הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

אתמול בלילה התחלתי לקרוא את הספר המומלץ "לאכול, להתפלל לאהוב" של גילברט.
בתחילת הספר היא רשמה שלאחר גרושים מכוערים עם בעלה היא החליטה לקחת שנה של התנזרות ממין, ושהיא כמעט נשברה מול איטלקי אחד.

ואז.. חשבתי על זה לשניה.. שבעצם אני כבר מעל 400 יום בלי שמץ של סקס, אפילו לא נשיקה. כלום.
לחברות מסביבי זה נראה בזבוז, כי גיל 23 שלי לא יחזור. זה גיל נפלא. ואני גם נראת ממש טוב (זה לא נרקסיזם- ככה אומרים), אז.. בזבוז.

מצד שני, אני יודעת שזו היתה (ועדיין) שנה שאני מנסה להבין את עצמי.
לפני כמה שנים התמודדתי עם משבר ההעדפה המינית שלי, עד שהשלמתי עם זה וחשבתי לתומי שבעיית חיי נפתרה.
ואז גיליתי שעדיין אני נתקעת בהרבה מקומות בחיים שלי, ושם בא משבר הזהות המינית שלי.
ההפנמה הפשוטה הזאת של להיות אישה/ נערה/ נקבה, הוא קשה לי.
זה מוזר כי מצד אחד אני אוהבת נשים, מצד שני, אני מרגישה שזה כאילו נחות להיות אישה.
הקונוטציה שלי היא ישר של יצור חלש פיסית, נחדר, תלותי.
הקטע הוא שגם גבר לא הייתי רוצה להיות. לא בגלל שאין לי אומץ להפוך לגבר (גם...), אלא כי להיות גבר זה לעבור מריבוע אחד לאחר, אבל זה עדיין ריבוע..

אתמול אח שלי קנה תחתונים. על האריזה היה שם גבר, שרירי, חלק כמובן, עם צבע עור מושלם,
ואם יכולתי רק ליום יומיים להתחלף אני הייתי רוצה להיות ככה.
השרירים האלה והחוזק הזה, זה משהו שאני לפעמים מאוד מקנאה בו. אני אפילו לא יודעת למה 😡

לאחרונה מצאתי לי סוג של פתרון...
במקום להיות סוג של אישה קצת גברית, שאולי זה קו אמצע שגרם לי להרגיש נוח אבל כלפי חוץ זה מגוחך נורא.
רק עכשיו אני רואה את הגיחוך שבזה, ואת העיסוק המוריד כוחות הזה למצוא את ה"קו" שלך.
עכשיו יש לי טריק חדש
מצאתי שדווקא להשקיע בעצמי, ביופי שלי, בנשיות שלי ובמראה שלי- נותן לי כוח.
פתאום במקום תשוקה לכוח פיסי, גיליתי את הכוח שבלהיות יפה.
זה גם עוזר לי בהשלמה שלי עם היותי נקבה, כי פתאום זה מסתדר- הרבה נשיות עם הרבה כוח ועצמאות.

זה לא שאני שלמה עכשיו עם עצמי לגמרי. ובגלל זה הפענוח העצמי שלי לא הושלם.
אבל לפחות מצאתי לי פשרה..
מצאתי לי דרך לתקשר עם העולם השיפוטי הזה ולא לצאת מגוחכת.

מעבר לזה, אחרי שאני לאט לאט מפענחת את המחסומים הדפוקים שלי בראש, אני לומדת להתעלות על עצמי.
עדיין מול גבר אני מרגישה רמה מסויימת של אי נוחות (נראה לי שזה המדד לכמה רע המצב שלי חח)
אבל לפחות אני מצליחה להתגבר על זה.
אני מצליחה לראות אינטרקציה בין אנשים כקשר בין נפש א ל-ב, בין עיניים כאלה לאחרות, ופחות להיתקע על העובדה הגשמית של גבר/אישה.
יש מהות מאחורי הכל 😄

_____________
בטח אני לא ארשום פה בקרוב אז בהזדמנות זו- שנה טובה לכולם 😄
שנה של הצלחות, צעדים חדשים והגשמת חלומות.
שנה של תובנות והשלמה
והכי חשוב- שנה של אהבה.
ממני.

