אני מרגישה שאני מאוד מבאסת אנשים (או יצורים) בימים האחרונים.
בגללי הפסקנו לראות סרט אתמול כי כמות הפלאשבקים שהיתה לי היתה פאקינג נוראית והיא המשיכה לי לאורך הלילה (למרות עישון גראס מרגיע)
והיום אני אמורה להפגש עם אותם חברים אבל כבר עדכנתי שאני לא הולכת לשחק משחקי קופסה ושאני מצטערת על זה שאני מבאסת.
קשה לי להשתחרר ולשחק משחקי קופסה עם הרבה אנשים.
רוב הזמן אני מרגישה בכל כך מודעות עצמית של: "פאק פאק פאק פאק אני הולכת לעשות טעות מטומטמת ואנשים הולכים לצחוק עלי או להפגע כי הרסתי להם את המשחק"
אני כל כך חייבת להודות על ההרגשה הזאת להורים המחורבנים שלי.
כשהייתי ילדה שיחקתי הרבה משחקי קופסה, ממש אהבתי את זה.
אבל בכל פעם שהייתי משחקת עם האחים שלי ואבא שלי אז הוא היה מכריח אותם להפסיד לי וזה היה כל כך נוראי וזה כל כך פיתח את השנאה שהיתה בינינו האחים (ליתר דיוק שנאה של שניהם אלי וכנראה שבשלב מסויים גם להיפך) ומאז אני פשוט שונאת לשחק משחקי קופסה עם אנשים שאני לא בוטחת בהם ברמה גבוהה בטירוף.
זה מתבטא בעיקר כשיש יותר ויותר ויותר משתתפים.
אני שונאת את זה
אני שונאת את עצמי היום
אני שונאת את המעבר החד של הרגשות מ"הו וואו טוב לי!" ל"שהעולם הזה יושמד כבר ואני כל כך מותשת"
*אי אפשר להגיע כבר לנובמבר?