|
|
|
פנו אלי לא מעט אנשים שלאחרונה לא הייתי פה ואיתם.
התגובה:
"מה לעשות, מה לעשות, יש לי מין ראבוטה כזאת,
שכמוה, כמוה אין,
מין הים עד הירדן".
זמזמו לכם בכף...
כן... גם הפלוגר וגם שוט הזנבות שלי התייבשו לאחרונה.
הקוסם הגיע בארבע בערך. "אתה בבית?" שאל, "לא, אני על הגג לומד גיטרה ומנגן בחליל", עניתי.
המיזוג עבד על 19 מעלות בסופר טורבו. הבית היה קריר. בחוץ התעלפה החצר מהחום. "טוב, אני כבר בא", הוא אמר ואני ידעתי שהוא צריך משו.
הקוסם הוא איש ביטוח. אומן במילים. יודע חלקלקות ונפתולי הלשון ותמיד משאיר בך את הרושם שהוא בביטוח גאון. לכן אנחנו קוראים לו הקוסם. אחרת איך תסבירו שבביטוחי רכב כשהוא יקר מביטוחי חברות ביטוח ישיר, הוא צובר לקוחות שמשלמים לו מאות שקלים יותר ועוד מחייכים שעשו עסקה מעולה איתו. חוצמיזה יש לו שתי נשים. אחת שחיה איתו והשניה שחיה איתו גם. עם האחת הוא ראשון עד רביעי והשניה חמישי עד ראשון. שתיהן רוטנות ושתיהן לא רוצות לשחרר. קוסם? כן.
הוא הגיע עם הדפוסניק. אחד שיש לו דפוס קטן בעיר. הדפוסניק ככה הסתבר, מחפש לו דירה לידי. להשכיר, זאת אומרת.
אז אחרי 4 קרלסברג, דג מלוח וקצת חטיפים. הוטלה עלי משימה לחפש לו דירה. "צלצל מחר ואבדוק", אמרתי לדפוס. הדפוס היה מרוצה והציע להזמין אותנו לבירה בעיר. אז אמרתי: יאללה, למכולת". "מכולת?", זקפו השניים גבה. "כן, מכולת". עשר דקות אחרי כן, החנה הקוסם את המיצובישי האדומה מול הכניסה למכולת. בניומין ישב לייד המאוורר: "אהאלאן גבר", הוא חייך מתחת לשפם וניגש למטבחון. "מה תשתו?" שאל מרחוק, "3 הייניקן קפואות", עניתי לו "ותביא מאוורר שנוכל לנשום".
אז הגיע מאוורר שכוון עלי.
עוד אחד כוון ליתר הנוכחים.
היה חם. כמה חם. אפילו הזבובים סירבו לעוף והתעלפו בצל.
עם ההיינקן הקפואה, הגיעו המאזות. לאבנה תוצרת ביית, שוחה בשמן זית שעליו שוחים גרגירי הזעתאר, פול מאסרי, חם מטובל בלימון וכורכום. צלחת צ'יפס טריים שעשו בטן גב בשמן קנולה, זייתים דפוקים תוצרת בית, צלחת לימון כבוש ישר מהמטבח של האישה ומלפפון ירוק עם בצל ירוק וצעיר שמבקש נשיכה.
והכל ב12- שקל לבקבוק. שווה? וואלה שווה.
אחרי סיבוב ההינקן השלישית, היא נכנסה.
הדפוסניק בלע רוק ואמר לי: מי.. מה.. איך.. מי .
הקוסם רק חיכה לברבר לה במוח .
אבל היא נגשה אלי, מניחה את כף הרגל שלה על הכיסא לידי לרכוס את הכפכף.
"שכחת שאין שרוכים בכפכף?" חייכתי לה לתוך הפטמות.
אבל היא הציגה קעקוע בצורת צמח מטפס שהתחיל מכף רגלה, טיפס על ירכה השמאלית. שלח ניצנים לטוסיק וחיבק לה את הערווה, משם טיפס בצידה השמעלי עם זלזל שחבק את השדיים הענקיות והמשיך והסתיים לו מעל כתפה.
בקיצר, בלונדינת אורגינלית, אם תתעלמו מהעבר השחור.
"היי", חייכה לי. "אני סו",
"סו?" סו אלן, סו אמו? מה סו?" שאלתי.
"ככה, סו".
"מין וואן אנתי?"
"מלבנון, חאצביה, אבל זה היה מזמן, עכשיו אני מכאן". היא ציחקקה.
כשסו מדברת, היא מצחקקת אוטומטית, ומלטפת קווצת שיער שרופה כאילו היא ילדונת בת 15.
רק תעצמו עיניים או תגמרו ליטר וחצי וויסקי והיא באמת כוסית מהסרטים , 2 טיפות מיים מרלין מונרו.
