ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

איך אתאר את שלא ניתן? כשתדעי לתאר? לא אהיה , כי תוארתי
לפני 15 שנים. 20 בספטמבר 2009 בשעה 10:38

אז הן באו.
ואחרי שבישלו, אכלו,שטפו וניקו.
התפנו הקרימינולוגית והקטנה לאימוני הצלפות בפלוגר.
בהתחלה ניסו על כל מי שזז לידן בסביבה.
אחרי כן תפסו 2 כריות וכיסחו להן את הצורה.
בסוף ניסו על העבריין ששיחק אותה קשוח ולא הגיב.
בסופו של יום הדגמתי על כתפיהן וישבנן התחוב בסקיני, כיצד העסק עובד.
הן הזהירו בצרחות שלא אעז להכאיב ואחרי כמה דקות החליטו שבעצם?זה מחרמן.
והתחילו לבקש קצת יותר חזק, או או או טיפה ימינה. קצת למטה....
אז הפסקתי, חייכתי והלכתי לישון.
מגיע לי.
חופש או לא?

היום בבוקר הקטנה עשתה לי פרצוף.
והקרימינולגית הודיעה לי בטון קטלני שהיא לא מכינה לי קפה.
סבבה.
הלכתי שוב לישון.
כשקמתי שוב, הן עמדו בחוץ ליד מיזרן שהוציאו לאיוורור וחבטו בו.
אחת עם שוט רכיבה והשניה עם הפלוגר.

שששש, אבל זה ככה בינינו הא?.
כי הן בעצם רק וניליות.
מי שיגיד להן אחרת?
יחטוף.

לפני 15 שנים. 16 בספטמבר 2009 בשעה 14:38

שאלה אותי מישהי: מהי אישה בעייני?

עניתי מייד וללא היסוס: נמוכה, בלי שיניים, ראש שטוח ואוזניים גדולות.
טוב, אני מודה. זה מיושן ושטחי.
אבל... זה עדיין מעלה בי חיוך.
וזה? מה שקובע.

ובכל זאת תודו, מאז ששרפתן את החזיות? שכחתן להיות נשים.

לפני 15 שנים. 13 בספטמבר 2009 בשעה 10:51

הנה היא מעבר לפינה. בתולה וורדרדה וחוששת, כמו טוסיק של תינוק בן שעתו.
שנה עברית חדשה.
אז לכל היהודים שבינינו:

שנה טובה
לשליטים המתחילים, שנת גמירה בהצלפה הראשונה.
לנשלטות המתחילות, שנת התאהבות ללא שבירת לב.
לשולטות המתחילות, שנת שילטון יציבה עם עבד חלומותיכן וללא הפסקה.
לשולטות המנוסות , שנת ריגושים חדשים פסגות ושיאים.
לשולטים המנוסים, שנת ביסוס השליטה במה שיש ושנת השגים על מה שאין.
לשלל החרמנים, שנת זינזונים מכל הכיוונים, מציצות, תקיעות (אפשר גם לשופר) בלי שברים.
ולכלבות, שהן הזן הנדיר והמיוחד, שנת סומק בלחייכן, ולא רק בישבניכן. שנת יללות הבנויות מעונג צרוף ולב שעולה על גדותיו.
לשלל החתולות המתחילות ולחתולות למחצה (למרות שדעתי היא שאתן במשבר המעבר בין להיות (לכלבות) או שלא להיות?), שנת הגשמה (עלה נעלה...)

ולשלושת קוראי הנאמנים: שנה טובה, פוריה (ולא בפוריה), שנת קריאה מענגת, מחרמנת (וללא משקפיים), שנת עונג צרוף, או צרוב (או שניהם כאחד), בריאות והרבה חיוכים.
ולעצמי?
תה עוגיות וישבן ענוג מתחת למחשב שאוכל להנות בו בעת הישיבה מול מחשב (צנוע, הא?)

שנה טובה.


נ.ב
להת' בכיפורים על חוף אכזיב.
לוקוסים? יהיו.
וודקות? גם
ים טוב שקט ותכול? זה כבר קבוע.

