אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

גם וגם

בדס"מ עושים באהבה או שלא עושים בכלל
לפני 17 שנים. 13 באוגוסט 2007 בשעה 5:20

"בואי, אעשה לך טיפול שיאצו",
הוא אומר לי.
"מצויין", אני נענית בשמחה.
"בעירום" הוא מוסיף כלאחר יד.
"עוד יותר טוב", אני מחייכת.
מארגנים מזרונים, מפעילים מאוורר לרוח קלה והחדר היפני מוכן ומזומן לקלוט אותנו לטיפול מעלף.
תתפשטי" הוא אומר, ואני מתחילה להסיר- שרשרת, חולצה, ג'ינס...
"גם את החזיה" ברמה מוסיף בנחישות.
"באמת?" אני שואלת נבוכה פתאום. "כן! באמת."
נשכבת, בתחתונים לגופי.
החלטתי לא לשאול שאלות קיטבג מיותרות, ואני יודעת שכשברמה עורך טיפול אז הוא מקצועי לחלוטין.
כבר אי אז למדתי שצחקוקים מיותרים, נסיונות פיתוי וכיו"ב עלו בתוהו. טיפול הוא טיפול.
נשימות עמוקות ומרגיעות וברמה מתחיל למעוך אותי, לדוש את בשרי, ללחוץ, לפרק כאבים. העלתם בדעתכם פעם כמה נקודות כואבות יש לנו בגוף? מסתבר שאנחנו פשוט בנויים מנקודות כואבות. נקודה מחוברת לרעותה.
כעבור כחצי דקה אני מתחילה להצטער על התחתונים שנותרו ללא סיבה, אבל גם ברמה מרגיש במיותרותם ופוטר אותי מהם באחת. חושף את מחוז ההגנה האחרון שלי.
יש משהו מאוד חשוף בלשכב כך, עירומה, נטולת שליטה מוחלטת על גופך, דווקא במעמד הזה שלכאורה אין בו שום קשר לסקס. לשני גופות שמשתלבים זה בזה לנגינה מושלמת של צלילים משותפים.
כך אני, שוכבת עירומה, חשופת נפש וגוף, נתונה לחסדיו.
וכל המעמד הזה מביך ומגרה למדי.
ברמה עובד לי על המרידייאנים ואני רק מחכה שהיד שלו שעוברת כ"כ קרוב לחזה שלי, תתפוס בטעות איזו פטמה ותצבוט. או שלרגע, יחליקו לו כמה אצבעות לעבר הכוס שלי שמתחיל להגיב ולהסגיר את המחשבות שלי בזמן הטיפול. אני מתחילה לזלוג וברמה מטפל. בעיניים עצומות אני מתמכרת למגע שלו, מקשיבה לנשימה החמה, מרגישה את הידיים הרותחות האלה נוגעות בי במקצועיות בלתי מתפשרת ומפנטזת על מגעים בלתי מקצועיים בעליל.

אתה הופך אותי ומתיישב עלי, ממשיך לעבוד על הגוף. מרגישה את הזין שלך מונח עלי ולא יכולה להתאפק עוד, יודעת שאסור אבל שולחת יד מהססת כדי ללטף אותו, מופתעת להרגיש שהוא חשוף. אתה מתרומם לפתע ומכניס את הזין לפי, דוחף אותו בכוח לעומק גרוני, מתחיל לזיין לי את הפה.
אני כ"כ מופתעת, כ"כ משתוקקת, כמו משהו שרציתי כ"כ ולא האמנתי כי יש סיכוי שיקרה. לופתת את גופך בלהיטות, משתדלת לקלוט את הזין לכל ארכו, לינוק, למצוץ, לשאוב. להכיל את כולו בתוך פי.
אתה שולף את הזין ומחליק לתוכי ללא כל נגיעה או הכנה. אני כ"כ פתוחה, פעורה, רטובה וחלקה עבורך, קולטת אותך בתחושה של התעלות לתוכי. ההיפוך הזה ממקצועיות מוחלטת למגע כ"כ אינטימי ואוהב מסממת אותי לגמרי, מבעירה אותי מבפנים ויוצרת תשוקה ותאווה אדירה לגוף הזה, לך, שמתמזג בתוכי עכשיו.
אתה לופת שד, בתחילה בעדינות ואח"כ חזק יותר,צובט, נושק, מלקק ויונק את הפטמה שמזדקרת בתוך פיך. הגוף שלי רועד עוד ועוד, כל המתח שנעצר בו, כל התשוקה, כל הציפייה, מתפרצים ברעידות ששוטפות אותי.
מרגישה את זקפתך בתוכי, ממלאה אותי. רועדת בתשוקה ועונג והתרגשות.
באהבה גדולה וחמה שמציפה אותי, שממלאת אותי עד תום.

