סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחזורי חיים

הצצה קטנה לתוך העולם שלי.
לפני חודש. 20 באוג׳ 2020, 11:54

אני מת ללכת שוב להופעות. בחורף שעבר זה היה כזה כיף. מטאל בלבונטין, רוק בבארבי, עוד מטאל באוזןבר וב-Wunderbar... אין כמו ערב מלא אלכוהול, רעש ובלגאן. זה טוען אותי באנרגיות כמו ששום דבר אחר לא. טוב, חוץ מדבר אחד 😈

יאללה. שתגמר כבר הקורונה המזדיינת הזאת.

לפני חודש. 13 באוג׳ 2020, 15:59

בכל פעם שאני יוצא מפה לטיול או הרפתקה, אני חוזר קצת אחר. זאת המחזוריות הכלובית בחיים שלי. בחודשים האחרונים הייתי בקשר אינטנסיבי. כל קרקס הקורונה שהתחולל מסביב היה רק רקע למה שהיה בין שנינו: חברוּת, נוכחות משמעותית האחד בחיים של השני, ובדס"מ בעוצמות גבוהות. אני אזכור את כל זה לטובה. ואותך.

ובכלוב, למראית עין, אין חדש תחת השמש. אבל מאחורי אווירת הביצה והפרופילים הלאקוניים, יש אנשים שרוצים להיות הם, להתחבר, ולתת ביטוי פיזי לנוכחות שלהם בעולם האפל הזה.

אז הי. חזרתי.

לפני 8 חודשים. 20 בינו׳ 2020, 19:07

לפני 8 חודשים. 19 בינו׳ 2020, 11:11

טוב, לא לגמרי זין. רק צריך לוודא שעושים את זה נכון.

הימים האחרונים נתנו לי פרספקטיבה. למדתי הרבה על עצמי בקשר האחרון.
הבנתי בצורה ברורה יותר מה אני צריך ומה גבול מבחינתי.
קיבלתי אישור לזה שחוש הריח שלי עובד טוב ושכדאי שאקשיב לו. 
מצאתי כמה סדקים בחומה. גיליתי יכולות חדשות.

הסדקים סומנו והם בתיקון. היכולות יישארו איתי וילכו לקשר הבא.

*

דברים טובים קרו בשבוע האחרון. התמקמתי בדירה חדשה. המאמר התקדם. ראיתי את הסרט הטוב ביותר שיצא לי לראות אי פעם. הייתי בחברה טובה. ישבנים נחבטו, פטמות נצבטו. השבוע הסתיים בערב (ובוקר) מהנה, רווי אלכוהול וזרע, שהותיר אותי עם חשק לעשות בלגאן.

שבוע טוב, סוטים :)

ועכשיו, לחלק האמנותי.

 

לפני 8 חודשים. 12 בינו׳ 2020, 9:10

לאהוב זה זין.

שבוע טוב לכולם. 

 

ועדיין, אני לא מצטער על רגע. 

לפני 9 חודשים. 17 בדצמ׳ 2019, 19:28

הטיפ היומי: תהיו עם אנשים שגורמים לכם לחייך.

לפני 9 חודשים. 9 בדצמ׳ 2019, 11:37

Being better is better than being who you are.

— Jordan Peterson

דמיינו את זה בטון נוקשה וזועף. ככה הוא בדרך כלל אומר דברים. 

יום טוב לכולם. 

לפני 9 חודשים. 8 בדצמ׳ 2019, 2:53

אני מרגיש קרוב לסף של תסכול שאין ממנו דרך חזרה. תעשי משהו כדי לשמור על מה שיש לנו. לא יודע מה. משהו משלך.

אני כבר אמרתי מספיק ועשיתי מספיק, ומרגיש כאילו כל זה הלך לתהום כזו עמוקה שאי אפשר אפילו לשמוע את ההד.

לפני 9 חודשים. 25 בנוב׳ 2019, 16:20

בהיכרות חדשה, כל מילה וכל מעשה הם גם הצהרת כוונות. יש אנשים שיהיו קשובים לסיטואציה וישתדלו לרכך ולהנעים אותה, כדי לאפשר לדברים להתפתח. במילים אחרות — יפזרו חומר סיכה. יש כאלה שיעשו בדיוק ההיפך. אולי בהתחלה הם יהיו נחמדים, כי ככה "צריך", אבל די במהרה זה ייצא מהם: הם יחפשו סדקים בחומה, יחדדו מחלוקות וייצרו רגעים קטנים של אי-נעימות. במקום חומר סיכה, הם יפזרו קוצים.

