אני לא אוהב אלימות. יש אנשים שנהנים מכאב פיזי, אבל כאב, מעצם הגדרתו, לא יכול לגרום להנאה. או שזה פשוט לא כואב מספיק. אפשר להגיד שיש כאלה שנהנים מגירוי פיזי, כמו דגדוג, רק עם פחות תאים במוח. אבל אי אפשר לבלבל את זה עם כאב.
כאב זה דבר שגורם לחוסר נעימות. להיא שסופגת אותו, וגם להוא שמעביר אותו, אם יש בו טיפה אנושית. אבל בעיקר לה. כן, בעיקר לה.
כאב זה גם משהו שצריך מאוד להיזהר איתו, כי עם הזמן נעשים קהים. גם הצד המכאיב, וגם הצד הכואב. ואז בשביל לשחזר את הגירוי, צריך כאב יותר ויותר קיצוני, וזה רע. ככל שהולכים רחוק על הקו, כך מאבדים קשר עם המציאות. והכל בשביל מה? בשביל אותו גירוי בדיוק שהרגשנו עם הסטירה הראשונה. פעם פחדנו מדלת נטרקת, והיום ישו על הצלב קטן עלינו.
אבל מה הבעייה הכי גדולה? שזה חתיכת כאב ראש. למי יש כוח לכל האביזרים, המכשירים והטכניקות. אם הייתי נהנה מכל הבלאגן הזה, הייתי רופא שיניים.
ממתי מכה עם כף יד חשופה, מכוונת כהלכה לא מספיקה?
מה פתאום, תביא שוט. עזוב, השוט הרגיל כבר לא מספיק, תן אחד עם קשרים בקצה. חבל? ממש, מה אנחנו חובבנים? עור. עם דוקרנים. יודע מה, כזה שנותן הבזקים חשמליים. רגע אבל שלא תזוז, אז צריך לקשור, מה לקשור? למסמר. על צלב? חחח צלב הוא אומר לי, צלב זה לכוסיות. למסמר מהגרון. תגיד השתגעת? רציני פחד, רק מכוונים מימין ומשמאל לעורק וזה תופס כמו ענק. אה, כשאתה דופק את המסמר, תיזהר על האגודל, זה לא נעים אם אתה מפספס.
וחיטוי בן אדם, חיטוי. בטיחות מעל הכל.
אף פעם אסור להגזים. גם אש קטנה יכולה לגרום לכוויה.
תמיד היא חטפה סטירה אחת או שתיים. מכוונות, מדוייקות. בחדר שקט, עם עיניים מכוסות. מבלי שהוצאתי מילה. ולפעמים גם עברו דקות שלמות של שקט לפני או אחרי.
ראיתי את העור שלה מצטמרר כשהיא חשבה שהיא הולכת לחטוף, השרירים שלה מתכווצים, הכתפיים מורמות, וזיעה זולגת על המצח אחרי הסטירה.
זה הפחד, זה הגירוי. זה השיעור. ואין בו טיפה אחת של הנאה.
במשך הרבה חודשים הייתי מכחכך בגרון, כמו חצי שיעול, לפני שהסטירה נפלה. היא הרגישה טוב עם זה, עזר לה להתכונן. אבל כשהשבועות חלפו היא קלטה את הנזק.
אנחנו יכולים לשבת בשקט, כשהיא לוחשת לי מה היא עשתה לא בסדר. העיניים שלה מכוסות או עצומות.
ואני צריך רק לכחכח בגרון.
היא מרגישה את העור שלה מצטמרר, את השרירים מתכווצים, ואז הזיעה מתחילה לזלוג על המצח. הידיים שלי בכיסים אבל הריח של הפחד נשאר אותו דבר. ומבין טיפות הזיעה עדין אין טיפה אחת של הנאה.
- אני חושבת ללמוד פסיכולוגיה, מה אתה אומר?
- (לא מרים את העיניים מהעיתון) אהמ... למה דווקא פסיכולוגיה?
- נראה לי שזה שימושי לחיים. ואני גם אוכל לחפור במוח שלך.
- (למה הכחכוך לא יוצא כשאני צריך אותו) מותק, תעשי טובה, יש במרפסת האחורית צלב גדול מעץ, את יכולה להביא אותו לכאן זריז?
לפני 15 שנים. 6 בפברואר 2009 בשעה 2:31
