בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

- ערב טוב, אני XXX מהמסן..
יודע (כרגע העברתי לך את מספר הפון)
- מה שלומך?
כרגיל ( עוד לא הכרנו וכבר שלומי חשוב?)
- מה היית רוצה לדעת?
הכל (נתחיל במה את מבקשת לדעת אולי?)
- אולי תשאל ואני אענה?
אולי (נראה לי שאשלח לך שאלון במייל ותעני, יהיה מהיר יותר ובלי כאבים)
- אם יש דבר שאני שונאת, שעוד לא מכירים אותי וכבר מבקשים לקרא לי כלבה ואומרים לי"אני אפתח לך תתחת".
שתיקה (עדיין לא בא לי להזיז תתחת שלי בכיוון וכבר אפתח לך תתחת? כאילו דעעעה)
- הלוו, הלוו, אתה כאן?
מקשיב לך בינתיים (התחלת במה את שונאת.. תמשיכי במה את אוהבת.. בינתיים אני אגש להכין לי קפה)
אז.. תשמע.. בללללללללה בללללללה בללללללה בלללה.. הלווו את כאן?
מקשיב ( שייט, עומד להיגמר החלב, ידעתי שהייתי צריך להזמין שקית נוספת במשלוח)
- טוב.. אז בללללה בלללללה בלללה בללה.. מה אתה אומר? הלוו.. הללו?
שבינתיים אני מקשיב
- כן, אבל מה אתה חושב על זה?
שנגמר לי החלב.
- מההההה?
החלב? נגמר לי החלב.
- מה החלב קשור לזה?
הכל קשור לחלב, אני מעדיף יוטבתה.
- רגע.. מה זה קשור למה ששאלתי?
זהו, שלו גם היית מקשיבה .. היית מבינה.
- שמה?
שאני מכין לי קפה ונגמר החלב.
- (צחקוק ואז ..) אז מה תעשה?
אולי נחלוב אותך? (רעיון לא רע לכשלעצמו. בזמן שתברברבי שעתיים. נחברך למכונת שאיבה)
- אבל.. אין לי חלב.
רגע... את לא מתנובה?
(שתיקה, צחקוק, פאוזה ואז ..) דיי אתה צוחק...
לא, אני לא. יש לי הסדר עם תנובה. פעם בשבוע שולחים לי את המרכזנית לחליבה, חשבתי שזו את.
- (הלם. עיכול. צחקוק) .. נו אולי תספר לי מה אתה אוהב?
בואי נאמר כך. כל מה שחששת, לא אהבת ודחית עד היום? זה בדיוק מה שאני אוהב (ידעתי שעדיף לסגור את זה במייל. שאלון שלך מול רזומה שלי).
- תגיד, אתה רציני?
בנוגע למשבר החלב? כן.
- נו ברצינות..
יודעת מה. תשאירי פון. כשיסתיים המשבר? ניצור איתך קשר..
- לא, אני מעדיפה להתקשר אליך. מתי נוח לך?
כשיסתיים משבר החלב.
- זה אומר ש?
שבשנה הקרובה אהיה עסוק.
ביי

כמה זה קשה להבין?
להתמסר לחלוטין , זה קשה להבין?
לחיות עבורי? זה קשה להבין?
לקום עבורי , זה? קשה להבין?
להיטמע בדמותי, זה? קשה להבין?
לנשום עבורי, זה קשה להבין?
להיות כלבתי, זה קשה להבין?
להיות זונתי, זה? קשה להבין?
להשתפל מולי, זה קשה להבין?
להיצלף, להיקשר, להסתשן על ידי כפרס. זה קשה להבין?
להסיר כל גבול מפני, זה? קשה להבין?
להיות כנועה מוחלטת. זה? קשה להבין?
לתת לי את כל עולמך? זה קשה להבין?

הן? אומרות שלא.
אני יודע שכן.
ולכן דווקא הן לא מתאימות

באתי לפני מספר חודשים.....
שיחקתי איתכן מספר שבועות.....
פגשתי אתכן לכמה ימים.......
סישנתי אתכן לאי אלו שעות......
ארחתי חלקכן לליל אחד.....

אך את השפחה האמיתית לא פגשתי
(חלקכן הגדול חשב שאבסולוט סאבית זה בעצם מכורה לאבסולוט וודקה)



מסתבר?


שצריך להמציא אותה!!!

