גם וגם

אם האדם האהוב רועד בזרועותייך,
אם שפתיו בוערות כאש וגחלים,
אם נשימתו נעתקת מול פנייך,
ועיניו קודחות בלהט כאודים,
אם דופק ליבו מהר פי שש מדפיקותייך,
וזיעתו ניגרת כחמסין על הר שלגים,
ברחי מיד, ילדה, שלא יחזור אלייך,
כי אין זו אהבה, אלא שפעת חזירים!





רץ במייל.
משורר לא ידוע. :-)

מחזיק שלוש עשיריות ביד. מתרגש. עכשיו זה לא על כמה מעות או מאות אלא על יוזמת משימה שסאב סטנדרטי היה מוכן לשלם על זה סכום לא פעוט.
"פס בליינד" אני מצהיר, וזורק לערימה שני קלפים מיותרים, מקווה להחליפם בשני קלפים מגבים שיעלו לי את הבטחון ואת לחץ הדם.
הבנות מסביב חשות במתח באויר.
גם אם לא כולן מבינות על מה המהומה, מורידות את רמת המלל למינימום הכרחי.
נסיך ספייד מהמר בעד המשימה ומניח קלף אחד. נראה לי שבכוונתו להפסיד במכוון ועלי להשתמש בנשק הרתעה.
אני מצטרף להימור ומוסיף לערימה שעל השולחן פלאג, כעונש בזמן ביצוע המשימה. מרגיש לי שזו נקודת התורפה שלו. אולי פה הוא יכנע ויפרוש מהסיבוב, יאפשר לי לנצח.
מה בסך הכל ביקשתי, לשונות שובבים לעינוג מלכתי המגורה עד לגמירה? שפתיים בשרניות שימצצו את מיצי תאוותה המשתפכים למגע חדש? מגרים את דמיונה עד לאביונה?

עד כה נמנעתי מלייגע אתכם בפרטים הטכניים למרות שהרעיון פשוט.
מלכתי רשמה על 5 כרטיסי כסף, להלן ג'יטונים את המשימות בהן תשמח לזכות.
כך עשו יתר המשתתפות, כל אחת על כרטיסי כסף בצבע שונה המייצג כל מלכה ומלכה.
המשחק מתנהל בעידודן ובתמיכתן כך שבסופו כל סאב מחזיק בידו שטרי פרעון כלפי חבריו.
מסובך? אולי. מותח-מרתק-מעניין-מסקרן-מלחיץ-מגרה? כן

היא רוצה לזכות בהכל, עם האוכל בא התיאבון, להשתתף ולשתף, להרגיש כמה שיותר חזק, יותר עמוק.
מעוותת פרצופה באכזבה על כל הפסד מתממש, אכזבה המתחלפת בכעס מצידה ובדפיקות לב חרדתיות מצידי.
האלכוהול מערפל את חושינו, שנינו יותר מעיזים, אני בהימור הלא בטוח והיא בחרמנות.

פנטזיות שלנו מתערבבות עם שלהן, חלוקת שלל למנצחות ותשורת המפסידנים.
בטרם היותי נחבש בכיסוי עיניים וידי נאזקות אל מאחורי גבי, רואה אותה בזוית עיני מתיישבת על כיסה מפשילה את שמלתה עד מעל בירכיה ומורידה את תחתוניה הספוגים במיציה. רעבה ממתינה לטרף.
אני מוקם ונלקח ביד נשית איתנה לחדר סמוך.
מדדה אל תוך האפלה, אל הבלתי צפוי.

ומה אם הייתי מרפה אז, כשהשענת אותי אל הבר בקצה הלילה במועדון המתרוקן ושיחקנו שנינו משחק הצלפות מחוייך, עם השוט שהונח לו ברישול על הדלפק.
ומה אם הייתי מרפה ומאפשרת לך לחשוף פיסת בשר מאדימה שלי כשהתחלת להפשיל את שמלתי אל על ונסוגתי.
ומה אם הייתי מרפה ונשאבת לתוך עירפול של חושים ותחושות בלא לתת את הדעת על מבטים נאספים סביבנו?
ומה אם הייתי בוחרת להיות מובלת, ניתנת, מאפשרת, מתמזגת, מתערפלת, מתערטלת, מתמסטלת, משתכרת עד כלות המחשבה.
ומה אם...

ישששששששששש!
שמחת המכבים המעלים קרן לעמם.

מאות פעמים כישראלים עמדנו באפיזודות חולפות של כמעט.
אין ספור פעמים של תקווה ספורטיבית, כמעט תמיד עם ההרגשה שאולי הפעם.
ואז מגיעות הכותרות הבומבסטיות, האטרף התקשורתי שמסתיים בפלופ מאכזב ומוכר.

לא עוד! - הפעם ההרגשה מתממשת למציאות חיובית, אינשאללה שלא ניתבדה.
ניתן קרדיט לקבוצה מצויינת שתייצג אותנו, לא, לא בכבוד, אלא בתהלוכת מנצחים ראויים.