לילו,
הצד המואר של הלבנה.

לפני 17 שנים. 12 באוגוסט 2007 בשעה 5:54

הבוקר היו לי חילופי דברים עם אחת, לא סתם שפחה, אני אומר לכם, בנושא שפות.
השפה שלי באה לידי ביטוי בכך שאני חולם בצבעונית ומתעורר עם מנגינה.
לפעמים יש גם חלומות דהויים ומנגינת תוגה.
אם יודעים קצת לשלוט בעולם הצבע והצלילים אז יותר קל לשנות את הגוון והמקצב.
ותודות לצפונית
ברמה

לפני 17 שנים. 11 באוגוסט 2007 בשעה 20:34

שוכבת במיטה שלו.
עירומה כמעט לגמרי, רק בד קל מונח על גופי, מכסה לא מכסה.
הלאות המחממת הזו של שנת אחר הצהריים, ממלאת לי את הגוף.
מקשיבה לצלילים שממלאים את הבית ואת הנשמה.
שומעת אותו מתופף.
נספגת עוד כמה דקות בין הסדינים המפנקים ולאחר מכן קמה ונשכבת על הספה מאחוריו. צופה בו.
הגוף העירום שלו והתוף נהיים מקשה אחת של צלילים.
קשה לי להחליט אם התוף נהייה משועבד לו, או שהוא משועבד לתוף.
שוכבת ככה מאחוריו, מסתכלת בגבו העירום, בגוף הזה שממלא את הבית בצלילים שבוקעים הישר מהלב. והוא בעיניים עצומות ממשיך לשפוך נשמתו לחלל שמקיף אותנו.
ההתמכרות שלו לנגינה מקסימה ומצמררת. הקצב מתגבר, כל כולו נע וזע על התוף המקצב הופך למהיר יותר, פורץ החוצה ממרכז חלל הבטן אל הזרועות וכפות הידיים ועד לאצבעות המקישות במהירות. מגוון עצום של צלילים, גבוהים ועמוקים, חזקים ועמומים, במהירות מתגברת מכניסה אף אותי לאטרף דרך האזניים אל כל הגוף. הוא ממשיך לתופף, רוקע ברגליו, רוקד על התופים. כפי שהוא רוקד בעמידה או בשכיבה, עכשיו רוקד ומניע את אבריו בישיבה.
קמה ומתחילה לרקוד סביבו, להניע את הגוף. מצטרפת אל מחול השדים המתחולל כאן מולי, סביבי, בתוכי. נותנת למוסיקה לחדור אלי, מתמכרת בעיניים עצומות.
הוא שם לב לנוכחותי, אוחז בי לחיבוק.
מפשיל את הקומבינזון שלי מעלה וחושף את ישבני.
מכופף אותי מעליו.
יוצר גיוון לצלילי התוף.
ממשיך להפיק צלילים והפעם מגופי.
סוטר לישבני, מפיק צלילים. אני מופתעת מהשילוב המתואם בין ישבני לתופים שסביבי. שומר על הקצב. קרבתי לידיו שני תופי בונגוס נוספים להרמוניה מושלמת.
מעביר לעתים אצבע קלה לעבר הכוס שלי, מחדיר אחת ועוד אחת במקצבי התנועה.
חם.
וממשיך לתופף.