פריים שחור. 5 שניות סאונד - רוח שורקת חרישית. ואז לשחור מבצבץ אדום. האדום מאיר. מתגבש לאדום בוהק בכתום. זום אווט. העדשה מלאה באדום כתום. האדום מתרחק. העדשה קולטת כדור שמש מאיר בשקיעה. סאונד - הרוח שורקת חרישית.
קאט
פריים שני
מעל ההרים בוער כדור אדום בפרפורי גסיסה. (מצלמת רחף עם פילטר בזום אין, משוטטת מתנתקת מהשמש ומרחפת על פני פסגות).מתמקדת באחת מהן.

קאט
פרים שלישי
על צלע הר יש תנועה בלבן. (מצלמה מתקרבת ממבט ציפור והלבן מתמקד בזום אין למשהו פרוש על פני המישור המשופע)
המצלמה מתמקדת בתנועה בלבן. הלבן מתגבש לדמות נשית כרועה על מרבד ירוק. שמלתה לבנה רחבה ארוכה. המצלמה נעה מימין לדמות. היא, ספק כורעת, ספק מוטלת. ראשה מוסתר מהצופה. שיערה פזור, סבוך בעלעלים ואניצי צמחים.
זום אין. השיער ממלא את העדשה.
מבעדו קרני שמש מרצדות באדום כתמתם זוהרות.
זום אווט וטו דה לפט.
מגפי בוקרים חדרות לתמונה.
פריז. ואז זום טו דה רייט.
גופה העטוף בלבן עובר לרוחב העדשה.
מהירות מואטת. הבד הלבן נראה מופשל. לימין התמונה חודר הצבע האדום. בד לבן ספוג מעט בדם?
קלוז אפ אל הבד. תנועה איטית לימין.
קצות הבד המופשל מסתיימות..
אגן ירכיים נגלה מקרוב. ורדרד וצחור. אך ממעל משרטטות טיפות דם את דרכן לאורך הירך מטה.
המצלמה נרעדת, מתרחקת לאט (זום אווט).
לאט לאט הצורה מתגבשת.
ישבן נשי משורטט בפסי הצלפה הקרועים באדום.
סאונד - כל הפריים עדיין שריקת הרוח.
קאט

פריים רביעי
הישבן הנשי המצולק בדם, נרעד.
המצלמה בזום אווט ובפריז.
הישבן נרעד.
את שריקת הרוח קוטעת שריקת לחישת שוט.
קצוות השוט פוגעות בבשר.
סאונד - יללת האישה עולה לחלל
העדשה נבהלת. בורחת בזום אווט..
הישבן מתרחק, הגוף הופך לאותה תנועה בלבן.
קאט

פריים חמישי
הצלמה מרחפת מפסגות ההרים אל השמש.
הכדור האדום זוהר בכתום.
סאונד - הרוח שורקת יותר חזק
העדשה עוברת אל תחילת הפריימים. האדום מתמעט, השחור מתגבר לחלל שחור.
קאט
פריים שחור
סאונד - רוח שורקת
את הרוח קוטעת יללת כאב של האישה.. מגביהה טוס

קאט

הלכה במצוותו לרכוש דגים בשוק. היא לא אהבה את השוק. דווקא שם, בין שלל האנשים, הצבעים, הריחות והקולות? חשה כדג מחוץ למיים. בביתו, על גבי השטיח המרופט למרגלות שולחנו המשרדי? חשה רוגעת ושרויה במיים חמימים מלאים בחמצן. שם יכלה לשחות בתהומות נפשה.
מצוותו חזקה ממנה. לכן שמה פעמיה לשוק. היתה שם חנות דגים יחודית, שבעליה היה ממכרי אדונה. הוא ידע מה להכין עבורו ועליו אדונה סמך שיתן את הדג הטרי שנקטף מהים בלילה שעבר. חלפה מבין גברים ונשים המתחככים זה בזו במעבר הצפוף, וחשה שהחמצן לא זורם לראותיה. מחנק.
הדגים בחנות פרפרו באותו מחנק כשהושלכו מהארגז אל משטח תצוגת המתכת.
הם רעדו, זנבם פרכס.
נפשה הזדהתה לחלוטין. תחושת המחנק, הרעד שאחזה בה, גרמה לה להתמקד בפירכוסיהם האחרונים.
חשה בזיעה קרה נוזלת על גבי חוט שדרתה. הדגים נטפו קרח לאורך שדרתם.
המתינה בשקט עת הכין הגברתן את הדג. קשקשי הדג טסו לכל עבר. המגרדת כילתה בהם ללא רחמים.
עור גבה שהוצלף וגורד במברשת ברזל, אותו בוקר, הצתמרר בחושבה על מגרדת הקשקשים החורשת בבשר הדג מבלי לפצוע את עורו.
רעד קל אחז בה. הגברתן הבחין כנראה. "את חשה בטוב כפרה? אולי חכי בחוץ בשמש?" חייך לעברה והסכין החדה מתער, חרצה את בטן הדג ובאבחה אחת פתחה את מעיו לרווחה. האצבעות אחזו בזריזות במעיים ובתלישה אחת והתוך הושלך לפח גדול.
אותות סכין המנתחים שחרץ בירכיה את סמלו של אדונה, דאבו לפתע. תחושת הדה ז'אוו אחזה בה.
אצבעות הגברתן אחזו בזימים וחדרו מבעדם ללפיתת תלישה.
בערפילי מחשבתה חשה באצבעות אדונה הלוחצות מוחצות את חזה ושדיה סחטו ממנה את הנשימה. הדגים נוקו זה אחר זה. והיא חוותה שוב ושוב.
שילמה ויצאה רועדת אל השוק. ברגליים רועדות חפזה לצאת ממנו.
כשישבה במכוניתה. נרגעת מעט. מחזירה לעצמה את האוויר.
גילתה שהיא נוזלת.
רק אז חייכה והבינה מה פלט אדונה בלכתה: לכי לסשן שוק ודגים.