אם לא תעשו ככה, תתנו לה ארבעים פלוס. אבל, עם טוסיק דורש סטירה. אין ויכוח.
הקוסם ישר תפס פוזה. בערבית עכווית שיחק לה דיבור עד ששכחה ממני. בינתיים הדפוסניק ניגב את הרוק וחלם מיטה. דירה להשכיר? פחחח לא דחוף.
בניומין קרץ לי ושאל בשקט: רוצה אותה?".
"נראה", עניתי לו. "אולי תתאים לי. חכה עוד 20 שנה ויש מצב".
בינתיים הקוסם כבר הפליג לה לתוך המוח.
הדפוסניק התחיל לבלוע זיתים בקצב מטורף כשהוא מבקש ממנה לאפשר לו לחקור את מקורות הנילוס. סורי, הצמח המטפס. בוטניקאי נהפך לי המניאק לעת חרמנות.
מי יודע לאן זה היה גולש.
אבל פתאום היא קבלה קריאה דחופה שיש לה לקוח.
"עושה אותו ותכף חוזרת מותק", אנפפה לי והפליגה על הכפכפים מותירה אחריה בושם באוויר.
אז סיימנו את הסיבוב.
עלינו למיצ'ובישי האדומה וריחפנו קלות על פני אדי החום הביתה.
כשירדתי מהרכב שאל הדפוסניק: תגיד, כשאתה לא בענייני השטחים ועזה, אתה במכולת?"
"אני לא", עניתי לו.
"אבל סו... כן".
הרוויח לקוח בנייומין.
סאחתיין.
אנקדוטה
אחרי שבועיים בשטח לחזור הביתה לשלושה ימים לפני היציאה שוב. מריצה את כולם לבקר. זה בא עם אבטיח וזה עם סטייקים. זו עם סלט וזו עם סושי .
בקצרה, הקטנה באה גם.
עכשיו, לגבי הקטנה צריך לדעת עניין קטן.
היא שמנמונת בגובה כוס תה עם כפית.
לכן: הקטנה.
עכשיו, בין היתר, מישו הביא לי חבילה שוקולד עם אגוזים.
הקטנה? אובססיבית לגבי שוקולד.
פעם, קנתה לביתה 4 חבילות שוקולד. הלכה לאיטה מהסופר הביתה. לבית הגיעה רק עם העטיפות.
הלילה היא ישנה בסלון. לילה? בסביבות 4 בבוקר כשהמבקרים נסעו. נותרו היחפן והיא לישון.
או אז נתקלה הקטנה בשוקולד.
זריז הוא הגיע לידיה.
3 שורות נעלמו לפני שהספקנו להגיב.
"חלאס, קטנה, סגרי עניין. תני לשווקולד לנוח במקרר עד מחר"
"בסדר" היא נאנחת, עינייה עצומות בהנאה עלאית למרקם השוקולד והאגוזים שמתפוצצים תחת שיניה, בוצעת עוד שלוש שורות ומגישה לי את הנותר. רבע חבילה.
היחפן ואני מתגלגים מצחוק.
אני לוקח את הרבע הנותר למקרר.
הבוקר בעשר היא מעירה אותנו עם מגש ארוחת בוקר לכל אחד.
"מי" היא שואלת, "מי מפנק אתכם מי?".
ולפני שהספקנו ללגום מהנס ולבלוע איזה חתיכת חביתה, היא מגיעה ומתיישבת בינינו עם חיוך של מדונה בילדותה ובידה רבע החבילה האחרון.
"לא ישנתי כל הלילה", היא בוכה, לא יכולתי, "השוקולד קרא לי והתחנן".
"טוב קחי קוביה ותתורי את היתר", אני אומר ויודע שאין מצב.
"מה?", היא פותחת עלי זוג עיניים ענקיות, "ושאמשיך לסבול שהוא במקרר ואני פה?, יותר טוב שנסיים את הפרשה עכשיו ודי", ובמילים אלו הכניסה לפה את הקוביות האחרונות ועינייה נצצו.
"למה" היא פלטה, "למה הקמצן ההוא הביא רק חבילה אחת? מי מביא אחת? היה צריך להביא לפחות שתיים".
סיימה והתפנתה למסנג'ר להודיע למאהב שמהיום היא בדיאטה. השמינו אותה כאן. כתבה לו, עושים לה דווקא ומכריחים אותה להשמין.
"
דרושה שפחה ל24/7 בחוזה.
מתאימה?
פני דרך המייל בפרופיל.
אז אחרי שבועיים של עבודה ברצף, חזרנו הביתה. הנבלה ואני.
בכניסה לנהריה נזכרנו שאני מת לבירה קרה.