לפני 17 שנים. 11 באוגוסט 2007 בשעה 10:53

בת פוסידון הגיעה לעיר י-ם.
תיירת הים לעיר ללא ים.
חשבתי לעצמי שתיירת מכובדת שכמותה זכאית לסיור תיירותי מקיף בו היא תחווה את הריחות והמראות בכיכרות, האנשים המוזרים וההמון באתרים, שאון השוק וצעקות המוכרים "יאללה יאללה רק היום" כן בטח.
השוני הקיים בין ירושלים למה שהיא רגילה לראות.
לא תארתי לעצמי עד כמה זה הולך להתממש.
לאור התגובות הרבות (0!) על בקשתנו להצעות בילוי בעיר הקודש, מצאנו עצמנו מכותתים את רגלינו בשדרת המותגים.
האתגר לעבור את כל השדרה ולדלג על האופציה הבלתי אפשרית להשאיר את כרטיס האשראי בארנק, לאור היצע הביגוד העצום שם, לא צלחה. הסתפקנו ב 3 חולצות וגרביים.
לאחר עיכוב קל בדוכן מחזיקי הטלפון, שמנו פעמינו לעיר העתיקה, שער יפו.
ממש בכניסה החלו להישמע הסירנות של אמבולנסים וכוחות הבטחון.
משהו קרה.
פיגוע.
לידנו ממש.
היינו ממש קרובים ואני רציתי מאד להיכנס כמצוות הישראלי המצוי. מבט חטוף בפרצופה של לילו הראה סימני מצוקה ואותות קבס עז ניכרו על שפתיה וגרונה.
בא ניסע מכאן, דרשה, לחנות סקס.
על הבייגלה הירושלמי הצמיגי עם הזעתר המומלח מדי לא ויתרתי, עניין שבשיגרה.

התנעה ויצאנו לדרך. "אני לא הייתי מסוגלת לנהוג בעיר הזאת באופן שאתה נוהג" אמרה. מחייך בהנאה, אמירה כזאת מדרבנת אותי לבצע יותר חיתוכים, מפלס דרכינו בין אינספור המכוניות המשתרכות בתורים ארוכים לחוצות היוצר. משחק אותה ערס מקומי. הזיפים הדוקרניים ומשקפי השמש רק הוסיפו למראה הכללי. היום אני ערס.
כשנכנסנו לחנות נזכרתי שגם בפעם הקודמת כשמצאנו עצמנו בלי כוונה בחנות הצעצועים הזבן דיבר בטלפון ותאר פיגוע בעיר.
כן, המציאות האכזרית היא שתמיד כשיש פיגוע ייצרנו גואה.
אני לא יודע אם זה המוות המרחף שמוביל אותנו הישר לחיקו של יצר החיים או אולי הרצון לשחרר אגרסיות, כעסים למצוא פורקן לתחושות הלא קלות המלוות אותנו בעת פיגוע. סקס זה מתכון מצוין. מצד אחד הרצון להתעטף באהבה ורוך, ניגודיות מושלמת לחוץ המפגע והמאיים, מצד שני הרצון העז לסשן חד ונוקב, פיגוע פנימי אבל בידיים הבטוחות של זוגתי. אגב, הרגשנו אותו הדבר.
חיפשנו מה ניתן להוסיף להיכל הצעצועים הפרטי שלנו. המוכר הבטיח שבשבוע הבא מגיע ליין חדש של ויברטורים עם שלט רחוק "שולחים לי ויברטורים הניתנים לשליטה מרחוק במרחק שני חדרים. תחשוב שאתה רואה כדורגל והיא בחדר שינה קוראת עיתון. בדקה התשעים אתה רוצה לרמוז לה לקראת הבאות ומפעיל את הויברטור. גדול לא?" אבל אני לא רואה כדורגל.. "..אבל יש פיתוח חדש לויברטורים הניתנים להפעלה באמצעות הטלפון הנייד המאפשר שליטה מכל מרחק שהוא" הידעתם? זה בדיוק מה שאנחנו צריכים!
שליטה טרנסאטלנטית.