ישנו מקום בעכו העתיקה, בו אתם מגיעים למסעדה/בר קטנה הממוקמת בצלע חומת העיר העתיקה. אתם מוזמנים לשבת למרגלות החומה הצלבנית, פניכם צופות אל הים ומתחתיכם מן מדרגה רחבה בחומה, עליה הוצבו עוד שולחן ומספר כיסאות. מתחת למדרגה, מלככים הגלים חרישית את אבני הצלבנית. האוויר המלוח קלות, חודר לנחיריכם וברקע מפליגות ספינות ה-סיבוב ב- 10 ש"ח, סביב חומות עכו.
התיירים והטיילים אוהבים את הנקודה הזו. האוהבים הצעירים במיוחד.

ישבנו מעל המדרגה. בפינה הצופה לים, צמוד למדרגות המובילות למדרגה. הכלבות ליקקו גלידה. אני הסתפקתי בחצי דראפט קרלסברג. מתענג מהקצף. אחת הכלבות יללה בעונג שקשה לה לשבת על ישבן דואב. עמדתי להורות לה לסיים את הגלידה על ארבע, כשהיא הופיעה.

יורדת במדרגות בנון שלנטיות מזוייפת. לבושה במכנסי סקיני וגופיה שחורה צמודה לניצני שדיים קטנות. שערה השחור אסוף כלפי מעלה ומקופל ברשלנות קלפי מטה. כל הוויתה אמרה, אני מכירה בערכי. ביקשה לברור לה כיסא ישיבה בפוזיציה מול הים.
הבעלים הזדרז להגיע אחריה. בורר לה את הכיסא הטוב מהשלושה ומנגבו בזריזות במגבת לבנה. היא הביטה בו והמתינה שניונת בעת שהסיט את הכיסא עבורה. ואז התיישבה.
בחנה את עצמה ואת פוזיצית גופה הישוב, והחליטה שרגל ימין על גבי שמאל, היא זו הרצויה. ידה האחת נשענת קלות על משענת הכיסא והשניה על השולחן.
כף רגלה הנעוצה בסנדל מקובקב, הושטה, מפגינה שרשרת קטנה לקרסול, וטבעת כסף ענודה באצבע הרגל הצמודה לבוהן. כך, ישבה מספר שניות מנדנדת אותה קלות.

שניות ספורות המתינה. ואז הוא הופיע. נער מתבגר, שיערו קצוץ אופנתית וניצני התבגרות על פניו. בחיוך נכלם הביט בה וחיפש לו מקום ישיבה. היא הניעה אצבע אחת מכף ידה שעל השולחן ואותתה לו היכן לשבת בלי שיפריע לנוף, או לבריזה המלוחה להגיע עדיה.
הוא הסיט את הכיסא לנקודה הנכונה ואמר לה משהו, מנסה להצחיק ולכבוש לו חיוך בליבה.