אתמול לידיד שלי היה יום הולדת אז יצאנו למסיבת רוסים (ורוסיות).

פעם בחודשיים- שלושה למישהו שחשוב לי יש יום הולדת אז סוחבים אותי לצאת.
היה לי יום נשי במיוחד חח אז הלכתי עם חצאית ועקבים סטייל שיר מעספור. יצא ממש יפה.
ואז שם אחרי כמה זמן ראינו את מ' וחברותיה (מ' זה זאת שבזמנו ממש נדלקתי עליה, אבל לא הזזתי לה אז זה נגמר-
שבוע שעבר היא שלחה לי פתאום הודעה שאולי סתם ניפגש בצהריים).

פטפטנו קצת, היא צחקה שהיא שותה וודקה ואני יין לבן.
בשלב מסויים אפילו רקדנו ביחד 😄
אחרי 5 דקות זה הופסק כי כנראה הבכתי אותה מול החברות שלה ומול הגברים הרוסים מסביב, שפתחו פה מרייר.

אחכ הסתכלתי עליה ונראה שהיא גם בלי קשר אלי לא מרגישה כלום.
מן טיפוס כזה חמוד שלא מחובר בעליל לקול הפנימי שלו.
נראה שהיא באופן תמידי מאוד מבולבלת ולא יודעת מה היא רוצה מעצמה ושזה הביא לאפטיות כזאת לסביבה. חוסר רגש להכל.

הסתכלתי עליה מרחוק, ותהיתי לעצמי כמה הייתי רוצה לעשות לה סשן מנטאלי אם רק היתה לי הזדמנות.

לקחת אותה ולפרק אותה (נפשית...) עד שאני כן אגע לה בנשמה והיא כן תרגיש.
אני מאוד מתחברת לתהליך הזה של התחברות ברמה בסיסית למישהי כדי שתבטח בי
ואז לרדת איתה נמוך, כלומר לגרום לה להתחבר לכאב שקבור בה . לגרום לה להרגיש מסכנה, ושזה בסדר ו"מותר" לה להרגיש ככה.
הסרת שכבות הגנה כאלה ואחרות.
יש לי את הרצון לגרום לה לבכות ולשחרר שם משהו,
ואז לבנות את השכבות בחזרה עם הרבה חום וחיבה.

לפעמים אני מרגישה כזה צורך חזק לגעת לאנשים בנשמה ברמה כזו מטורפת.
ואז אני משכנעת את עצמי לרדת מזה כי זה משחק באש. אתה אף פעם לא יכול לדעת איך זה יגמר.
זה יכול לתת המון אנרגיה לשני הצדדים אבל גם יכול לקחת המון אנרגיה אם התהליך לא עבר ממש טוב.

לי יש בתחום הזה ניסיון כמעט אפסי אז לרוב אני מוותרת. בעיקר כדי לא לאבד את הראש למקום אחר לאיזה חודש ואז העסק שלי יפגע.
אבל אם תשאלו אותי למה זה חשוב, הייתי אומרת שלחיות מבחינתי זה להרגיש, בגלל זה אני מוצאת שם עניין בכל זאת.
אני ממש מקווה שיום אחד אני אהיה מספיק חזקה נפשית, כדי שאני אדע שגם אם אני יוצאת מהמסלול אני אוכל לחזור אליו ברגע.

איזה נחמד יצא היום. בספונטניות מוחלטת עשיתי מסע קניות.

קניתי 2 מכנסיים
3 חולצות מכופתרות
2 חזיות יפות
וחליפה איכותית שיושבת עלי פיקס.

חחח כמעט הכל שחור 😄

so yammi


ו... יא זבלים
על פוסטים קצרים ומטומטמים אתם מגיבים לי
ואתמול, כשהגעתי לתובנות עמוקות על עצמי אז אין תגובות???
אני צריכה חוות דעת של הפילוסופים שבניכם, ועידוד, תמיכה, הזדהות... משו...

רק אופיום להמונים??!! אי אפשר...

לפני כמה שנים פתחתי כרטיס באתר הכרויות, וכרגיל לא היה לי ניק אז רשמתי סתם- 2BeMe.

