מקום לקישקעס

דיווח מהשטח

הימים הראשונים בדירה משלי עוברים לא לגמרי בקלות. הידיעה שבקירות השכנים ישנים אנשים זרים מוזרה ולרגעים מעיקה.
כל מני דברים שחיכיתי להם כל כך הרבה זמן כבר כאן. יש לי לבד שהוא לגמרי לגמרי שלי. אפאחד לא שואל שאלות.
קיבלתי היום את הסירוב הראשון בסבב חיפוש העבודה הנוכחי, בתגובה הרשתי לעצמי לקרוס קצת.תחושת ההי של הימים הראשונים מתחלפת בתובנות על זה שלעשות שיהיה לי כאן נוח וכיף זאת עבודה בפני עצמה. בדרך עצרתי להזכיר לעצמי שהמשרה הזאת הייתה קצת לקפוץ מעל הפופיק ושזה הישג נאה להגיע לראיון שני. במקביל השוותי בין מעסיקים לגברים ומה שהסירובים שלהם עושים לי, מזכירה לעצמי שהגיע הזמן להפסיק לחפש מה לא בסדר בי.
נסעתי קצת להורים, כדי לבכות מתחת לחצאית של אמא. איכשהוא הלבד מרגיש קצת יותר נוח כאן בינתיים. הצטידתי בספרים אהובים (הבושם/ פטריק זיסקינד ובשירות הדואר/ בוקובסקי) כדי שאוכל להפליג לעולמות רחוקים אך מוכרים.
נכון לעכשיו, נשארתי עם שני בתים ריקים, ההורים נסעו לביקור מולדת ראשון מאז שעזבו וכל השותפים ברחו לחו"ל גם. איך שההורים עזבו לשדה הרשתי לעצמי לשחרר בכי כזה שישב במורד הגרון הרבה זמן וחיכה להשתחרר.