אפ יש משו שאני לא סובל, זה בתי קפה וברים מפוצלחים שמגישים לך בירה בכוס קפואה ומשוכנעים שהם הדבר האוטנטי. תוקעים לך צלחת זיתים מקדימה וחשבון מנופח מאחורה.
אז קפצתי ל"מכולת" של ביניומין. בנימין, איש קשוח, רזה, גבוה, מקריח חלק עם שפם קטן, כבר נושק ל60 . 30 שנה יש לו מכולת בשכונה. "וואלק", הוא מאנפף בשקט, "פעם זו היתה שכונת פשע אמיתית, היום שכונה של עבריינים צעירים".
אצלו המכולת זה כמו בית מרקחת. הכל נמצא בקופסאות הגשה. לכל קופסא יש שם. במעברים תלויות עששיות נפט צבעוניות. עובדות באורגינאל. על הקירות פרסומות משנות ה50 וה-60. "לא טעית זהו ויטה", נננס ננס, אל המטבח נכנס", "יש לה גוף, בקבוק טמפו", ועוד. לפני מס' שנים הוא ביצע הסבה. שילוב, זו המילה הנכונה. איגום אמצעים זו המילה השיווקית. "איגום מה?", הוא פולט ביובש לעברי, אין כאן אגמים, בלבלו לך תמח שם בשטחים"
למה לבחבך לכם תמוח?, בניומין פשוט הוסיף קטע בנוי לפני המכולת. הציב שולחנות, מטבחון קטן, גג רעפים, 13 וינטלטורים שהיו מקולקלים וחבר אסף עבורו. אלו עברו שיפוץ קל, הרגל הוסרה והם נתלו על הקירות. כמעט 2 מאווררים לכל שולחן.
שם הוא מגיש לך בירה.
עד הצהריים המכולת פתוחה. בשתיים נסגרת. בשש חוזר הגבר אחרי מנוחה וקפה בר נפתח. כל הפרודוקטים? ישר מהמכולת.
עכשיו, בנימין גובה 12 שח לבקבוק בירה היננקן.
אבל, וזה האבל הגדול. עם הבירה הקרה, מגיעים צלחת קטנה, חומוס, לאבנה, צ'יפס, קצת לחם שחור פרוס, זיתים תוצרת בית, כרוב אדום במיונז, וצלחת חמוצים. זה? או דה האוז.
שווה 12 שקל? שווה.
פתח לך 2 מאווררים ישר על הראש. דופק לאחד מכה שיפסיק לרעוד ולהתבכיין. וממתין שתסיים הבירה. עכשיו
, אחרי לבאנה וחומוס וזייתים? אתה חייב בקבוק נוסף להוריד איתו את הצ'יפס שהגיע שוחה בשמן.
ורחרי הבירה הזו, אתה חייב נוספת לאזן את הכרוב.
ככה שכל קליינט אוכל אצלו 3 בירות לפחות.
שווה?
שווה.
אז קפצנו לבירה אצל בניומין. במכולת.
על שולןחן אחד ישב השיך מהכפר ההוא. מולו בשתי כיסאות מרוחקים, 2 תושבי הכפר שיש בינים עניין. השיך מושך מהעראק, מלטף את הצנונית שמולו. דוחף חתיכה קטנה לחם עם לבאנה ובסופו של עניין פוסק. השניים קמים ואחרים הבאים בתור.
בשולחן אחר ישב ההוא שיצא לפנסיה מהעירייה. 40 שנה עבד בזבל. עכשיו בפנסיה.
מבינים מי אסף לבניומין את הווינטלטורים?.
בשולחן אחר ישב המדוכה. בקבוק מכבי לפניו. פנים של כיפורים ועיניים של 9 באב.
בשולחן המרוחק ישבה ה"כוסית עם הלב", זו? אין לה לב לראות את הגבר סובל. כמה ג'ובות והיא מנקזת לך את הרעל מהדם.
בצד השני תפסתי שולחן.
צלצלתי לטייס שיגיע.
"כבר בא", הוא פלט בפון. ובאמת לא יותר משעתיים הוא בא.
מה היה?
זה כבר סיפור אחר.
הנבלה חלתה.
בראש.
אז נדרשתי לשיפוץ ראש.
ואז הלך האלטרנטור
אז נדרשתי להחלפתו.
וכשסיימתי הכל?
התפנצ'ר לי הגלגל.
צרות?
באות במרוכז.
לא בבודדת.
וחוצמייסה?
עבדתי המון.
עישנתי יותר.
ישנתי פחות.
וחזרתי .
מלא אנרגיה לסשן בריא ....
מתנדבות?
:))
סיימתי להכשיר את הנבלה השניה ששלי. הארלי 88 . הביטוח? השתגעו לגמרי. עוד בור ענק בבנק.