אח"כ חשבתי שזה דבילי, כי הרי סביר להניח שכל אחד מרגיש שזה "סרט" להיות הוא, ושיש סיפור עצום ומופלא מאחורי היותו הוא.
אין טעם לדפוק ניק כזה כאילו ממש השמש זורחת לך היישר מהתחת חחח (לא ביטוי שלי..).
הכרטיס באתר ההוא בוטל, אבל בלי קשר, באמת נראה לי קצת סרט להיות אני.
אני אשתף, ואשמח לתגובות כנות בסוף.

אני טוענת שכל אדם נולד עם אחוז מגדרי מסויים. כלומר אם ישנה סקאלה בין 100% גבר ל100% אישה, כל אחד, באופן סובייקטיבי כמובן, יגדיר את עצמו שם איפשהו בסקאלה הזו.
מה שמוזר/מיוחד אצלי- זה התנועתיות ע"ג הסקאלה.

אני בערך כמו שני אנשים, אישה וגבר, שתקועים בתוכי וכל יום/תקופה אחד אחר נותן את קולו. (אני לא מזל תאומים, אם כי קרוב..).
יש ימים שאני מוצאת את עצמי די נשית. כלומר כן יש מצב שאני אקום בבוקר, אחליט להשקיע בטיפול פנים איכותי, לסדר ציפורניים ואפילו אפילו ללבוש חצאית ועקבים, וזה עושה לי טוב.

לעומת זאת, יש ימים, שאני אקום, וכל מה שאכפת לי, זה אם רואים מהגופייה את הקווים שנוצרו לי בשרירי הידיים והכתפיים. שהנעליים שלי יהיו 100% יציבות כדי שחלילה ההליכה הגברית שלי לא תיפגע עם עקב רעוע זה או אחר. ובימים ממש קיצוניים- אני עלולה להרגיש כמו גבר שחתכו לו ת'זיין (זה דורש הסבר, אני יודעת..)
זו הרגשה, כאילו איבר מסויים נמצא, למרות שבעצם הוא לא נמצא (כמו שטוענים, שלא נדע, קטועי גפיים- שמרגישים שמשהו שם למרות ש..אין).
אם ביום שכזה, עם תחושה שכזו, חלילה וחס, אני אנסה ללבוש משהו נשי, אני ארגיש ממש כמו גבר בחצאית, כלומר בדיחה מהלכת.

זה הבדל, שמעבר לביגוד חיצוני, הוא ניכר לעיין. ההליכה שלי משתנה, המבט שלי בעיניים משתנה, שפת הגוף שלי ותנועות הידיים שלי משתנות. בקיצור- זה כמו אחות תאומה. אותו מראה פיזי בדיוק, רק שכל המסביב שונה.

פעם מאוד נלחמתי בפיצול הזה שקיים בי. ניסיתי להפנים איפה אני על אותה סקאלה ערטילאית. למקם את עצמי, לשים לעצמי תווית, וזהו, "למצוא את מקומי" כביכול.
היום אני יודעת שזה בלתי אפשרי אצלי. השינוי המגדרי שלי בעיני עצמי קורה לו כל הזמן, ואפילו למדתי להנות מזה. פעם להראות נשית היה נתפס אצלי כחולשה. כיום ממש לא, אפילו להיפך.
כיום אני בעיקר צוחקת על ה-ש' הגדולה שלי, שלפי הגרפולוגיה שמעתי שזה מראה על "קנאת פין", ועל זה שאם היה אפשר, הייתי בוחרת להיות גבר להיום אחד (בטח היה הומו- יש לזה גם הסבר איפשהו פה בבלוג).

לקוראי הבלוג הותיקים מבניכם, סיפרתי פעם, שבגיל מסויים ממש צעיר, רציתי להיות בן. ממש הייתי עצבנית על זה שלא נולדתי זכר. אח"כ התחושה הזו עברה לי, בא במקום זה בלבול אחד גדול (מי שקרא בולבול- אתם מעופפים ולא איתי.. : ) וכיום, אני כן לקראת השלמה עם הדבר המוזר סלאש מיוחד הזה שנקרא אני. אני רק צריכה לזכור שמקור הכוח של בן אדם זה לא שתהייה לו כותרת, ואפילו לא שיבינו אותו. מקור הכוח זה כשאתה מבין את עצמך, מכיר את עצמך, ואוהב את זה.