ברמה - הצד הגברי של הירח

לפני 17 שנים. 9 באוגוסט 2007 בשעה 15:25

המלצות ליליות ראויות ?
מקומות שאסור לפספס?
ותניחו שכבר אמרו לנו את הרשימה הסטנדרטית של "הכותל, מוזיאון X, גן חיות וכיו"ב"
לא לשם הכוונה
תודה מראש
ברמה

לפני 17 שנים. 9 באוגוסט 2007 בשעה 12:03

חיל ורעדה
ולא מעט התרגשות
היא מגיעה היום.

מדמיין אותה, עולה ממעמקי הים
ענקית
נוטפת מים, זולגת
משורגת, כמו קולב לאצות ים שנקרעו ממחוז הולדתן.

מתקדמת לעברי ותלתליה שופעים, יוקדים כאש
מתקרבת בצעד בטוח.
מישירה מבט, היישר אל תוך עיני
תחושה קרה מבליחה בלשד שידרתי.

שוט בידה
ענקי,
מוחזק ביד בוטחת, מונף לצידה.
היא כבר מגיעה.

גם אנוכי מתחיל לנטוף
חיכיתי לזה, ללא צפוי.
חושש, יודע שיהיה כואב, מפתיע, קשה
אתגבר כדי לרצות את בת פוסידון
ולא רק אני, גם עבדה הנאמן הבא לשרתה

אהיה שם כל כולי מרוגש ומתוח לקבלה
להיות עבורה
לקבל את שתאמר בלחש, באהבת אין קץ.
לעמוד לצידה, שפוף רכון, מעל עבדה.
זירמי התרגשות דואים בקירבי

היא באה היום
נחושה וחזקה, יודעת.
לאלפו.
לאלפני אני.
לבצע את המשימה.

ברמה - הצד הזיכרי של הירח

לפני 17 שנים. 9 באוגוסט 2007 בשעה 4:09

"יש לך משימה" אני רואה את האותיות עולות מולי במסנג'ר
"מצאי אישה שתשמח להצטרף לשורותינו לסשנים מענגים".

אררר.... אני מגיבה בחוסר שביעות רצון בולט, אני?, גדול עלי העניין הזה לדוג מישהי,(בדוגי אני מבינה יותר, בדייג קצת פחות). אני ביישנית מדי, אני אנטיפטית מדי, אני- אני מדי... לא יודעת לעשות דברים כאלה, אתה היחצ"ן בינינו. איש התקשורת, אומר את הדברים הנכונים בזמן הנכון.

"משימה שלך", ברמה מגחך מולי בחיוך מרוח מאוזן אחת לרעותה.

זה יקח זמן אני מודיעה, הרבה זמן... אולי כשנהיה קשישים אני אמצא את המיועדת,
לפרקינסון יתרונות משלו כידוע.

ואני לוקחת את הזמן,
הרבה זמן
ומתחילה לחשוב את מי הייתי מזמנת לנו (מזיינת לנו?).

חשבתי עלייך,
קצת כמונו,
מתלבטת,
מחפשת
כזו שהדרך לעתים נהירה לה
ולעתים מתפוגגת.
כזו שהראש מחובר לה היטב לכתפיים,
אבל היא יודעת גם לאבד אותו לפעמים.
כזו ששמחה לשחק ולהתנסות,
לגעת, לטעום,להשתוקק

אשה

זהו,
כמעט זימנתי לנו מישהי שנאהב.
ולמה לעזאזל אני מסבכת הכל.

לילו,
רגישה,
מרגישה,
סקרנית.
משתוקקת,
הצד המואר של הלבנה.

