בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

החלטתי להשתדרג.
תליתי על חלונות הנבלה שלט בזו הלשון:
:מוכרים אותי הזונות
נתתי להם ת'נשמה ולא מגיע להם אותי.
קחו אותי מהר
פלוס מס' הפון שלי.

צלצל נהג ולא הפסיק לצחוק, הצצתי במראה והוא אחרי: "וואלה: הוא צוחק לי באוזן, "רק בשביל השלט? אני קונה את האוטו לאשתי". אז קבענו.
שבת אצלי בחצר. הוא עם האישה ומזומנים. אני עם הנבלה בפרידה נרגשת.
הזונה?, רק הבינה תעניין?
בכניסה לחצר השביתה לי את המצבר.
נשבע לכם? מצבר ג'דידה.
לא יעזור לה בית דין.
הורדנו מהג'ון דיר של הטייס מצבר חזק והרכבנו במקום.
נראה אותה עושה לי שריר נגד זה...

נבלה.

בוקר טוב ישראל.
סבבה. היום אני בחופש.

בארבע אחה"צ, צילצל הנהג. "צ'מע", הוא אמר לי. "קניתי חיפושית 71 מתנה לבת. מחר אני מביא אותה אליך. מכניס לסככה ומשפץ אותה שם". מה נותר לי לומר חוץ מאמן סלע ומברוק על הקניה.
בשמונה הוא צלצל מהביטוח. "צמע", אומרים לי הביטוח והנהג, "סגרנו ביטוח מיוחד לרכב אספנות, אז תכין תטוסיק ונלך למכולת לשתות בירה". מה נותר לי לומר חוץ מאמן?. הביטוח הגיע עם הפיליפינית שלו. האישה שניה היום במנוחה. היא בחיוך וגאווה הציגה לי תעודה כחולה, דנדשה. היום קיבלה את האזרחות הישראלית רשמית. איחלתי לה את ברכת יורדי המדרכה של המכולת: אול דה בסט, אנד פאק דה ראסט". היא חייכה בטיינק יו. נסענו. האוויר היה חמים עם בריזה קלה שסימנה את ההקלה הזמניית בחום.
"אהאלאן יה ג'מעה", חייך בניומין "תשבו בחוץ?", ומייד הוציא שתי שולנות למדרכה. ההייניקן הגיעה קפואה. החומוס היה טרי וגם שמן הזית היה מפח חדש. יץר המאזטים הגיעו כרגיל. צלחות לבנה תוצרת בית, צלחות פול מצרי רותח מהסיר, מלפפונים שהאישה החמיצה, זייתים בלאדי מצנצנת חדשה תוצרת בית. צלחות בצל ירוק ומלפפון ירוק שטוף. ופרוסות לחם שחור.
השקנו לחיים והבירה החליקה לגרונות. בסיבוב השלישי, התחלנו להתעניין בסביבה. בשרותים ישבה מישהי. "תצאי מפה" צעק לה בניומין. הצעקות משכו את תשומת הלב. "תצאי, אחוי בלטה", צעק בניומין פעם נוספת. "תגיד לה חוי זנים, סקאזל מקסים", אמרתי לו. "מה זה?", "תגיד לה ואז אסביר".
"איך?", "אחוי זנים.... סקאזאל מקסים" (הזיין בפנים, אמר מקסים). בניומין החרה וצעק לה את זה. עוד לא סיים לצעוק והיא צחקה בפנים, פתחה את הדלת ויצאה החוצה. מתנדנדת משיכרות ומחוייכת, שאלה אותו: "מי אמר לך להגיד זה?", "בניומין מופתע, הצביע החוצה אלי. "הוא" הוא פלט מפוייס. היא יצאה אלי החוצה, התנדנדה אל המדרכה בצד השני. נעצרה שם. עשתה סיבוב קל. לקחה אזימוט לכיוון שלי ביצעה חצי מעגל של שיכורים והגיעה אלי. "תגיד", "מה?",
"פנימייש פרוסקי?", "קניישנה"(בוודאי). "אני סווטלנה, אפשר לשבת לידך?",