ולשולטות והנשלטות שלא מבינות את התלהבותי (לדעתי חתולונת דווקא יודעת היטב על מה אני מדבר) - אופרת כדורגל, קונצרט מרנין שהביאה מכבי חיפה לליבנו הגאה בנצחון חוץ נאה.
תפתיעו בתגובה? 😄

רוצה לשכפל פוסט זה בגומלין


* ושימותו הלא מפרגנים, או לחילופין שיאכלו איזה כובעון משומש.
ברמה

לא רגיל להגיע הביתה בשעות מוקדמות אלה כשעדיין יש אור מלא בגינה.
משתדל כל הדרך בפקקים לאמץ את מחשבותי איך לנצל את האקסטרא זמן שניתן לי.
מדפדף בראשי בין כיופי נגינה, להקשיב ממש למוסיקה, סרט שואב, התחרדנות באויר היום בחצר עם ספר או סתם מטלות שנידחו ויש לבצען.
ואין פתאום חשק לכלום.
כל דבר שאבחר ימחק את השקט שיש בלא לעשות דבר ויכלה את הזמן.
ובמחשבה נוספת, מה שבאמת בא לי זה לבצע כל אחת מהאופציות הקיימות שעלו בראשי או שבכלל לא חשבתי עליהן כאפשריות, רק בהוראה מגבוה.
ככה, בשביל ההרגשה.

* בסוף הלכתי על משהו סולידי כמו Milk.

קצה יום הביל ואנחנו יושבים במרפסת ונושמים את הלילה לראותינו.
אני מתבוננת בו,
באצבעותיו הלופתות את בקבוק הבירה הקר,
בידו השנייה שמועכת את קצה הסיגריה במאפרה. תנועה מוכרת כ"כ, טבעית כ"כ. חלק ממנו.

הוא מכניס את אצבעותיו לתוך פי ואני מתמכרת לריח ולטעם הניקוטין העולה מהן ומזוהה כ"כ אתו.
ריח שלמדתי לאהוב.
ריחו של האיש שלי.
הוא משחק בחלל הפה שלי, מחליק על לשוני ואני מלקקת מהן את ריחו המעורב בסיגריות ואלכוהול. מוצצת ויונקת.
הוא שולף את אצבעותיו הרטובות מבין שפתי ומחדיר אותן מתחת לחצאיתי אל בין רגלי ואני מתהדקת עליהן,
עולה ויורדת ומרטיבה אותן במיצי.
ושוב אצבעותיו נשלפות ממני ומוחדרות אל תוך פי
ועתה עולים מהן ריחות אחרים. טעמים אחרים.
ריח של עונג ותשוקה ותאווה.
ריחי שמתערבב בריחו.
טעם של אהבה בקצה יום.

בוקר שישי.
מקשיב ל Last Night I Dreamt That Sombody Loved Me
The Smiths מתנגנים לי ומרגשים בעוצמה השקטה שלהם
עוצמת הרכות והקול הנוגע.
אי אפשר שלא להתחבר למילים גם אם אתה נמצא בפאזה אחרת בחייך.
כולנו היינו שם פעם בחיים.
זכרון בגוף ובנשמה.
אני חושב שתמיד זוכרים כאב מחלל הבטן ומתוך הקרביים בתחושה שהוא מותיר כצלקת,
כמו מוות.
ההיפך מכאב פיזי, אותו זוכרים בזכרון הקוגניטיבי, מהראש.
כמו לידה.

חמישי בלילה.
LAST NIGHT לעומת זאת לא חלמתי אלא הרגשתי עוצמות.
חיבור לאחת שעושה לי טוב עמוק ברקמות, מלטפת את נשמתי.
מעניקה לי זיון טוטאלי, ניצן אחד לזר פריחה שיגיע בהמשך, רוצה עוד.
הזין שלי אושש את רצונותי הבוקר בקלות רבה, בקושי רב.
רוצה עוד מהמלכה הזאת שלי. מפיסת השמים והתבל.

Last Night I Felt That Somone Loved Me

Barma

לא משנה איזה חינוך השקעתי בשתי הקרציות שלי
מגיע החופש הגדול, הפיוז קופץ לו גבוה יחד עם החום והלחות
ואיתו המוסיקה הזאת, גוואלד - שוורצה חייה

מקפצות סביבי כמו בריקוד ירח של קאניבלים,
חצי ערומות, רוקדות בטירוף ושרות לי מילים מלאות "חית ועין" גרוניות שברקע היוטיוב (סוף סוף לעז)
מתנגן פול ווליום בצהרי היום:

"אני לא בן של מלך ואת לא נסיכה
בסך הכל רציתי לתת לך אהבה"

"הייתי כה רגוע, עכשיו הלב פצוע
הראש רק בך שקוע, הוזה אותך מולי
תדעי שאת הולכת, הים סוער אין שקט
ורק דמעות זולגות, שוטפות את כל כולי. "

"אלייך...
אני רוצה אלייך
להיות בתוך חייך
בתוך האהבה "

ואני?
אני מצטרף לטירוף בהתהוללות משותפת ומסלסל בקול
ושיקפצו לי שכני האשכנזים גבוה, גבוה - עם הכפיים למעלה.