אנשים חזקים ובריאים, אלה שמודעים לעצמם ומכוּונים לפי הרצון שלהם — כולם שייכים לקבוצה הראשונה. להם יש כח ושקט פנימי, אז הם יכולים לאפשר לעצמם להיות נינוחים ואדיבים. אצל אלה השניים, הכח לא נמצא תחת שליטתם, ולכן הוא לא באמת כח אלא אוסף של דחפים ורעשים.

יש כאלה שנותנים לעצמם אישור לדפוס הזה כי זו ה"אמת" שלהם. הם לא "נחמדים ומזוייפים". אצלם, כל מיצי הקיבה כבר בדרך לפרצוף שלכם. מאוד אמיתי מצדם. השיטה הזאת עובדת טוב — למי שרוצה לדפוק לעצמו את הראש בקיר פעם אחרי פעם, רק בשביל לחשוב שהקיר אשם ואז לחפש את הקיר הבא.

בהקשר של דייטים, לפעמים זה בא גם מתוך סוג של יהירות: "אתה רוצה את הכוס שלי, אז בוא נראה אותך מתאמץ."

כן, אני מוכן להתאמץ. ולא רק עבור המטרה המצומצמת שאת חושבת שבשבילה באתי. אבל אני לא אטבול את הידיים בדברים שהיית צריכה לפתור בגיל 3. אני יודע שלא מחכה על זה שום פרס בסוף. רק עוד מזה. אם אני לא נהנה מהאינטראקציה הראשונית איתך, אני לא איהנה לזיין אותך. על בדס"מ אין מה לדבר — הקיין שלי שמור למי שיש לי כלפיה סימפתיה. לכל הפחות.

הנה כלל אצבע שאולי יעזור לך בהמשך: תבדקי מי שרד, עד היום, את הסלקציה הלא-מודעת הזאת, ועד כמה הוא עשה לך טוב.

בהצלחה.

לפני 10 חודשים. 16 בנוב׳ 2019, 15:29

שנינו באוטו, בדרך לבית הקפה. יש לה הפתעה בשבילי.

"תן לי את היד שלך," היא אומרת תוך שהיא מפשילה את החצאית כלפי מעלה ומרימה את התחת.

אני נוגע בה מלמטה ומרגיש פלאג מתכת. מיד נהיה לי חם בלב. אני מסתכל לה בעיניים, נותן לפלאג כמה דחיפות הגונות פנימה, תוך שאני בוחן את הבעות הפנים שלה.

בבית הקפה, החרמנות לא נותנת לי מנוח. "אם לא היו לשנינו תוכניות היום, הייתי לוקח אותך אלי הביתה ומזיין אותך בשני החורים."

"היי!" היא מוחה, "אני לא רק שני חורים! אני שלושה חורים. אל תזניח את הפה."

* * *

בזמן שאנחנו יושבים, זבוב מתמקם לה על הירך ומתחיל להציק לה. אני עוקב אחריו במבט.

"מה אתה מחפש שם?"

"את הזבוב. אני מעיף אותו מהטריטוריה שלי."

"אלק הטריטוריה שלך," היא מנסה להתריס באופן לא משכנע. אחרי מבט קטן ממני, היא ממלמלת "אהבתי שאמרת את זה."

* * *

בית הקפה היפסטרי להחריד. גן-עדן לטבעונים אורגניים נטולי גלוטן ונטולי יצרים אפלים. לשולחן מגיעות שתי קערות, בכל אחת מחית פירות בצבע עז — שלי בסגול, שלה בירוק. הן מקושטות בשבבי קוקוס ודגנים קלויים. אני לוקח כף וטועם משתיהן.

"אתה לא מצלם לפני?" היא שואלת בצחוק מתובל בציניות, ואני זורם איתה.

"מה, להראות לחברים שלי באינסטרגם כמה שהחיים שלי יפים?"

"כן."

"בשביל זה אני צריך לצלם אותך," אמרתי, וראיתי איך האישונים שלה מתרחבים.

* * *

במיטה, אחרי זיון ברוטאלי, אני עוטף אותה בחיבוק ומסניף את השיער שלה עמוק פנימה. "יש לך ריח טוב."

היא עונה בקול שובב — "Eco Love. מלפפון, תרד ופטרוזיליה. אריזה משפחתית."