"בתנאי שתספרי לי למה את שותה", "אז תזמין לי בירה?",
הנהג שלח בה מבטי חרמנות. שיכורה אבל בכל זאת בת 27 עם גופה לא רעה. פנים נחמדות וגבות כמו של דולצ'ין. ציצי סביר וטוסיק עגול. "נראית לא רע", פלט הנהג, "שתי גבות לו לירדן, זו שלה וגם זו שלה", חייכתי לו. "נו?", היא שאלה, "אפשר לשבת לידך?",
"כן", עניתי לה והצמדתי כיסא לזה של הנהג. "גם הוא מדבר פרוסקי, דברי איתו ויזמין לך בירה".
הנהג הזמין לה בירה וחלם את הזיון. היא חיסלה את המכבי בזריזות, התכופפה אלי ואמרה בשקט: "למה לא רוצה אתה ואני ביחד קצת לבד?", "נלך קצת לשירותים?", "חרשו", "תקחי אותו", אמרתי לה הצבעתי על הנהג, "הוא רוצה ביחד איתך". היא הבינה שאין מה לעשות והביטה בנהג. "בוא ניכנס בפנים", אמרה לו. הנהג קם והשניים נכנסו למכולת. בינתיים הגיע הטייס. הוא קפץ לקנות חלב ראה אותנו וישב. חצי שעה אחרי כן ניגש הנהג לחלון ואמר לי:"מה ביחד?, היא רק רוצה לדבר. היא לבד ומשעמם לה".
"נו גם זה ביחד", אמרתי לו. הנהג יצא והתיישב לשולחן. מאוכזב ועדיין חרמן. "אתה, אם אתה לא מצליף בה זה משעמם לך הא?", לא הגבתי.
שעה אחרי כן, סיימנו את הסיבוב הרביעי. צלחות המאזות הגיעו והחליפו את הריקות. ואז פתאום צרח בניומין מתוך המכולת. "תצאי בחוץ". הבטנו בו בסקרנות. "השרלולה שוב פעם ישנה לי בשירותים", הפעם לא עזרו הצעקות. סווטלנה סירבה לצאת. מה אכפת לו? שיסגור עליה את החנות והיא תישן.
לבניומין נגמרה בטריית הסבלנות הוא בעט בדלת. היא נפתחה ובסייומה, סווטלנה, נדחפה, הושלכה מהמכולת. "לכי הביתה", הוא כעס והביט בי כאומר: "נו, מה לעשות איתה?".
"סווטלנה", קראתי לה. "שטו?" "חוצ'ץ' בירה?, "דע". אז לכי מדרכה שם רחוק ברחוב שם, שם" הצבעתי על עיקול הרחוב, "ואני לבוא ביחד את עם בירה".
היא חייכה והלכה ישר במעגלים בינוניים. בעצם? רקדה את ריקוד השיכורים, צעד קדימה אחד לצד ושניים אחורה.
הביטוח הזמין חשבון. בניומין הציע קפה לג'מעה, שלא ניסע כמו סווטלנה במעגלים.
הביטוח והנהג חייכו בביטול, "מה אנחנו? ילדים קקה? אנונו במקום חלב אם ינקנו בירה".
אז שילמנו החשבון ונסענו.
ברכב של הטייס, הנהג חירחר בתחינה: "נו, אין לה איפה לישון. בוא נאסוף אותה. תישן אצלי". "אתה רק תסתבך", עניתי לו וסימנתי לטייס להמשיך בנסיעה. "נו, שתישן בסלון ואני בחדר שינה". "תגיד יה חרמן, אני נראה לך ילד?, אתה רק תסתבך".
הוא שקע בדיכי קל ועשה לי פרצוף נעלב.
כשהורדנו אותו, אמרתי לו "דיר בלאק יה חרמן, אל תקפוץ לחיפושית ותיסע להביא אותה".
"אני?" הוא שאל בפרצוף נעלב קשות עד גבה גלי, "וואלה אחי, מה אני ילד?"
אז דוממנו תרכב במורד השביל והמתנו.
10 דקות אחרי כן הוא כבר הניע את הרכב ונסע.
היה לי ברור שבקרב הזה, סווטלנה הרוויחה.