אבל.. באין ציפור שיר? גם עורב יכול לשיר.
עכשיו הנבלה מגרגר כמו נמר לאמור: הא, ררררצית להחליף אותי במכונית? , ררררצית? תרררר מה יצא.
אפרופו הנבלה? סולימאן יתפנה רק היוןם להציץ בה.
אמרתי לו: נו, ערבוש, מה לעשות?
אמר לי: איל יהוד, גם מכה וגם בוכה. בסוף בא אלי, ומה יוצא?
אמרתי לו, אז הוא אמר לי, אז אמרתי לו... "לך תתרגל איתה"...
בקיצר בשבוע הבא תשכונה שתי הנבלות זו ליד זו . הן יריבו ביניהן.
אני עם הבנק
ובא על ישראל שלום....
איך, איך נפלה גיבורה.
על פאקונג ראש היא נפלה.
הרי הגילבוע, אל טל ואל מטר.
פן תעלוזנה בנות ערלים, פן תעלוזנה בנות מריעים..
איך נפלה גיבורה.
איך, איך?
כן, כן, הנבלה? בדרך למוסך.
הלך ראש מנוע.
ככה הלך בלי להודיע מראש.
ככה הלך ולא אמר אפילו שלום.
אוח יה דן יה דן..
המממ,סורי.. אוחח יה נבלה יה נבלה..
איך הלכת ככה באמצע היום?
באמצע השמש הקופחת?
יה זונה, יה נבלה..
ככה הולכים ככה?
בלי שום התראה והתרעה?
איך .. איך פתחת לי בור בבנק.
עד שכיסיתי שם את כל הבורות.
באת ככה וסולימאן בקול נחמד אמר: אחח יה סיד. מה אתה לדאוג, יה זאלמה, אלף ומיתין שקל והיא תרקוד מחדש.
איך תקעת לי את הבנק איך..
איך הלכת לי באמצע השמש ולא הספקתי אפילו לגמור סיגריית קהירו תוצרת קהיר.
ככה באמצע הדרך בשערי טול כארם? ככה עושים, ככה מתנהגים? ככה?
יחרביתאכ.
פטפטתי עם נשלטת .
אמרתי לה בתגובה ולא זוכר למה, כי נתקלתי כאן בכלוב בהרבה שרלילות, זונות ומעניינות ומרתקות למהדרין.
אבל בנסיכה של ממש? לא .
היא טענה שהרף לנשלטת שאני מציב? גבוה מידי.
הוסיפה וטענה שהיות והרף גבוה. אינני רואה את המתאימות.
נניח שהיא צודקת והוא גבוה. אז?
ולמה לי להיסתפק ב'דמוי נשלטת' כשאני מעוניין ב:
נשלטת אמיתית.
כלבה אמיתית
זונה אמיתית
שפחה אמיתית
וכך הלאה..
והכל לפי תנאי וראות עיייני.
למה שאתפשר?
אחת אחרת דרשה , תמונה, משקל וגובה, ונתונים נוספים לפני שהיא מחליטה בכלל לדבר עם דום.
אם זו לא שליטה מלמטה?
מה היא כן?
אם זו ההתחלה
לאן זה יוביל?
אז ניתקתי.
בקיצר?
פנית אלי?
אז ללא אגו ורשימת מכולת של תביעות.
תמיד תוכלי לאחר מפגש בודד להחליט שזה לא לך.
אבל, את מגיעה?
עירומה מכל תביעה, בקשה, דרישה וקביעה.
תרתי משמע.
קפיש?
"שב".
הוא משך מעט קדימה וניסה שוב להגיע עם אפו למקום החמים ההוא בין ירכיה.
"שב", והפעם נימת קשיות שורבבה בקולה.
הוא התיישב בעצלתיים, לא ממש.
"שב", כעסה ומשכה בחוזקה את הרצועה, מותחת את קולר החנק שלצווארו.
הפעם הוא הבין כי משך את הגבול יתר על המידה והתיישב בתנוחה המתאימה. ראשו פונה אליה, מביט ניכוחה לעבר שיפולי בטנה.
"אל תזוז", התרתה בו והרפתה את הרצועה, מאפשרת לו לנשום מבלי תחושת המחנק.
אוויר צונן שוב זרם לריאותיו.
חמש דקות או מעט יותר ישב ללא תזוזה.
היא סיימה שיחה בסלולרי והתפנתה אליו.
"בא הנה" קראה ברכות וטפחה קלות על ראשו.
משוחרר מדאגה וכולו גוש של שמחה, חזר במהירות לתנוחה הקודמת, ראשו טמון בין ירכיה.
סשן ואילוף חביב?
זו רק השכנה שלי עם כלב הזאב שלה ליד המכולת.