שומעת בסבלנות את ליהוגיו המחוייכים, הרימה את ידה השמאלית מעל השולחן וטפחה קלות על גב כתפו הימנית. מאותת לו: שמעתי, נחמד, הבנתי, שתוק!.
ניכר בו שהבין, אבל נבוך משהו חיפש מה עליו לעשות על מנת שיוכל להישאר בקרבתה. לא לשעממה מחד, ולא להיות מורחק מהגבירה הצעירה מאידך.

במדרגות הפיעה נערונת נוספת, מביטה בשניהם, מצחקקת וביקשה למשוך לה את הכיסא הנותר. מביטה בגבירה שאותה לה באותה אצבע כף יד השולחן: לא. והורתה לה: אל תשבי בכיסא. את? שבי על אבן שפת החומה, למרגלותי.

הבעלים שטרח לנגב את כיסא הגבירה הצעירה, חש בהבדלים ולא טרח לזוע ולנקות מקום עבור הנער והנערה השניה. הוא כן ביקש להגיע ולקבל הזמנה. משתדל לא לחסום את קו האופק, פנה לגבירונת. היא הביטה בו במבט שאמר: אנחנו רק יושבים.
הוא לא טרח לנסות לשכנע. אסף את עצמו, עלה וחזר למקומו שבבר. מושך לעצמו את פיית הנרגילה המעושנת בטעם תפוח ודבש.

הבטתי בה, גילה לא עבר את 12 שנות הווסדו. גופה הנערי מגלה ניצני נשיות. ישבנה מתחיל לעצב את עגלגלותו. קימורי ירכיה עדיין שטוחים. שדיה בתחילת התהוותם. אבל בהחלט, היא כבר ידעה את ערכה.
הבטתי בהם, נער ונערה בני גילה. בפניו חתימות זקן מצמח. בפני השניה ניכר שהיא עדיין ילדה בתפישת עולמה. קסם הסוד הנשי טרם חילחל בה. ההורמונים עדיין לא פעפעו בה.

אבל משום מה, חשו שניהם כמו גם בעלי הבר, הלוחש לו נרגילה ומגבת לבנה על כתפו, שמקומם לרגליה.

האם מלכת הכיתה, היא פמדום בהתהוותה?

סימנתי לכלבה. היא ניגשה לנרגילה המבעבעת ושלמה לו את החשבון.
עזבנו בשקט, מותירים את השטח לגבירה הצעירה. מתרגלת עצמה ואת נתיניה.
ממעל צווח לו שחף בודד ובאופק גלגל השמש הכתום אדמדם, נשק לים.
ככה זה..
דור הולך ודור בא

מישהי מעוניינת להצטרף אלי לפסטיבל עכו לתיאטרון אחר? מובטח לה שתובל מקולרת על 4 עם שרשרת הולכה. למי שיזקוף גבה? נסביר כי זה מופע חוצות..

שאלה אותי היום.
מה אתה מצפה משפחה/כלבה טוטאלית?

עניתי:
שני דברים ובסדר הבא:
תתמסרי
ורק אז תפגשי בי

לא רחוק מכאן ישנו אי. הוא קרוי אי האהבה. הסיבה? בזמנו שימש המקום לשחיית אוהבים אליו ואפילו היה ניסיון שנגדע על ידי העירייה להחיות עליו פאב.
בלילה האי שקט. בימים טובים ניתן לראות מבעד למיים הצלולים את לובן בטן הכרישים הקטנים שמגיעים לעיתים לחפש להם מדגה.