פילקו. כך הם קוראים לה. פילקו, למי שזוכר, אלו המקררים הישנים הטרום "אמקור", שיובאו לארץ בתחילת שנות החמישים. אלו עם הידית הענקית כמו כנף, שהשם פילקו התנוסס בגאווה על הדלת. אלו שמנועי המדחס שלהם טרטרו והתחממו, אבלח אף פעם לא כשלו. נכון, ייצרו קרח בפריזר המתכת הקטן, אבל עבדו נון סטופ. הייתם משאירים את הדלת פתוחה, כי הלשונית מתקעה, המדחס היה עובד נון סטופ ולא מפסיק. מקרר, מקרר ולא כושל. הסלוגן היה: קנית פילקו? זה לכל החיים.
ככה היא הסבירו לי יודעי דבר. אצלה הדלת פתוחה, המנוע מתחמם ועובד שעות נוספות.. אבל אף פעם לא מפסיק. אז קראו לה: פילקו.
ובאמת, כל פועלי ומדוכאי העולם ביקרו אצלה, נפטרים מהרעל בדם ולרגע מתענגים ושוכחים את מרורי החיים. ותמיד, תמיד במחיר סביר שווה לכל כיס וולעולם לא נדחו. תמיד התקבלו בחיוך ותמיד נתנה את ההרגשה שכאילו להם היא חיכתה מרבית ימיה.
בעלה זכה לא לעבוד אפילו יום. העבודה היא בריאות, כך אמר, והפנה את החולים לעבוד. "אני חולה?", היה שואל. "אני בריא, לכן לא עובד". הפרנסה היתה בשפע, והוא בילה את ימיו במשחק הטאוולה, עם נרגילה תפוח בדבש, מקרר את ימיו ומלהיט את לילותיו. ככה חי עד שהלך לעולמו.
3 ילדים היא ילדה במרוצת החיים. "כוווולם של בעלי", היא טוענת. רק לא מסבירה מדוע אף אחד מהם לא דומה לשני או לבעלה. ולמה אחד מהם שהוא כבר זצ"ל, היה כושי סמבו. טוב, זה פרט זניח ולא חיוני.
שתי בנות ובן. הבן הצדיק, היה צדיק כמו אביו, היא אומרת. "רק שנרקומנים עלובים בלבלו לו תשכל. ותאמין לי, היה לו מאה אחוז איי קיו". ככך או כך, הוא גוייס לבלדר סמים מקולומביה. הכל הלך פיקס. רק שבארץ התפוצץ לו זרג (זרג - חבילת סם מוצנעת בתוך קנדום שנבלעת על ידי הבלדר)בבטן. וזהו, הלך הצדיק.
2 בנותיה, עזבו את הקן לפרנס גברים אחרים.
"בחיי שאני לא מבסוטה מהגברים שלהם". היא לחשה לי הבוקר.