לפני 15 שנים. 12 בספטמבר 2009 בשעה 5:32

בשבוע שעבר שופעתי קלות.
לא, לא חזירית, אבל שיעול, אף סתום, המון שיעול ותה עם לימון.
אז בהזדמנות חגיגית זו, ניצלתי את הזמן לסגור חור בהשכלה.
לקחתי מהספריה 2 כותרים ש"טרם הספקתי לקרא".
כולם דיברו והיללו ואני? א'נבך, לא הספקתי.
צופן דה ווינצ'י וזכרונותיה של גישה.
אויי ווי זמיר.
איזה מכה.
תהרגו אותי אבל, את צופן דה ווינצ'י הצלחתי בקושי לסיים.
וזכרונותיה של גישה?
חלאס, בחיאת זום זום, עזבו אותי מהחארטה הזה.
לא מצליח להגיע לסוף בלי להירדם.
מה שכן? זה עונש טוב למזוכיסטים.
תנו לו לקרא את זכרונותיה, ותראו אותו מתפתל בהנאה מכאבי מח.
אני?
בשפעת הבאה?
חוזר לשביל קליפות התפוזים.
השביעיה הסודית
ו? חס"מבה בבית האסורים.
ולקינוח?
טרזן.

חס"מבה, חס"מבה, חס"מבה.

לפני 15 שנים. 11 בספטמבר 2009 בשעה 17:17

אוחח אני הולך לבלות שישבת.
תכננתי לי סשן רצחני.
הגיעה ה"מנוחה", (אל דאגה היא תצא מכאן בהליכה קלילה. רק שבינתיים היא לא יודעת).
אז ד"ש ל2.5 קוראי הנאמנים.
שב"ש חמה
באווירה קרירה
עם שמש נעימה.

אני?
ב"עבודה"
:))

לפני 15 שנים. 9 בספטמבר 2009 בשעה 14:04

אני מציץ בפרופילים שונים ורואה: זו, נשלטת מיוחדה, אבל מבקשת שיהיה 178 עיניים כחולות ורק מחדרה. ההיא ההיפך ורק מתל אביב. ההיא רוצה אותו נא. האחרת רוצה אותו עשוי היטב. זו שונאת שקוראים לה כלבה. השניה ההיפך.
רבאק, כולן ניהיו לי שולטות מלמטה?

אף אחת לא ממש נשלטת/כלבה/שפחה שממש, אבל ממש משתוקקת לאדון שיאלפה ככתוב?

איףףף.. רק נשלטות מהתחת?

לפני 15 שנים. 7 בספטמבר 2009 בשעה 10:37

דרושה לי שפחה לסשן ברוטלי לשישבת...
מעוניינת?
ניתן לפנות אלי באמצעות הפרופיל

נ.ב
(לא למהססות\לא לפלספיות\לא לפלצניות ולא לתינוקות בית רבן)

לפני 15 שנים. 2 בספטמבר 2009 בשעה 10:37

לקחתי חלק מירכה . חלקה וצחורה.
בעט ציפורן חרטתי ספק כתבתי פואמה יפה אך קצרה.
הכתב היה בתצורת כתב סת"ם שדורש זהירות מירבית
בכל נקודה בסיומת משפט נעצתי מחט סיכה עם ראש עגול.
בכל פסיק, חתכתי קלות עם סכין המנתחים.
בתום שעתיים סיימתי.
היא רעדה בהנאה.
וכך, בסיומו של יום היא היתה מעוטרת בכתב שחור.
מנוקדת בעיגולים שחורים.
מפוסקת בדם.
שטפתי היטב.
העור קלט את הדיו.
מחטי הסיכה הותירו ניקוד אדום.
החיתוכים צלקות קטנות דמויות שריטה.

כמו הדיו שתחוויר ותיעלם,
כך יחווירו הניקוד והפיסוק
ויעלמו,
עד העונג הבא

לפני 15 שנים. 29 באוגוסט 2009 בשעה 7:33

אתמול בערב התחשק לי משו, אבל לא בא לי להכין אותו
אז נשארתי במיטה
בלילה התקשרה וביקשה שאאסוף אותה כי אין לה דרך להגיע, אבל לא בא לי לזוז
אז נשארתי במיטה
בבוקר צלצלה ההיא והזמינה לארוחת בוקר. אבל לא בא לי לנסוע.
אז נשארתי במיטה
בצהריים הוזמנתי לצלעות לבן ברוטב מפולפל, אבל לא בא לי לנסוע כעת לחפש ולהביא איזה מתנה.
אז נשארתי במיטה.
במקביל צלצלה איזו כלבה ולא בא לי לענות.
אז נשארתי במיטה.
אבל, כעת צלצל הרוסי והודיע שהוודקה גריי גוס בדרך.
בשביל זה?
תכף אקום
בינתיים אני במיטה.

לפני 15 שנים. 21 באוגוסט 2009 בשעה 14:15

לא הייתי כאן יובלות. כך לפחות מרגיש לי.
והנה? דבר לא השתנה.
ומה חשבתי לעצמי?
יקום כאן דור של כלבות אמיתיות?
מן הסתם?
לא