ליל כיפורים. מרחוק הנצו אורות העיר השרויה בתרדמת הכיפורים. על החוף כמה עשרות אוהלים, פליטי יום הכיפורים.
בדממה הפליגו לאי. המיים היו חמימים. במרכז האי הקטנטן, ישנה ברכונת. הסרטנים, דגיגי הבורים ועוד, מוצאים בה בית נוח.
במרכז הברכונת הוא הציב כיסא.
היא נקשרה אליו.
רגליה, ירכיה ושיפוליה טובלים במיים החמימים. בחוץ רוח צוננת מעט. במרחק מה עגנה ספינת הדבור.
ידיה קשורות לאחור. והיא אינה מכירה את האי. האזור.
עירומה וקשורה, באי קטנטן לבד בים..
"אם תשבי במנוחה, לא יארע לך דבר" אמר לה בשקט.
הפעיל את הפנס וצלל אל המיים השחורים. היא יכלה להבחין באלומת האור מבצבצת מהמיים ונעלמת.
הרוח בידרה את שיערה.
אבל אז, האימה אחזה בה .
מגע רגלי הסרטנים על כף רגלה הבעיתה .
צביטות הדגיגונים התולשים עור יבש מכף רגלה ומנקים אותה, החרידוה בדקירות קלות.
הזיעה שטפה את פניה. מרחוק הבחינה בתנועה של צל חשוך. היא לא ידעה כי אלו השחפים המקננים.
כל צל נראה לה צל הרים. החרדה הגבירה והבעיתה פי שבעה.
מבעד הגאג שלפיה השמיעה אנחות הסטריות.
היא חשבה להתעלף. חוששת להרקיד את הכיסא וליפול למימי הבריכונת.
הזיות אחזו בה.גופה רעד ללא שליטה. המיים החמימים נדמו לה קפואים.
מדקרות כאב נשלחו לחלציה.
מבעד לערפול החושים שמעה רק את קולו השקט מצווה: אל תרקידי את הכיסא. כי אז תמצאי עצמך עלולה לטבוע במימי הבריכונת.
הרוק שנזל מפיה יבש על פניה וצווארה. אבל היא לא חשה דבר.
לפתע יכלה לראות את עצמה מלמעלה. כאילו נפשה יצאה אל הדרור. מרחפת מעליה ומעל האי הקטנטון.
ואז במזרח החלה האור להבציע. האור הזה הביא נחמה לעיניה. הסיטה את ראשה ולפתע ראתה אותו.
הוא ישב בשקט במרחק נגיעה מימינה. מבטו מרוכז בה. לידו מונח צרור ענקי של דגי ים מושחלים במשחולת מתכת המיועדת לצוללנים. בכלוב רשת קטן רקדו בעצבנות מספר סרטני לובסטר.
הוא אחז ברצועת הגאג ושיחרר. האוויר נשאף בצרידות לריאותיה.
אדוני, היא פלטה. כל כך שמחה ומאושרת לראותו. אדוני.
הוא סטר על פניה. חיכית לי כלבה?
היא כל כך שמחה לסטירה. כן אדוני. מלמלה.
הוא שלח יד בין רגליה הקשורות. זו רטיבות המיים בלבד? שאל.
ואז שחרר אותה מכבליה.
הדם חמרמר בעורקיה. קומי הורה לה. יד ביד הם הלכו. היא מתנודנדת קלות ונסמכת עליו, עד לקצה הסלע של האי.
הןא פשט את בגד הים ומשך אותה עמו אל המיים. היא קפצה עירומה אל המיים. שוחה בעליצות ונצמדת לגופו. מחזיקה בכתפיו. ידו האחת אוחזת בסלע והשניה בה. היא פסקה את רגליה ולפקודתו החדירה, השחילה את עצמה על אברו הזקוף.
ואז הכל התפוצץ בה. בשניה שהוא חדר, כל מה שחבוי בה ונצבר באותו ליל. התפרץ.
טילטולי האורגזמה היו בלתי נתפסים בעינייה.
הוא משך את עצמו לדף הסלע. מסמן לה לאחוז ברגליו ולשאוב את אברו. זרמתו פרצה לפיה כמעדן מתוק מול טעם המלח שהתמקם בפיה.
בשש הם חזרו אל החוף.
סשן ליל כיפורים. תם.

ערב שבת. נוהגת ברכבה לפגישת הכרות. התנועה יחסית דלילה ברחובות העיר.
לבושה כפי שהורה לה במסן.
פרפרים בבטנה.

ערב שבת.
ירדתי לקפה מול ביתי.
לבוש טרנינג שחור.
מת לקפה טוב.

שבע ארבעים ושלוש.
היא הקדימה בשתי דקות.
ריח קפה מהביל בחלל הקפה.
ישר זיהתה אותו על פי תמונתו.
מקריח. חזק. גדול.
חייכה לעברו..

שבע ארבעים ושלוש.
מצצתי את קצף הקפה הרותח.
מתענג על טעמו.
היא הופיע בפתח הקפה. הביטה, זיהתה וחייכה.
עשתה תנועה מתכוונת לגשת לשולחני.
הוריתי לה בסימון יד. עצרי.

הוא סימן לי עצרי. לא הבנתי למה. אך קפאתי על מקומי.
הוא המשיך ללגום קפה. ואז..הציץ בשעון שבבית הקפה. והורה לי..

עוד שתי דקות, הוריתי לה בשקט. קבענו והקדמת. המתיני.
הזמן זחל לאיטו.
בשבע ארבעים וחש סימנתי לה להגיע אלי.

היא הזדרזה והיגיעה .

התחלה לא רעה לכלבה מתחילה.