ו...
זונה(:


לפני 17 שנים. 8 באוגוסט 2007 בשעה 21:11

lilo : ממושקה, כתבתי משהו, הסתבכתי לגמרי, לפעמים אני כזו עילגת
barma : אצלנו בבלוג? במה הסתבכת?
lilo : לא פרסמתי אראה לך קודם.
barma : רוצה להראות לי?
lilo : מה אתה רוצה לראות?(:
barma : מה יש לך להציע?
lilo : את מה שיש לי להציע
barma : אני כבר מכיר
lilo : את כל כולי עירום ועריה
barma : לכן רוצה מזה עוד
lilo : אם הייתי מעזה הייתי עושה לך הפתעה, אבל הסתבכתי עם זה מדי.
barma : לא הבנתי - הפתעה זה טוב או רע? פעם מישהי אמרה לי שהיא לא סובלת הפתעות. אני דווקא כן. חשבתי לשחזר את התוכנית מלפני שבועיים במלון מחר בעיר הקודש, לפחות יש יותר מרחב בחדר. הופה – "יש לך משימה" , השם כבר מלחיץ ממי.
lilo :תקרא! עכשיו אתה תצפה למשימה, בכלל הסתבכתי. אז אין לך.
barma :שמעי, עד כה אני בשורה רביעית, את רואה? שאת רוצה...
lilo : אבל?
barma : יש אבל? חסרות לי עוד 2 שורות בסיומת, תני לי לחשוב...זזזזזזזזזזזזזזזזזז...לא. זה בסדר גם ככה.
lilo : שוב אתה רוצה מישהי עם ז?
barma : אבל עם זיזים
lilo :לא רציני מדי?
barma : זה מצויין AS IT IS. לא מה פתאום? זה מתוק.
lilo :נראה לי שאתה משוחד.
barma : טובבבבבבבבב
lilo : מותק שלי
barma : ושמעי עוד משהו. את הקטע הזה שאנחנו כותבים עכשיו אפשר להעתיק כדו שיח ביננו על מילוי המשימה.
lilo : נבדוק את הנושא.
barma : בדקתי
lilo : טוב. מחר בבוקר אפרסם את המשימה.

לפני 17 שנים. 8 באוגוסט 2007 בשעה 16:59

גם אני וגם היא
גם שולט וגם שולטת
גם נשלט וגם נשלטת
לפעמים חסרי שליטה

גם רוחני וגם ארצי
גם בצחוק וגם בבכי
גם שחור וגם לבנה
(היום תורה להיות זונה) - מצטער אבל ניתקע לי החרוז הדבילי הזה, אז הייתי חייב 😄

גם דרום וגם צפון
גם ייצרי וגם יצירתית
גם ביחד וגם בדד
לעיתים שניים שהם אחד

ובעיקר
שניים
שהם
גם דומה וגם שונה

ברמה - הצד האפל של הירח

לפני 17 שנים. 8 באוגוסט 2007 בשעה 5:00

מישהו מוכן להסביר לי איך החלטות חשובות המתקבלות לפני השינה מתפוגגות מיד עם הזריחה?
מה ניתן לעשות כדי להוציא מן הכח אל הפועל?

קראתי בבלוגו של ידידנו (היחיד?) וויפ, על צו השעה לחזרתו לכושר וחשבתי לעצמי איזו התעלות או נפילה אני צריך עוד לעבור כדי שמשהו יניע אותי לביצוע ההחלטה הלכה למעשה.

"הבוקר קמתי במיוחד מוקדם, נתתי דחיפה קלה ללבנה להזכירה ששעתה עברה והחלטתי נחוש שהיום זה היום להליכה ראשונה. נכון ניחשתם, 40 דקות. בדרך עם כוס הקפה ביד עברתי פה להציץ לשניה. ועוד טיפ טיפה. עדיין כאן מתעמל עם האצבעות על המיקלדת חושב איך ההליכה הלכה לה למועד, איך נאמר, נח יותר?"

שלא נדבר על הפסקת עישון?
לא, לא נדבר!

קבוצת צמיכה?

ברמה - הצד הגברי של הירח