משהו על ציצי, משהו על תחת...
איכשהו הכל מתחיל להיות אידיוטי. ככל שיש יותר בדס"מ בבית כך יש לי פחות מוטיבציה לכתוב עליו.
שקלתי לשאול מה דעתכם על כך שביקשתי אצבע וקיבלתי את כל היד (הפיגורטיבית. הירגעו) אבל מה זה משנה מה דעתכם? ויותר חשוב - מה זה משנה מה דעתי?
למה יש לי בכלל דיעה על כל דבר? למה?
האמנם אורגזמות צריכות שיחשבו עליהן?
האמנם בדס"מ זה דבר שיש מה לומר עליו? כלומר כן, יש הרבה מה לומר עליו, אבל זה לא מה שעושים בכלוב. נראה לי.
למה צריך שייראה לי? למה שאני אחשוב דברים על הכלוב?
למה שבכלל אנשים יעשו דברים? למה אנחנו בכלל עושים דברים שהם לא לאכול, להזדיין, ולבלות עם אהובינו?
למה העולם האידיוטי הזה נראה כמו שהוא נראה?
בדרך כלל אני כותבת פה כשיש לי משהו לומר או כשאני רוצה יחס או משהו כזה. אני נוטה לחשוב על מה שאני רוצה לומר, להחליט במודע אם לומר אותו מפורשות או ברמיזה, ולוודא את כל הרפרנסים שלי. כלומר, כשאני זורקת פה הערה על מדע או היסטוריה או ספרות, אני תמיד פותחת גוגל ומוודאת שכתבתי נכון את השמות והתאריכים ושלא התבלבלתי באיזה פרט. כל פוסט פה עובר מינימום שתי הגהות על הטיוטה ועוד אחת לאחר הפרסום.
ואיך אתם כותבים? ספרו על התהליך שלכם. על מה שגורם לכם לכתוב ומה שגורם לכם לפרסם. מעניין.
אבל יש גם ימים כמו היום שאני מסתכלת על העולם וחושבת - מה זה הטמטום הזה? מישהו מנהל את הקרקס הזה? למה כולם מתנהגים כאילו שזה סבבה? כמו בציור ההוא עם היצור שיושב בחדר שעולה באש ואומר - זה סבבה. יש ימים שמצב הרוח שלי רע והכל נראה לי גרוע. בימים כאלה אני לא כותבת בדרך כלל, או שלא מפרסמת.
אבל היום... היום זה היום. יש ימים שבהם אני כותבת רק כי אני מתקשה למצוא איפה לתקוע את הידיים.
קיצר אז למקרה שתהיתם, ככה זה נראה בלי עריכה.
(ממש, רק על זה חשבתם כל הלילה. ברור).
תנסו לעשות מעשים טובים ללא תמורה. זה עושה קארמה טובה. בחיי, בדקתי. ד"א ידעתם שקארמה עוברת בירושה? לא כמו גנטיקה, אלא כמו בעלות על בית. מטען רגשי עובר מאבות לבנים וגם מטען קארמי. אני חושבת שזה קשור לזה שההתנהלות שלי בעולם והיכולת שלי לקיים הרמוניה עם הייקום אלה דברים שלומדים בבית, מההורים. מאד קשה לא להיות כמו ההורים שלנו בקטע הזה. או כמו הדמויות ההוריות שהיו לנו בחיים. או כמו עצמנו. וואטאבר.
הכל מטומטם.
מכירים את זה שאתם ממש אוהבים מישהו ואז הוא גוסס? זה מאד מערער כל העסק הזה. פתאום דברים נראים פחות... חשובים. אבל בעצם, דברים אחרים נהיים יותר חשובים. והדברים החשובים החדשים הם בעצם הרבה יותר חשובים מהדברים החשובים הישנים וגורמים לך להבין שהם בעצם לא היו כאלה חשובים מלכתחילה ואולי היה קצת דבילי לשפוך עליהם כך כך הרבה מלל.
אבל על הדברים החשובים באמת, איכשהו יש פחות מה לומר.
ובלי הקלדה ובלי סיגריות אני לא ממש יודעת מה לעשות עם הידיים.
