לפני 17 שנים. 1 באוגוסט 2007 בשעה 7:55
יושבת מולך,במסנג'ר, והתאורים שלך זורמים בי.
מרגישה את הזרמים האלה,
הריגוש הזה בגוף,
הלחץ בין הרגליים
שרוצה שהסיפור שלך יתממש.
למה תמיד כ"כ מפחדת שהדמיון שכ"כ מסעיר אותי יהיה למציאות?
מציאות שלא אדע להכיל?
מתאפקת לא להתחיל לגעת בעצמי מולך,
למה?
לא יודעת,
מלטפת קצת את הכוס באין רואה,
השפתיים נפוחות.
סוף סוף שחררת אותי,
שלחת אותי לענג את עצמי.
באנחת רווחה נשכבת במיטה,
על הגב,
רגליים פסוקות,
מרטיבה אצבע ברוק ומתחילה לשחק בדגדגן שלי.
הוא נפוח ובוער,
חיכה כ"כ למגע הזה
הרטוב שמחליק עליו.
נעים לי כ"כ
ואני עייפה,
עוברת בי מחשבה פשוט להרדם כך,
לשקוע בחלום
.כשהיד משחקת לי עמוק בתחתונים
.יודעת שאסור
קיבלתי משימה
נזכרת פתאום שאמרת לשים אטבים.
נבהלת...
לרגע עוברת בי המחשבה שאולי אוותר לעצמי,
פישלתי וקשה לקום מהמיטה.
לא.
ברור לי שאסור לוותר,
שזוהי מצוותך.
קמה, מגששת ומוצאת בקלות יחסית שני אטבים.
מחברת לפטמות, מתקשטת עבורך.
הפטמות מזדקרות מייד למגע האטבים.
זרמים שנזרקים אל הכוס.
הדגדגן שלי חלק והכל נהיה כ"כ רטוב שם,
רוצה שתשתה אותי,
רוצה שתזיין.
תוחבת את האצבעות פנימה, מענגת את עצמי,
מזיינת במקומך.
חושבת על הסיפור שלך.
על התיאור שלך כשאתה מזיין אותי בתחת בעוצמה ואני מוצצת לאחר.
כלבה טובה שלך,
זונה.
יודע איך אני אוהבת את זה,
גם אני יודעת.
מסתובבת על הבטן.
האטבים מתחככים בסדין,
מכאיבים לפטמות.
מגורה מאוד.
הכאב נעים לי.
חופנת את הכוס עם היד, מועכת את השפתיים, מגרה את הדגדגן ודוחפת את האצבעות לתחת.
הכל כ"כ רטוב.
לא הזדקקתי לשום שימון.
אתה מזיין אותי בתחת עכשיו.
דופק אותי עמוק.
הכוס שלי כ"כ נפוח עכשיו,
הפטמות מגורות.
והאצבעות שלי מזיינות.
הנשימה נהיית נסערת יותר ויותר.
מרגישה כלבה שלך,
כלבה מיוחמת.
האם אדע להיות לך כלבה טובה?
הנשימה נהיית סוערת
והזרמים שוטפים אותי.
מתכווצת על היד שלי, עוד ועוד.
גומרת.
גומרת בשבילך.
גומרת בשבילי.
מתנשפת,
רוצה לישון,
להרדם כך, טוב, נעים
מסדירה את נשימתי
ופתאום נהיית כ"כ מודאגת.
האם צריכה לקום כדי לדווח לך עכשיו?
ב2וחצי בלילה?
האם כתבתי את המילה "מחר" בסימוס.
האם אתה מצפה עכשיו?
האם תצפה למצוא בבוקר דיווח על כל שהיה?
בקושי מרימה את הראש.
בודקת בסימוס, אולי יפתיע אותי..
כתבתי מחר
כתבתי מחר...
הקלה,
נספגת אל בין הסדינים.
מסופקת.
טוב לי.
אוהבת כ"כ.
אוהבת.
