בכל מקום אחר, ושום קינק לא ישנה את הגרעין שנמצא עמוק בלב וגורם לאנשים לדעת בדיוק, אבל בדיוק, אבל בדיוק מה הם רוצים.