אז אני בדרך... 😄

_______
נ.ב: זה מה שרציתי להסביר לך בארבע עיניים 😄
ציידת זה לא מצב רוח "לצוד", כמו מין חרמנות שעלתה פתאום.
זה פשוט יום גברי במידה זו או אחרת, וההבדל נראה כלפי חוץ כמו ציד.
אני חושבת שתמיד כש"מלבישים" על אישה התנהגות גברית או על גבר התנהגות נשית, הדבר יראה כמו צייד.
כי כשאישה תתנהג בצורה נשית וגבר בצורה גברית, זה נראה לנו בעין נורמלי. ולהיפך זה נראה שלא.
זה לא קשור למשהו שקורה בסביבה החיצונית. הכל הוא בדיוק אותו דבר.
מי שמוצאת חן בעיני תמצא חן בעיני גם היום וגם מחר. ומי שלא- אז לא.
מבולבלים? חח גם אנחנו...

טוב והייתי חייבת לסיים עם שיין...

טוב, כהרגלי בכל תחילת קיץ אני מודדת את בגד הים המיתולוגי שלי.
קניתי אותו לפני איזה 3 שנים כשעוד הייתי שמנה
כי הוא היה כל כך יפה, כל כך זול, והתחייבתי לקנות ולהגיע לשלמות הנדרשת אליו.

קיצור...
לבשתי ונהייה לי חם מעצמי.
איזה כוסית 0_0
הייתי עושה לעצמי טובה!

איזה אושר זה
חבל שאני ביום אדום.

זה בגד ים ממש דומה לזה- רק בשחור (כמובן... הרי זו אני אחרי הכל...)



עכשיו נשאר לי למצוא חברה כוסית חנונית כמוני. רצוי רוסיה חחח

טוב, השריטות שלי לפעמים מפתיעות אפילו אותי.
ידוע שיש לי פטיש למבטא, בעיקר רוסי.. אין מה לעשות!

חח קודם דיברתי בטלפון עם מישהי (עבודה.. לא משהו אחר)
וסתם משכתי איתה את השיחה כי המבטא שלה חמוד.

שאלתי אותה כבר על הילדים הקטנים, ואיך בבית, והיא כבר הרחיבה על בעלה שהוא כמו עוד תינוק...

לא יעזור, סיפורים כאלה במבטא רוסי משעשעים אותי במיוחד.
זה סקסי בלי סיבה.

שריטה..
לא נורא נכון??

לאחרונה כל פעם אני מתכננת לכתוב פה ולא יוצא לי.
דווקא עוברת עלי תקופה די פילוסופית.

יצא לי לדבר לא מזמן עם מישהו מאוד בכיר אצלי בעבודה שיחה מאוד אישית.
סיפרתי לו על הקושי שלי לשתף פעולה עם גברים מסוג מסויים (שהוא כלול בניהם) ומשם דיברנו כבר עלי ועל חיי האישיים.
על הקשרים שהיו ושיש לי כרגע בחיי. על כל הקטע הבדסמי שהיה (ואולי קצת עדיין) חלק ממני.
על מרינה שהתאהבתי בה והיא לא שמה עלי (חח כן אפילו זה.. כולם שמעו על מרינה).

היה מדהים.
ממש הרגשתי, אחרי 20 דקות שיחה, שכללה הסתכלות עמוקה בעיניים, שירדו לי מהגב כמה קילו.
לפעמים זה לא משנה מה מספרים, זה לא באמת ישנה. לא באמת ציפיתי שהוא יתן לי פתרון לאתגרי האופי שלי,
אבל עצם זה שמשתפים אדם, במיוחד אם הוא חלק מהבעיה שלי, זה נורא מקל.

מעבר לזה, אני מנסה לפתח אופי יותר חד.
להכיר את עצמי יותר ויותר. להבין טוב טוב מה אני רוצה ומה לא.
להתגבר על זה שלא כולם רוצים אותי (כן כן אין מה לעשות.. צריך ללמוד לקבל לא),
ופשוט ללכת לכיוונים שבהם כן הולך. ויש מלא כאלה.

חודש מרץ זה חודש מצויין...
אני פשוט מרגישה את זה, שמהרבה מאוד בחינות, הולך להיות לי מצויין!

אחד השירים היפים בעולםם