בעצם הסיפור התחיל היום.
קפצתי הבוקר ל"מכולת", בניומין, כבר ניקה את הכולבויניקים נירוסטה והניחם על השולחנות.
"בוקר טוב בל''בוסטה", אמרתי לו ונכנסתי לתוך המכולת. "יש חלב טרי?", "קודם כל שב תשתה קפה", אמר בניומין. "נס או שחור", אז ישבתי לנס וכוס מיים קרים.
תוך כדי, נכנסה פילקו לקנות סיגריות. התיישבה לידי ואמרה: בוקר טוב, תגיד, מאיפה אתה?", "למה את שואלת?" הסתקרנתי. "אהה, ראיתי אותך פה עם כמה בחורות ופעם עם כמה חברים ועשית לי רושם של בחור טוב".
"כאן מהמושב הסמוך", עניתי לה ונקבתי בשם הישוב.
"אהה, אז בטח יש לך בריכת שחיה בחצר", היא אמרה. "כן, לא גדולה אבל כן".
"ויש לך אישה?, תיסלח לי שאני שואלת אבל ראיתי כמה בחורות באות איתך אז חשבתי שאולי אתה אלמן".
"למה דווקא אלמן?", צחקתי.
"לא, ישמור השם, כי גם אני אלמנה".
"פילקו, הוא אוהב אותן צעירות", המהם לעברה בניומין.
"לא חשבתי על עצמי", היא ענתה לו.,"דווקא חשבתי על הצעירה, איזה פרח היא, בת 24 ביולי היה לה יומולדת".
"אבל יש לה גבר", אמרתי.
"כן, אבל אני חושבת לקחת ארותה בחזרה. רק שהוא מחזיק אותה בכח".
"מה זה בכח? קושר אותה לבית?"
"לא, אבל מאיים עליה ותוקע לה מכות, אני רואה אותה באה עם סימנים".
"נו, אז היא יכולה ללכת ממנו".
כן, אבל היא חושבת שככה זה החיים ואין יותר טוב".
"אז היא כבר לא תרצה אותי".
"בטח תירצה, יש לך בריכת שחיה ואתה גם נראה טוב".
"אההה, אז היא כל היום תתפנק שם במיים"
"לאאא, תאמין לי, היא לא. בחיי אלוהים, תאמין לי אתה לא תצטרך לעבוד יותר יום. היא תעשה אותך מלך".
אז הבטחתי לה לשקול את העניין.
בכל זאת, מה זה בריכת שחיה לעומת חיים כמו מלך?

:"אדוני, למה אתה לא מתחשב במה שאני רוצה?"
- לו הייתי מתעניין במה שאת רוצה, לא הייתי לוקח אותך ככלבה.
"אז מה זה אומר?"
- שמה שחשוב לך ולי, זה מה שאני רוצה.
"זו המהות?"
- זו המהות.

