לפני 15 שנים. 20 בדצמבר 2008 בשעה 9:28
לפעמים אני לא יודעת מה יותר. כי יש בי מזה ומזה, אהבה ושנאה כלפיך. כשאני מזהה חלקים בי שמזכירים לי אותך, אני נבהלת ומנסה לטשטש אותם כמה שיותר. חלקים אחרים כמו האהבה האינסופית שמלווה בנתינה אני רוצה לחזק. אני חושבת על עצמי כאמא, מדמינת את התחושות שימלאו אותי ואת הפחדים. תוהה האם באמת אצליח להמנע מהטעויות שאת עשית אתי. וחושבת שאם אצליח לתת כמו שנתת לי, זה המון.
אבל לא פחות מפחיד אותי לחיות בעולם שבו אלה שהביאו אותי, כבר לא חלק ממנו. אני חושבת על לאבד את שניכם, בזמן האחרון זה יותר מעסיק אותי כי עם ההכרה ביכולות שלי ובעצמאות גם הבדידות מתחזקת.