המתחלפת שלי מודעת לרגישויות שלי, לגחמות ולנקודות התורפה.
באופן הזוי מובילה אותי לשבת מול המחשב ואני בדמיוני מריץ את הסרטים הכי צבעוניים שעשויים לייצב את מקל ההנאה שלי (ג'וי-סטיק).
אתר משחקי ילדים מועלה ברשת ולאחריו משחק מחשב בו אני רואה חללית וכדור.
נעמדת מעלי כמפקדת האינטרפרייז ומציגה בפני בקול מתכתי את המשימה היומית - להגן על כדור הארץ עד גמירה.
משימה כבדת משקל אותה אני לוקח ברצינות הראויה. חיי רבים מדי תלויים בידי ובמה שמקבל מפיה עיסוי רקמות עמוק.
גופי דרוך, שרירי דרוכים וחרמנותי מפליאה בי את יכולותיה באופן לא צפוי.
המשחק מתחיל ואני מגן בעוז על חלקת האלוהים הקטנה מרגיש את פיה עוטף את כותרת הזין, את ידה הלשה את מבושי ומפצל קשב וריכוז בכדי לעמוד בשתי המשימות בעת ובעונה אחת.
צפצוף הזהרה צורם מעיד על פגיעה חמורה בכדור הארץ, game over. מכה חמורה בביצים מקפיצה אותי מהכסא ובקול המונוטוני מודיעה שנכשלתי במשימה.
המתחלפת מסמנת לי בידה שנותרו לי עוד פעמיים לנסות את מזלי ולגמור בזמן שהוקצב לי. "אם תשכיל לא להפסיד במשחק תוך כדי העינוג האישי שלי עד לכדי גמירה, הרווחת. אם תיכשל נתחיל מההתחלה"
פאק - איזה ריכוז צריך גם בכדי להסיט את מחשבתי מהמציצה המענגת ולהתמסר למגעה המגרה ומצד שני לאבד תחושה ולעמוד כנגד מתקפת אוייבים הבא לכלותנו.
מחליפים עמדות, אני מענג אותה עם לשוני, ממתין בסבלנות שהסרבן ירד מקשיחותו בכדי שנוכל לבצע טייק2. וככל שהיא מתענגת ומרטיבה אני מתקשח ומתגרה, לשוני מפלסת דרכה מבעד לרטיבותה הגואה וכל רצוני לחזור למושב.
יודע שלא אוכל להגיע למושב זה בטרם אתרפס באופן משכנע.
היא גומרת ואני מוכן לנסיון נוסף מול החייזרים והיונקת.

ריכוז ריכוז, מצליח להפגין עמידות לאורך זמן מול המתקפות. כלי הזין מפליאים במכתם וככל שמושך את הזמן, שלי ממאן לירות את תכולתו.
צפצוף נוסף נותן לה את האות לנתק מגע ולהרים את הראש. בחיוך מנצח של חייזרית היא שוב מחליפה איתי מקום ואני רכון בין ירכיה עד להתעלות נוספת, עד שהזין שלי יורד למצב החל.

מת לגמור, מסובך לגמור במצב כזה. החלטתי להתרכז רק במגע שלה, בסמיכות העוטפת אותי, בחדירה, בדמיון המעורר אוספת אותי הרך אל פיה ואני מרגיש את הקושי שבעניין וממש על הסף, כעבור דקה או שתיים, קול התפוצצות.
לא שלי, לא קול התפוצצות גואל אלא צפצוף מעצבן ומתסכל מהמחשב.
חיוך נצחון מהול באמפטיה מופגנת מופנה אלי.
"מחר תנסה שוב להגן על הכדור"
ממתי הפכנו להיות ירוקים כל-כך ועוד על חשבוני.
___________________________________
בלילה קמתי להתאמן ובהתאם לניסויי פאבלוב נעמד לי ישר עם היריה הראשונה במשחק. ויתרתי.

אהבה ונתינה. הסינרגיה שוזרת יתרונות, מחזקת, מזינה ומפנה מקום לעוד.
וברגע של חולשה יש ציפיה שעלולה ברפרוף בת עין להיהפך לאכזבה.
ולרגע לא מדוד ונצחי חש על בשרי ומתחת לעורי את הכאב והתסכול היכולים לנבוע מאהבה ומנתינה.
משכנע את עצמי שזה נקודתי ורגעי ואסור שהתחושה המעיקה תרפה את ליבי מלאהוב עוד יותר או מכוחי לתת במלוא האון.
אחרת המרירות תאכל כל פינה ירוקה בשחירותה המתפשטת והוויטאליות תירמס.
הייתי שם, לא רוצה שנית.