מי שמכיר את צוללני הצפון הוותיקים, מכיר את סממה.
סממה, גבר כחוש ממוצע קומה, כבר הגיע ל-60 פלוס.
שנים ארוכות התפרנס מדייג נטו.
פעם היתה לו סירה ובלונים.
יום אחד ירדה לו ההארה לקופסה.
"בשביל מה לחטוף קנסות על דייג תת מיימי" הוא שאל.
ידוע לכל תינוק חובב שדייג עם בלוני חמצן ורובה, אסורים באזורנו. נתפסת? שחורי, שופט המקומי ידאג שתשלם בריבית שאפילו השוק האפור לא נושך לך את הכיס.
זרק את הסירה, את הבלונים מכר. קנה לו חסקה וחאלס. הוא יורד ל18 מטר רק עם שנורקל.
עכשיו, סממה מכיר כל מילימטר בשוניות הסלעים, ההרים, העמקים ומערות הדגים מעכו ועד ראש הניקרה.
חורף, קייץ, שמש או גשם. הוא יורד לפנות בוקר למיים ויוצא תמיד עם פארידות, לוקוסים, לובסטרים. בחוף כבר מחכות לו נשות העיר. מיתגרות על הדגים ולפני שהגיע לרכב. אין דגים.
סממה גם אוהב את החיים הפשוטים. והחיים הפשוטים מזמנים לו נשים.
"צ'מע" הוא אומר "בירה טובה, דגים בצלחת ואישה במיטה, זה מה שהגבר צריך".
סממה גם לא נוהג. כבר מזמן הלך לו הרשיון. אז הוא ארגן לו קלנועית ישנה ששופצה לגרור את החסקה הקטנה.
אבל הגבר כבר פרוד מזמן, והאישה והמאהבת דורשות מזונות. כל אחת סיבותיה וטענותיה היא. והחברה הנוכחית אוהבת לחיות. אז הוא נדרש לארבע משכורות ממוצע. "בשביל זה אלוהים המציא את האלומיניום והברזל", מחייך סממה.
ותמיד. תמיד יש לו כמה טונות למכירה. פעם חבר הזמינו לנתניה לפרק בחינם כבלים חשמל ממפעל שנהרס ונבנה מחדש על ידיו. עוד לפני שהגבר אמר "בוקר טוב ג'ורג' רובינסון", סממה עבד כל הלילה, פירק את הכבלים. זרק למדורה ענקית ולמחרת בצהריים היו לו כמה טונות נחו שת למכירה.
וככה חיי לו הגבר.
מבקר אצל נשותיו, שותה בירה טובה. אוכל כזית. צולל בשביל הנשמה ודג בשביל הפרנסה.
אבל מה קורה כשנגמרים לו מקורות האלומיניום והברזל? יש בצפון ימבמאכרים שמחפשים מתכת לאיסוף ומכירה. ואלו פושטים כמו ארבה על כל מקור חוקי וגם לא חוקי. מה יעשה הגבר אז?
"הים" מחייך סממה, "הים תמיד מביא לי פרנסה"
הים? שאלתי.
ברזל מהים?
"כן" מחייך לו סממה "החיזבאללה דאג לזה. שלח לי אלוימניום ישר לכיס".
כמה שווה הסיפור? שאלתי.
"נסגור על 5 גולדסטאר ו5 צ'יסרים של וודקה אורגינאל?", אז סגרנו וישבנו במכולת.
הגולסטאר הראשון החליק בחצי דקה לגרון. טוב. חם . חם ולח.
השני בעקבותיו עם הוודקות.
השלישי כבר שיחרר את חרצובות הלשון.
בניומין כבר החליף פעמיים את צלחות הלאבה וחידש את הפול.
"אתה זוכר שבחורף אחד לפני שנים עלתה סטיל בליל סערה על אי האהבה?"
כן, עניתי. זכרתי במעומעם. איזה סטיל התרוממה עם גל ענק ונותרה לשכב על האי הסלעי ששיני סלעיו חותכים בה כמו סכין בחמאה.
"ידעתי שאין מצב שחצי מהסטיל לא ישאר במיים", סיפר, "ובאמת אחרי שהורידו אותה מהריף וגררו אותה משם. צללתי באיזור ומצאתי את הדופן אלומיניום שגולחה ונקרעה. מקרר נחמד שעף מנה למיים ועוד המון פריטים מברזל או אלומיניום.
הבאתי סירה מחבר ושבוע צללתי והעמסתי כמה טונות שטבעו".
נו? תמהתי. אבל זה היה לפני עידנים. עוד נותר משהו במיים?
"לא" הוא ענה לי ועבד על סיום הבקבוק הרביעי.
אז? הקשיתי.
"אז תשתוק ואולי גם תשמע".
הוא נאנח ושלח את ידו לבקבוק האחרון.
בנימין הציץ ומייד הביא עוד גבינה בולגרית בשמן זית שתעזור לו לפתוח את המעברים.
"אז יום אחד", הוא פצח שוב, "הייתי תקוע בלי גרוש. הים היה מת. הדגים נעלמו ואני הייתי חייב להרוויח כמה ג'ובות. אז ירדתי לחפש אולי נותר משהו מהאלומיניום בים. זכרתי שהיו כמה חתיכות כבדות שלא הצלחתי להוציא. צללתי, שחיתי, צללתי וכלום. יבש. אז המשכתי עם שביל החלב. אולי נוציא דגים לרפואה".
שביל החלב זוהי שדרת שוניות וסלעים לאורך קלומטר ומשהו, שמלמעלה נראים לבנים.
"צללתי בסוף והגעתי לעמק כזה קטן. ואני מסתכל ורואה יער. יער של קטיושות שירדו על הים במלחמה האחרונה. ימבקטיושות. כולן נתקעו למטה בעומק. כולן מפוצלחות מהפיצוץ. רובן עומדות ככה על הצד. יער. ממש יער. מייד הבאתי תחסקה. העמסתי כמה גלילי אלוניום ומאז כשחסר לי ממש. אני משחרר עוד עץ מהיער".
"מבין למה נסראללה דאג לי לפרנסה?"
"עובדה"

