יש איזה קינק, לא חשוב איזה, שכבר יש לי בראש עשרה מאמרים מלאים על כמה שהוא גרוע. על כמה שזה לא מדליק, על כמה שזה הדבר הכי לא מחרמן שאני מצליחה להעלות בדעתי, שזה מרתיע אותי יותר מסקאט, שאולי מה שמחרמן בזה הוא העובדה שזה כל כך מנוגד למה שאנשים שפויים אמורים לרצות שזה מה שמדליק בזה - את הסנטימנט הזה אני יכולה לכבד, אתם יודעים, הנטיה להידלק ממשהו רק בגלל שהוא כל כך חריג ומטונף, אבל להבין את המנהג הספציפי אני לא יכולה כי זה כל כך, כל כך לא סקסי ולא מושך אפילו טיפטיפה! אני משוכנעת שכל האנשים שזה קינק מהותי אצלם ומחפשים קשרים שיספקו אותו, הם אנשים שמשהו מאד לא בסדר איתם ברובד די עמוק ושכולם, בלי יוצא מן הכלל, זקוקים לטיפול פסיכולוגי ואולי אף פסיכיאטרי. יש את זה לנשים, לגברים, קווירים, סטרייטים, להט"ב ומה שאתם רק רוצים. ואצל כולם זה נראה לי נורא באותה המידה. גם מהצד השולט וגם מהצד הנשלט, אני לא מבינה את השולט והנשלט שבצד השני ומסכימים להיות בקשר כלשהו עם אנשים כל כך סוטים ומזעזעים. לא יכול להיות שזה תמים, חייב להיות שם איזה פגם מוסרי רציני או טראומה נפשית חמורה. בכל פעם שאני נתקלת בבלוג עם פוסט שעוסק בזה אני מציצה, כמו שאי אפשר לא להסתכל על תאונה, וזה תמיד עושה לי בחילה (פיזית!) ואף פעם לא מגרה ורק לאחרונה התחלתי ללמוד ולא להיכנס כשאני רואה כותרת שמעידה על כך שאני עומדת לשמוע על איך אנשים עושים את הדבר הזה שכל כך מגעיל אותי. במיוחד כשהם כותבים שטוב להם ושהם עושים את זה מבחירה, אז בכלל אני מרגישה את הסושי עולה לי.
באמת, יש לי מניפסט שלם, ארוך ומפורט, שכל כולו מוקדש לאנטי העצום שיש לי לקינק אחד ספציפי, אנטי ענק, אדיר, יותר גדול ממה שהייתי חושבת שראוי לאנטי כזה להיות, אבל מה לעשות, הדחיה בוערת בי, אני לא מסוגלת לראות אנשים עושים את זה ולא לחשוב אוטומטית שלעולם לא אוכל להיות חברה שלהם ואיפה ההורים שלהם ולמה מאפשרים להם לדבר על הסטיות שלהם בחופשיות כאילו שהמימוש שלהן לגיטימי ובאמת, איפה ההורים שלהם?
אבל אף אחד לא יודע על זה, כי לא סיפרתי את זה לאף אחד ולא פיתחתי שיחה עם אף אחד מהאנשים האלה.
וזו כל התורה כולה על רגל אחת.
