לפני 8 שנים. 19 בינואר 2016 בשעה 3:15
יצאתי עם אחותי המאומצת לפאב.
שתינו נדלקנו על אותו אחד ועד עכשיו ישבנו איתו.
אבל... ראיתי את איך שהוא מביט עליה ואיך שהיא מביטה עליו וידעתי פשוט שצריך לדחוף אוצה טיפה, לזרוק מולו מספיק עקיצות וזה ידחוף את שניהם כבר.
ומצד אחד כל כך טוב לי.
מגיע לה להיות פאקינג מאושרת.
מצד שני, בנסיעה הביתה הרגשתי בצורך הזה של "אני רוצה שמישהו יפרק אותי כרגע" מצד אחד לבין הצורך של "אני כל כך רוצה להתכרבל ולהיות בתוך זרועות של מישהו ורק לכמה דקות לשכוח מכל העולם".
בודד לי הלילה.
ויש לי שעה לישון עד שאנע קמה לעוד יום של עבודה.
החודשים האחרונים היו כל כך קשים בשבילי ויש לי ימים שאני פשוט מותשת.
מחר זה יעבור.
מחר.