"ככה אצלי. זיון כוס קפה בפלסטיק ולך הביתה"
- אצלך אין מצב, אם בכלל תגיעי אלי. זיין מהלך אני לא"
"אותו הדבר. אבוא אליך, זיון והלכתי"
- אין מצב.

שתיקה ואז...

"ככה מוותר? תתעדכן, 2009"
- אני עדיין באייטיס כנראה.. זיין מהלך אני לא".
למרות שהיא באמת נראית פצצות.

ויתרתי בכף

הדפוסניק צלצל פעמיים.
חיכה רגע קט
ושאל:
"תגיד, אתה לא בא למכולת?"
- חם אבויה, חם אש. תן להתעלף במיזוג בבית. מקלחת ובירה מהפריזר.
"שייט, חשבתי שאתה שם. אז רציתי לבא".
- תגיד לי, עוד לא הבאת ביד? סו עדיין זורמת לך בדם?
"אוחח על הצמח שלה, איך שזה מטפס".
- אחי, 50 שקל בעמידה בחצר ואתה מזריע את הצמח חופשי".


נראה מה יעלה יום.

---------------------------------------

23.30

"תגיע למכולת, בחיאתק", צלצל שוב פעם הדפוסניק.
- עזוב, הנבלה במוסך ואני במיזוג.
"אני שולח לך מונית"
טוב, אני בא.
בנימין ישב בחוץ.
במכולת היה מה זה חם. ולח, לח ולח.
הוינטלטור כוון עלי. בצד שם בניומין המצאה מדהימה. מצנן על קירור מיים.
"מאיפה זה?"
- מצאנו מקולקל ותיקנו, ענה בניומין.
לא שאלנו מאיפה.
ההיינקן הגיעה אקס אל .
החומוס והלבאנה ויתר המאזות גם.
סו? לא.
אז צפינו שם בשיטת השקשוקה.
מאחורינו ישבו 2 ימאים מזקנים.
עובדי צים לשעבר.
כן, הם זמררו בקול צרוד מסיגריות ובירה.
בצים אין כבר שנים ימאים ישראלים.
באחת עשרה הבין הדפוסניק שסו לא תגיע.
הוא הציע לפרוש.
המונית הגיעה עים קירור מלא.
נשמתי חמצן ישר מהמיזוג והתעוררתי לחיים.
כשהגעתי הביתה צלצל שוב הדפוסניק ואמר: תגיד, לדעתך מחר היא תהיה?
איזה מזל שאני אוסף את הנבלה מהמוסך וחוזר מחר לרמאללה.
שם גם בירה בזול וגם מיזוג בנבלה.

וסו?
סועמק .. מה כפת לי.

בעשר בערב הגיעה.
מהדרום אלי שווה לפחות שעתיים וחצי ברכבת.
בארבע בבוקר חזרה עם הרכבת.
עד שתגיע לעבודה שווה לפחות 4 שעות.
חשבון פשוט:
סושנה 4 שעות נטו.
זמני ביניים 2

סיכום ביניים: אצלי היא שהתה 6 שעות ברוטו.
6.5 שעות בדרכים.

סה"כ 12.5 שעות.

שווה?
היא טוענת שכן.

היא שווה ליל שימורים?

המממממממ
לא